במלחמת העצמאות היה מלווה שיירות בחזית ירושלים, גויס לחיל-הים ומונה לראש כוח האדם בחיל
▪ ▪ ▪
|
אליאב עלה לארץ ישראל בשנת 1924, ולמד בבית-הספר "הלפרין" בתל אביב, ובגימנסיה הרצליה. באוניברסיטה העברית בירושלים למד היסטוריה כללית וסוציולוגיה. בשנת 1936 הצטרף כנער לארגון "ההגנה", ובמלחמת העולם השנייה התנדב ליחידת תותחני החוף של הצבא הבריטי, ושירת בו בשנים 1941-1945. לאחר תום המלחמה גויס לשירות הידיעות של ההגנה (ש"י), ואחר כך למוסד לעלייה ב', שעסק בהעפלה. בשנים 1948-1946 שימש כעוזרו של שאול אביגור, ראש המוסד לעלייה ב', ועסק בשליחותו בתחומים שונים הקשורים להכנת ניצולים ופליטים יהודיים להעפלה לארץ ישראל. בדצמבר 1946 ובינואר ופברואר 1947 פיקד על מסע העפלה ארוך בן 5,000 ק"מ באניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" תחת דגל הונדורס, ושם הכיר את רעייתו לעתיד טניה. במלחמת העצמאות היה מלווה שיירות בחזית ירושלים, גויס לחיל-הים ומונה לראש כוח האדם בחיל (לימים - מספן כוח אדם). הוא השתחרר ב-1949 בדרגת סגן-אלוף (אז דרגה אחת מתחת לאלוף). לאחר שחרורו היה עוזרו של לוי אשכול, שכיהן באותה תקופה כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. ב-1954, עם שובו מלימודיו באנגליה, התנדב לקלוט בארץ את העולים בני קהילת יהודי קוצ'ין וישב במושב נבטים, שם שימש קולט ומדריך של קבוצת העולים שהתיישבה במקום. בשנים 1957-1955 עמד בראש צוות ההקמה של חבל לכיש, קלט ויישב עשרות אלפי עולים. ב-1961 עמד בראש צוות ההקמה של העיירה ערד. בין שני תפקידים אלה שימש בשנים 1960-1958 כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה, תואר שהיה כיסוי לכך שהיה נציג "המוסד לעלייה". בתפקיד זה פעל ברחבי ברית המועצות הקומוניסטית.
|
ניתן לומר לדעתו שעד 1954 המדינה לא הגיעה לאזור ובשל כך נפלה החלטה בין המוסדות המיישבים והממשלה כי יש "לסגור" פרצה זו אחת ולתמיד
▪ ▪ ▪
|
בתחילת הראיון הסביר אליאב את הרקע והכוונה שבהקמת החבל. לדבריו לאחר כ-5 שנים של הקמת יישובים בצור ספורדית וחלוקת העולים לאזורים שונים ללא תכנון מוקדם - הגיעה המדינה למסקנה שיש לתכנן אזור התיישבות מהתחלה ועד הסוף על-מנת ליישב אזורים שהוזנחו. כך למשל אזור לכיש (כמיליון וחצי דונם) נותר כמעט ריק מהתיישבות לאחר המלחמה ובאזור נעו חוליות פדאיונים ומבריחים מעזה לחברון. ניתן לומר לדעתו שעד 1954 המדינה לא הגיעה לאזור ובשל כך נפלה החלטה בין המוסדות המיישבים והממשלה כי יש "לסגור" פרצה זו אחת ולתמיד. אליאב הסביר כי לאור העדפתו הידועה של בן-גוריון את הנגב, הקימו המוסדות יישובים באופן לא רציף באזורי שוליים העיקר "שהנגב לא יהיה ריק" וכך קרה שקמו נקודות מספר בכביש הרעב, גילת ורנן, ועוד כמה קיבוצים, בערבה ומשהו ובאילת. הגורם המגביל היה כמובן - מחסור במים ובידע חקלאי. ב 1954 כבר לא היה חשש מדיני לגורל הנגב ואז הוחל בחיבור היישובים וביצירת רצף התיישבותי - א. רצף בין באר שבע לבין הדרום (השפלה) וב. רצף בין פרוזדור ירושלים (לכיש, בית-גוברין בית שמש) והנגב הצפוני והמערבי. האזור כונה עדיין "טקסס". כלומר, אזור פרוץ למסתננים וגנבים, "מערב פרוע". המגמה הייתה למחוק כינוי זה ועל יסודות תכנון אזוריים להקים את החבל כולו.
