אזרח ישראלי נשוי לעובדת זרה. הוא יהודי והיא חסרת דת. לימים הם מחליטים להתגרש ועושים הסכם גירושים. ביום שנקבע לאישור ההסכם בביהמ"ש אחד מהם מתחרט. מה הדין?
כשמדובר בנישואי תערובת הליך הגירושים מתבצע בביהמ"ש לענייני משפחה. כך לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואים (מקרים מיוחדים וסמכות בין לאומית). הליך זה נקרא "התרת נישואים". החוק קובע לפי איזה דין תידון התביעה לגירושים, כמו למשל דין מדינת האזרחות המשותפת, דין מקום המושב המשותף, ועוד.
עם זאת, החוק קובע בסעיף 5(ג) כי - "הסכמת בני הזוג תשמש לעולם עילה לגירושים". הווה אומר שכאשר בני הזוג הסכימו להתגרש לא דנים בתביעה לפי דין כלשהו, אלא ביהמ"ש מחויב להתיר את הנישואים.
החוק לא מתייחס למועד הקובע לעניין ההסכמה. האם בן זוג רשאי לחזור בו מהסכם גירושים, לפני שהגירושים התבצעו? את מה שהחסיר החוק השלימו התקנות. ס' 343ח. לתקנות סדר הדין האזרחי, קובע - "(א) הוגש לבית המשפט הסכם גירושין, יברר בית המשפט אם הוא נעשה מרצון חופשי, יבדוק את ההסכם על-פי הדין החל עליו, ורשאי הוא לאשר את ההסכם".
מלשון התקנות עולה שההסכמה חייבת להינתן במעמד אישור ההסכם. אין מקום לבדוק אם ההסכם נעשה מרצון חופשי כאשר בן הזוג מצהיר בביהמ"ש שהוא חוזר בו מההסכם. הדבר בלתי אפשרי והמסגרת איננה מתאימה.
זאת ועוד - הוראה דומה מופיעה בחוק יחסי ממון בין בני זוג. ס' 2 לחוק קובע שהסכם ממון בין בני זוג טעון אישור ביהמ"ש וכי האישור לא ינתן אלא לאחר שביהמ"ש וידא שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי ולאחר שהצדדים הבינו את משמעות ההסכם ותוצאותיו.
ביהמ"ש העליון פירש את ס' 2 לחוק יחסי ממון כך שההסכמה צריכה להינתן במעמד אישור ההסכם (מונק נ' מונק). הווה אומר שאם בני הזוג עשו הסכם ממון ולאחר מכן במעמד אישור ההסכם בביהמ"ש, אחד מהם חזר בו מהסכמתו-לא ניתן לאשר את ההסכם. לפיכך, אם אחד מבני הזוג המעורבים, חוזר בו מהסכם הגירושין, לא ניתן לאשר את הסכם הגירושים.
תוצאה זאת מתבקשת גם על-פי ההגיון והצדק. פירוק משפחה הוא לא ענין של מה בכך ולכן ההסכמה לגירושין צריכה להבחן בזמן אמת, קרי במעמד בירור הבקשה. אין חשיבות מה הסכימו הצדדים בעבר.
לסיכום, דעתי היא שאם אחד מבני הזוג המעורבים הביע את התנגדותו לגירושים, לא ניתן להתיר את הנישואים גם אם נעשה ביניהם הסכם גירושים. הדרך להתגרש במצב זה, היא להגיש תביעה שתידון לפי כללי ברירת הדין שקבועים בחוק.
