על כך יש להודות ראשית לתרגומו של אביהוד תדהר, יחד עם הבימוי הטוב של ליאת פישמן לני, אף שלועלע מפי חלק מהקאסט, הן אם במידה רבה או מועטה יותר. בכך, החמיץ הקהל את פרטי הטקסט, שהמחזאי כה הייטיב ליצור, כך שהתמונה על נעוריו כנער יהודי מופנם וביישן, נפרשת על כל שלל הדמויות החשובות בחייו שהשפיעו על דרכו בהמשך. עיצוב הבמה הכה חכם, המצליח להכיל בעת ובעונה אחת שלושה מחדרי הדירה והסובב אותה, שעיצבה תרצה שץ, וכן את התלבושות התואמות - מושקעים בקפידה ובטוב טעם. מה שמפנקים התיאטרונים הרפרטוארים את הצופים רק לעיתים. זו עובדה המאפיינת את בתי הספר למשחק כמו כבית צבי וסטודיו יורם לוינשטיין, המעניקים לקהלם את תחושת החיבור העמוקה למה שנראה על הבמה, כשכל הערכים האמנותיים כמו מוסיקת-רקע ותאורה זוכים בהפקותיהם לתשומת הלב הראויה. עקב אכילס של השחקנים בישראל הוא ההיגוי. חלק מהשחקנים, במיוחד הצעירים שבהם, ייתכן שלא זוכים לקבל הדרכה מעמיקה דיה בהיגוי, או שאינם מקדישים תשומת לב מספיקה למרכיב כה חשוב בהופעתם על הבמה. הדיבור המהיר מדי, המבליע את המילים, מאפיין בני נוער בדרך כלל. אך כמי שחושבים על בניית קריירה של משחק, חובה לתת על זה את הדעת. ואין הדברים מתייחסים רק לשחקני הצגה זו, אלא גם אמורים לגבי שחקנים מבתי ספר אחרים, ולעיתים לוותיקים יותר המשתתפים בהצגות בתיאטרון המקצועי. זוהי רק הערה לסדר. בכל זאת, בהצגת "יומן חוף ברייטון" (שם המקום נשאל מעיר הקייט הנודעת בדרום מזרח אנגליה) בבית צבי, נפרשת תמונות החיים של היהודים שהיגרו לברוקלין, ניו-יורק, ממזרח אירופה טרם השואה. על כל הקשיים הכלכליים, הקאסטות לפי מוצא, דת וגזע, הגורמות לנבדלות שלהם מקהילות מהגרים אחרות ולהסתגרות של הדור הראשון מפני ההתחברות לגויים, בעוד הצעירים בעלי הרוח הליברלית שואפים להיות ככל העמים, בפרט כשהאהבה הופכת למניע הזה. את בן-דמותו של ניל סיימון - הנער יוג׳ין, ממלאים לחלופין צח כהן (הזכור לטוב מ"למה לא באת לפני המלחמה"?) ותומר יפרח המחונן. טל שחר, שני ורד, דנה כהן ואיה חיות הן אמוֿ, דודתו, ובנות הדודה שהתאלמנה המסתופפים כולם בדירת המשפחה הדלה. המאבק על פת הלחם וחיי המצוקה מומחשים יפה בטקסט של סיימון, הבא לידי ביטוי בבימוי המשובח של ליאת פישמן לני. אמריקה זה לא גן עדן. אבל יפה אומר (ומבצע נפלא) רועי הדס כאביו של יוג׳ין - שמה שחשוב שהם כבר לא באירופה, רחוק מאימת הגרמנים ומלחמת העולם שעומדת לפרוץ. ועצם עבודותיו הנוספות - השנייה והשלישית, על-מנת שיוכל לכלכל את שבעת הפיות במשפחה, מזכירות את המצב הכלכלי כיום, כשצעירים המקימים בית, חייבים שניהם לעבוד כדי לכסות את הוצאות המחיה. את אחיו של יוג׳ין, סטנלי, הפורש כנפיים ומואס במריבות והוויכוחים בבית, מגלם בהצלחה רבה אלון לילייב. הוא ורועי הדס, למעשה מעניקים משחק טבעי הנוגע ללב בכנותו, בעוד היתר מבצעים ככל יכולתם בדיוק את הוראות הבימאית, אך רק חיצונית.

ההומור של ניל סיימון, שעשה אותו לכותב קומדיות לא סלפסטיק אלא כתוצאה של שנינות - גורם לקהל לצחוק בהצגה ולהינות למראה המצבים הכה אנושיים. כך תמונת חייו של המחזאי בילדות, מבהירה מנין שאב את הרעיונות למחזותיו הכה יהודים וניו-יורקים כאחד. מה שעשה אותו לאחד המחזאים הכה פופולרים בעולם.