|
התכנון האזורי -צעד מהפכני
|
|
מומחים מכל התחומים רוכזו במתחם צריפים באשקלון ונדרשו להפיק תוכנית כוללת ליישוב החבל מהבית הבודד ועד לעיר הגדולה - לעתיד קריית גת
▪ ▪ ▪
|
ראשית נעשה צעד ראשוני-מהפכני: המחלקה להתיישבות הקימה לחבל לכיש צוות מיוחד דבר שלא היה כמותו קודם לכן. אליאב היה כפוף למנהל המחלקה רענן ויץ וכמובן ללוי אשכול בתוקף היותו עוזרו הקרוב. להקמת החבל ניתן גב רחב של המנהיגות כולל בן-גוריון שנהג תמיד לומר שעם כל הכבוד לכיש היא רק המבוא לנגב. מבחינתו הנגב, שהוא המטרה המרכזית, משתרע דרומה מבאר שבע. לראשונה הפעיל אליאב צוות בשיטת "תכנון חבלי כולל". מומחים מכל התחומים רוכזו במתחם צריפים באשקלון ונדרשו להפיק תוכנית כוללת ליישוב החבל מהבית הבודד ועד לעיר הגדולה - לעתיד קריית גת. אליאב הגדיר את תפקידם וטען "שהם לא רק בעלי מקצוע, שייכים לעניין, אלא, הם חלק מהעניין. הם יוצרים אותו ביחד, מפרים זה את זה. אליאב אף דאג להביא את משפחות המתכננים לחבל והצוות הפך "למשפחה גדולה". לאורך כל הדרך נתבעו המתכננים לא רק לצייר את הרעיון על הדף אלא לדאוג לבצעו פיזית, בשטח - חידוש שלא היה קיים עד אז ותרם רבות להצלחת החבל. בלכיש נמנעה "שיטת הריצ'רצ'ים" בה כל ישוב חדש חייב בפתיחת כביש, קיים, בחפירת תעלת ביוב תוך הרס תעלות אחרות, הצבת עמודי חשמל תוך עקירת מבנים ועצים. שיטת החבל הייתה הכל בפעם אחת וזהו.
|
הבסיס היה בין 30 - 40 דונם מושקים למשפחה וכמה גידולי שדה משותפים כמו: גידולי שדה, מטעים, כותנה, סלק וסוכר
▪ ▪ ▪
|
התכנון החל בשנת 1954 וכבר באביב 1955 קיבלו ראשי החבל הודעה כי עליהם לקלוט אלפי עולים מבלי קשר להתקדמות הבנייה. כלקח מהקליטה הקודמת בכל אתר הוכן הפעם צוות קולט של מתנועת המושבים שכללה מדריך ראשי, אחות, מא"ז וגננת. עוד לקח יושם בלכיש - העולים לא קיבלו מיד את הקרקע לידיהם והם לא נאלצו לעמוד מול מושגי גידול ושיווק (תנובה, המשביר) שלא אמרו להם כלום אלא טופלו בשנה הראשונה על-ידי מוסדות הפועל המזרחי. ככה גם הובטחה כלכלתם ופרנסתם בשנה הראשונה. כמסקנה מסכסוכים עדתיים, הוחלט הפעם לבנות את המושב על בסיס אתני והמפגש בין העולים יערך רק בתחנת הטרקטורים, במרפאה האזורית או בצרכנייה הגדולה. כמובן כל התכנון החקלאי התבסס על מי ירקון נגב ובהמשך על מי המוביל הארצי כלומר, משקים אינטנסיביים. הבסיס היה בין 30 - 40 דונם מושקים למשפחה וכמה גידולי שדה משותפים כמו: גידולי שדה, מטעים, כותנה, סלק סוכר. על-אף התכנון המוקדם צצו אלף בעיות אך לדבריו של אליאב מושבים בלכיש לא נעזבו ולא התפוררו והסיבה לדעתו - התכנון המוקדם.
