היה פעם בברית המועצות בשנות השבעים איזה ניקולאי אחד, והיה לו תוכי מדבר. והתוכי היה עומד על מקל של מטאטא והיה חוזר אומר בצווחות: "קיביני-מט לנין, קיביני-מט סטאלין". יום אחד שומע ניקולאי חריקות בלמים בחזית הבית. הוא שומע את שעטת סוכני הק.ג.ב במדרגות, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, תופס ת'תוכי, דוחף אותו לפריזר הריק, וסוגר את הפריזר.
הסוכנים אפילו לא דופקים, שוברים ת'דלת הראשית הופכים את הבית ולא מוצאים כלום, רק ברגע האחרון מישהו מהם ניגש לפריזר מוציא את התוכי המסכן. ניקולאי כמעט מת במקום, "ומה יש לך לומר"? שואל הסוכן את התוכי. "יחי לנין", עונה התוכי, "יחי סטאלין". צווח התוכי בקול רועד.
רק הסוכנים יוצאים מהדירה שואל ניקולאי את התוכי מה פתאום שינה את דעתו כל-כך מהר. "אחרי שעה בסיביר גם אתה תשנה את דעתך" ענה התוכי.
שעה בסיביר, זה מה שעבר שר החינוך, ובמקרה שלו, טיפול ההמרה הצליח, מה זה הצליח ההצלחה היא הרבה מעל ומעבר למשוער.
עד כאן צחקנו ועכשיו ברצינות. נוער להט"בי חשוף יותר לסבל מאשר נוער רגיל. בכל החברות ובכל המגזרים, ככל שהחברה יותר שמרנית, מסתייגת יותר, מתנכרת יותר, פוגענית יותר ויש פחות עם מי לדבר, הסבל רב יותר.
האובדנות בקרב נוער להט"בי גבוהה יותר מאשר בקרב בני נוער אחרים, על-פי ויקיפדיה היחס הוא של 150% עד 300%. על-פי ויקיפדיה, 20% מקרב הלהט"ב בטאיוואן ניסו להתאבד.
וידוי מבזה
לחברה יש תפקיד מרכזי בהקטנת הסבל הזה, אשר חלקו, ויש האומרים אף עיקרו, נובע מהתייחסות החברה, מדעות קדומות וכיו"ב.
השר נשאל על הנושא, הוא ענה שתי תשובות, באחת הוא יצר כותרת שהפכה אותו לבובת וודו של המדיה והמדיה החברתית, ובשנייה, בה הוא הסביר את ניסיונו האישי המכיל והתומך איש כבר לא שמע.
מגיע לו לשר, בברית המועצות של שנות השבעים, כלומר בישראל של המאה העשרים ואחת. חושבים פעמיים לפני שמוציאים מילה מהפה. משטרת המחשבות שולחת לסיביר כל מי שחורג מהשורה הליבראלית, לעיתים אפשר להימלט מסיביר, עם טיפול המרה ווידוי פומבי מבזה ומשפיל.
השר, הרב
רפי פרץ, כמו התוכי מתחילת הסיפור, העדיף שלא ללכת לסיביר אז הוא צעק "יחי לנין", "יחי סטלין". במסגרת החלופות שהיו פרוסות בפניו כנראה בחר בחלופה המיטבית.
רק אנא בואו לא נשכח: העולם האמיתי הוא עולמם של אותם נערים ונערות, ובמקרים רבים הם זקוקים לעזרה, זקוקים לסיוע, ויש מקרים בהם נדרשת התערבות מקצועית. ההתערבות המקצועית וההתערבות של המחנכים חייבת לעמוד בכללי אתיקה מוקפדים, ואם אין כאלה חובה לנסחם, רק בואו לא נשפוך את הנערים והנערות האלה עם המים. נסיגתו של השר מתמיכתו בטיפולי המרה, פשוטם כמשמעם, האסורים בתכלית האיסור, מוצדקת.
והרי טיפול בכפיה אסור אפילו על-מנת להציל חיים, ורק צו של בית משפט של יינתן כלאחר יד יכול לאכוף טיפולים על חולים המסרבים לקבלם. אך כל עוד הנער או הנערה המתמודדים עם אתגריהם מרצונם החופשי, והייעוץ שניתן לא חורג מכללי האתיקה המוקפדים אזי מניעה של כזה יעוץ מן הנערים, אלא אם היא זו שתדרדר את מצבם, היא זו אשר עלולה לסכן את שלום גופם ונפשם.
