השירים ששרים 12 השחקנים המחוננים, בעלי קולות מצוינים, תנועה שלא מותירה זמן לעפעף, והמוזיקה שכתב
רוני פורת, מרחיבים את הטקסט הפשטני והרזה של חנוך לוין, והופכים אותם ליצירה מופלאה. כך גם הקטעים שבין השירים, שהשחקנים עושים מהם מעדן. כמו קטע התאור של הקבוצה הנוסעת לטיול מאורגן, ולועגת לעצם תכנון הטיולים המעייפים, שלמעשה אינם מכילים הרבה תוכן. רק נופים ונופים, כנסיות וטלטולים באוטובוס. עצם ההערות שלהם מהווה קריקטורה לעגנית לנושא, שרבים כבר עייפו ממנו, ועברו לטיולים עצמאיים ללא תכנון משרדי הנסיעות...
השיר בו חוזרת פעמים רבות השורה "היו לה שדיים גדולות" מאזכר את הבעיה של לוין שהומחשה בהצגות שהוא עצמו ביים, כשהעטה על השחקניות שדיים ענקיות מלאכותיות..
כל קטע בהצגה מצחיק, מבדר, מעצם שפת הגוף של מסיימי השנה, שיוצאים עם זה כמקצועיים לכל דבר, פתוחים להצעות. לבטח ביניהם יש כאלה שעוד תראו אותם ותשמעו עליהם בעתיד. שלושת הבנים (מתוך ארבע הבנים מסיימי המחזור) הם מצוינים. כך הם
גיא כהן שלו שהצופים מתחברים אליו ולהופעתו מעצם כשרונו; וכך
עידן מי-רון ו
ניר חסדאי - כל אחד מהם ומה שמייחד אותו.
שיר שאלתיאל כובשת עם עושר הבעותיה ויכולתה לרתק אליה את עין הצופים ואת אוזנם בקולה הנהדר,
סתיו מגן ב"גם אני ידעתי אהבה",
נועה גנדלמן ב""אל תבכי",
צליל חלף,
ויקטוריה רוסובסקי,
הגר בר חווה,
נועה טסה ב"בלב הים שוכן לו אי",
חן אוחיון ב"לאחר 30 שנה" הסרקסטי, ו
דורון לוי בקטע קומי כישישה - כולן מרשימות בקולן ובהיגוי הצלול שלהן, הבולט בביטויו בקטעי המשחק הבין-מוסיקלים. רכש נדיר שרכשו בלימודיהן.
מעלתה הגדולה של ההצגה, המועלית בעיצוב במה מקורי ומיוחד של
זוהר אלמליח ו
נופר דרזנר, היא שהטקסט של חנוך לוין זוכה כאן לשידרוג, עד כי אינו כבר ליבת ההצגה - הליבה היא המשחק, הקולות, התנועה הנפלאה שעיצבה
טולה דמארי המחוננת והמוזיקה המקורית היפהפיה של
רוני פורת. כך שהתיאטרון, המחול והמוזיקה מהווים כל אחד רק חלק מהיצירה השלמה: מרכיב החשוב כל אחד באותה מידה.
שאפו לנגנים הצעירים: הפסנתרן המחונן בן ה-19
יהלי בילר צידון שעל הקלידים,
קורן עמר שעל התופים,
יותם היבש שעל הגיטרה, ו
יובל סטופלר שעל הבס - כולם מוסיקאים מחוננים, שהתגלו כאן ככשרונות שהפציעו ועוד יגיעו לגדולות. קשה להאמין עד כמה בגיל כה צעיר הם השכילו כה יפה לא לקרוע את אזני הקהל, ובכל זאת להוות קול ראשי בהצגה.
הצגת "חיותה" בסמינר הקיבוצים מהווה ואריאציה משובחת על-פי חנוך לוין, שכל התשבוחות הן לבימאית ירדן בר כוכבא הלפרין, לתריסר השחקנים והשחקניות, למעצבים הכה יצירתיים, שכולם יחדיו יצקו חיים חדשים רעננים ותוססים ליצירה של חנוך לוין, שבדרך כלל מהולה במלנכוליה תמידית. כאן - השמחה והעליצות שורה על הצופים הודות לכל מרכיביה.