|
מלחמת ששת הימים הרסה את הלכידות החברתית במושבי לכיש ולאחר מכן גרמה גם להתמוטטות חקלאית
▪ ▪ ▪
|
אליאב מדגיש כי המושבים תוכננו נכון מבחינה אגרו-טכנית, החקלאים הפכו לחרוצים ויעילים וכעבור כמה שנים השתלטו על "החקלאות" אלא שהערכים החברתיים כמו "קואופרציה" ושיווק מאורגן וכך עלה המתח במספר מושבים עד כדי מריבות ועזיבות. ראוי היה ללוות את המושבים בלכיש עוד כמה וכמה שנים על-ידי בני המושבים הוותיקים ולא למהר להוציאם "לעצמאות". מלחמת ששת הימים הרסה את הלכידות החברתית במושבי לכיש ולאחר מכן גרמה גם להתמוטטות חקלאית. העבודה הערבית הזולה הרסה את רוב מושבי לכיש ומחקה את ערך "העבודה העצמית". לובה קרא לתופעה החדשה במושבים "אהל הדוד אחמד" והחקלאים הפכו לאדונים, בנו וילות גדולות, התנהגו "כנובורישים" והקימו חממות פרחים בלא לבדוק התכנות כלכלית לאורך זמן. משה דיין ו גולדה מאיר יצאו כנגד ביקורתו של אליאב שדיבר על "עבדות ערבית" במושבים ואליאב חיפש מסגרות פוליטיות חדשות ההולמות את דעותיו.
|
לדעתו זוהי פשיטת רגל מוסרית-ערכית של החברה הישראלית והתהליך החל עוד לפני עלות הליכוד לשלטון
▪ ▪ ▪
|
אליאב צופה שמעט בנים ימשיכו משקים מוצלחים. הרבה מהאדמות הוחכרו לערבים ולבדואים והבנים מוצאים פרנסה בעבודות חוץ, באקדמיה, בבתי הספר ובמוסדות הממשלה. המשק המשפחתי הפך לחלק בלתי חשוב בפרנסת המשפחה הממשיכה. הוא מנוהל מרחוק על-ידי הבן המוסר את הוראותיו, לפעמים בטלפון "לראיס". לדעתו זוהי פשיטת רגל מוסרית-ערכית של החברה הישראלית והתהליך החל עוד לפני עלות הליכוד לשלטון. הממשלה איננה מעוניינת לצאת כרגע נגד ההרגלים הנפסדים במושבים ומתוך 50 יישובי החבל רק במעט מתקיימים עדיין ערכי המושב החקלאי המסורתי. הליכוד נטל מהחקלאות החל מתקופת שלטונו את חשיבותה ואת היותה הבסיס לחברה בריאה בארץ. הציבור נוטה ימינה והוא לא מאמין שניתן יהיה להחזיר הגלגל אחורה. בשנת 1985 לליכוד יש עדיפות אחרת בכל הקשור להתיישבות, חבל לכיש הוזנח ותקציבים הופנו לערי הפיתוח (תומכות הליכוד) ולמעמד הביניים. ברור שהתקציבים ותשומת הלב הועברה ליהודה ושומרון וצעד זה פגע קשה בחבל לכיש שחקלאיו חיפשו פתרונות קלים - כגון החכרת האדמות ועבודה ערבית זולה.
