המחזה שמועלה בתיאטרון בית לסין הוא קומדיה עכשווית אקטואלית שנוגע בנקודות מאוד רגישות בנושא גזענות, יחסי יהודים ערבים, יחסים בין חילוניות ואמונה ויחסי זוגיות בין המינים. העלילה מתרחשת בהתנחלות מעבר לקו הירוק. המוטו של ההצגה הוא איבוד/החלפת זהויות של אב בערב חתונת בתו, שסביבתו הקרובה נכנסת להלם מכך, ואינה יודעת כיצד עליה לנהוג.
טוען קושניר שמשחק את דמות אב הכלה בפנל הדיון: "המחזה לא פוליטי. אם מדברים ערבית אז זה פוליטי? ואם אדבר אידיש זה פוליטי"?
אב הכלה המתנחל, שבנו הוא תמצית הגזענות, לא מהסס לשכור עובד ערבי בגלל שהוא זול פי כמה מעובד יהודי ומנסה ללא הצלחה להסתיר את זהותו הפלשתינית מקב"ט הישוב. מוסיף קושניר: "אני חושב שהצגה הזו, ואני כל כך אוהב אותה וכל כך שמח להשתתף בה, פשוט מראה לנו הקצנה של איזה חיים שכולנו חיים אותם, בשבועות האחרונים מאד, שכל מי ששונה מאתנו - פחות טוב. זה לא פוליטיקה".
גם
ענת וקסמן מתלבטת וסבורה כי המחזה אינו פוליטי: "אני צריכה לחשוב. אני לא יודעת, אני עובדת אינסטקטיבית מה שכתוב... אני לא חושבת אפילו על הערבית. אני חושבת על המוזרות, שבעלי (במחזה) נהיה משהו אחר, מדבר בשפה זרה, ומתנהג שונה מבעלי לכן זה לא פוליטי".
רמי ורד לא נשאר חייב: "זה לא משהו נדיר. רוב הגברים בגיל הזה מתחילים להתנהג כך. זה לא משהו לא רגיל. גברים בגיל 68 במכנסים קצרים, האשכים בחוץ, עושים קוקו ונהיים אידיוטים לגמרי. לא כולם אבל חלק. זה לא הבן אדם שאישה התחתנה אתו".
צופים בקהל שלקחו חלק בדיון טענו שהמחזה כן פוליטי. אחד הצופים התריס בפני קושניר: "אתה מדבר כמו פוליטיקאי ואתה מנסה לשכנע אותנו שאינך פוליטיקאי". השיב לו קושניר: "לא לא. הפוליטיקאים מנסים לדבר כמונו. אנחנו לא מדברים כמוהם. אני מדבר כמו בן אדם. תשמע, אני שחקן ומן הסתם מילים הם המקצוע שלי. הלוואי והם (הפוליטיקאים) היו יכולים לדבר באופן שנבין מה הם אומרים".
הדעות חלוקות. למהדרינים שבכל זאת מוצאים קצות חוט הנוגעים בפוליטיקה המקומית יש לורד תשובה: "זה בעצם כלום להפוך את המחזה לערבי. שהאבא הערבי הופך ליהודי ולהציג אותו באלכסנדריה במצרים". סיכם את הדיון צופה מהקהל: "המחזאי נגע בנקודות רגישות בחן ובטעם, ומחיאות הכפים בסיום ההצגה היו אמתיות ובאו מהלב".