|
שני ענקים - אליאב וטוביהו
|
|
|
טוביהו. יכולות ארגוניות [צילום: דוד אלדן/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
אליאב כאיש צעיר פגש את דוד טוביהו בצבא הבריטי והתרשם מיכולותיו האירגוניות וההנדסיות. הוא עמד במרכז קבוצת אנשי "סולל בונה" שהייתה להנדסה קרבית וסייעה רבות לבריטים בתחומי הבנייה, הגשרים, המיגון ועוד. כבר אז בלט טוביהו בכושר מנהיגותו וזכה לגיבוי ממנהיגות היישוב. | |
|
|
|
אליאב הפך את מעונו של ראש העיר לבית שני עבורו והיה מגיע לשם כדי לאכול ולהתקלח
▪ ▪ ▪
|
מעניינת לא פחות היא זווית ראייתו של אליאב לגבי באר שבע בתקופה שהיה מראשי המחלקה להתיישבות. אומנם בעייתה של באר שבע כלל לא דמתה לבעיות שליוו את הקמת חבל לכיש אך יכולתו של אליאב ליצור קשר עם ראשי הנגב סייעה לו בעתיד - עת הוטלה עליו משימת פיתוח לכיש. הוא למד ממנו את עוצמת הדוגמה האישית, ההתעקשות על הביצוע כפי המתוכנן ואת ההכרח לחלום חלומות. אליאב כאיש צעיר פגש את דוד טוביהו בצבא הבריטי והתרשם מיכולותיו האירגוניות וההנדסיות. הוא עמד במרכז קבוצת אנשי "סולל בונה" שהייתה להנדסה קרבית וסייעה רבות לבריטים בתחומי הבנייה, הגשרים, המיגון ועוד. כבר אז בלט טוביהו בכושר מנהיגותו וזכה לגיבוי ממנהיגות היישוב. פעם נוספת נפגש עמו עת שימש כעוזרו של לוי אשכול משנת 1949 ועד שנת 1953. בנסיעות הרבות שלהם לדרום נהגו אשכול ואליאב לחנות בביתו של טוביהו ולשמוע ממנו על הקורה בעיר ובנגב. בשנת 1953 עת החליט לחיות כשנה עם היהודים יוצאי קוצ'ין בנבטים התהדקו הקשרים בין משפחת אליאב למשפחת טוביהו. טוביהו התעניין בקליטתם במושב וביקש ללמוד על אורח חייהם האקזוטי. אשתו הפכה לאם בית לכל התורמים לפיתוח האזור. אליאב טוען שלמרות הופעתו החיצונית הסמכותית וקולו הרועם היה טוביהו איש רך ורגיש ופתוח. אליאב הפך את מעונו של ראש העיר לבית שני עבורו והיה מגיע לשם כדי לאכול ולהתקלח. מבחינת העיר - הוא היה האדם הנכון לשנים הראשונות. נהג ביד חזקה ולא תמיד על-פי הכללים המקובלים אך קידם את העיר הקולטת עלייה. בתום העשור רכש אט אט מתנגדים ואמות המידה הקפדניות שלו כבר לא תאמו את העיר המבקשת לפרוץ לגבולות חדשים והוא לא מצא יותר את מקומו בהנהגה.
|
בכל הקשור להכנת הדיור, לבסיס החקלאי, הכלכלי, התחבורתי, ההדרכתי, החברתי והתרבותי - ניתן פתרון באמצעות תקציב מתאים
▪ ▪ ▪
|
התכנון הכולל היה צעד מהפכני ופתר הרבה מבעיות הקליטה שצצו בגל שקדם לאמצע שנות החמישים. בכל הקשור להכנת הדיור, לבסיס החקלאי, הכלכלי, התחבורתי, ההדרכתי, החברתי והתרבותי - ניתן פתרון באמצעות תקציב מתאים, תכנון ומאות מתנדבים וותיקים מתנועת המושבים. עם זאת שגו המתכננים בהערכתם ביכולתם של העולים בשלב זה, לחיות על-פי עקרונות תנועת המושבים הוותיקה. משום כך, התגלעו אי-הבנות, סכסוכים ואף נטישות למרות שהפעם הוקפד לבסס את היישובים "כחד עדתיים". בטרם הוטמעו ערכי תנועת המושבים עד תומם פרצה מלחמת ששת הימים ושמה לאל את כל "התכנון החבלי" ואפשרה למשפחת החקלאי לנהוג מעתה והלאה כרצונו תוך הפרת כל הערכים עליהם התעקש אליאב.
|
|