פוחלץ לראשות הממשלה

בני גנץ. עוד מופע מבולבל, מטריד, מביך, שאי-אפשר להסבירו במונחים רציונליים. האיש פשוט איננו מתאים. לא רק לתפקיד ראש הממשלה, אלא גם לתפקידים הרבה פחות מורכבים. וכל אחד מאזרחי ישראל צריך להיות מודאג. לא רק בגלל העובדה שהאיש נאלץ, שוב ושוב, להסביר/להבהיר/להתנצל - תבחרו אתם את הביטוי הנכון - שתשובותיו הקודמות לשאלות עיתונאים השתבשו בגלל שהוא לא שמע את השאלות. מי שלא שומע את השאלה, צריך לבקש לחזור עליה, ולא לענות תשובות מבולבלות, שאחר כך צריך - בלחץ של אחרים ומבלי להסמיק מבושה - להסתייג מהן. ותשמעו את ה"הסבר" של האיש הרדוד הזה; הוא לא שמע את השאלה משום שהוא איננו שומע טוב באחת מאוזניו; מה שהתגלה רק עתה. ואני אומר שתשובותיו של גנץ אינן נשמעות כפי שהן נשמעות בגלל שהוא לא שומע טוב באחת מאוזניו מסיבה שקצת קשה היה לקבל, אלא בגלל הריקנות העגומה שהוא משדר. עגלתו ריקה. סיסמאותיו נבובות. כשאין לפני טלפרומטר הוא מתקשה להבהיר את עמדותיו. אין בו מאומה - לא השקפת עולם מסודרת, לא בהירות מחשבה. כלום. אסטרטגים שיווקיים החליטו, משום מה, שהוא מתאים לעמוד בראש המחנה שמקדש את הסלוגן "רק לא ביבי", בהיעדר דמות אחרת, וזה מה שיצא. הם חשבו, קרוב לוודאי, שאם הוא היה רמטכ"ל, די בכך כדי לרכוש את לב הציבור. אבל זה לא כך. הציבור איננו מטומטם. כולם זוכרים את תקופת כהונתו כרמטכ"ל. לא היה בה דבר שבו אפשר היה להתפאר. מבקר המדינה כתב עליו דברים חמורים במיוחד. הצבא לא היה מוכן לקראת המבצע שכונה צוק איתן. הוא התעלם מתופעת המנהרות שהחמאס בנה, משום שהוא לא ראה בהן, לטענתו, "איום קיומי"; מה שמעיד על טמטומו של האיש. איך אפשר היה שלא לראות במנהרות איום של ממש. אולי לא קיומי, אבל בוודאי איום שיכול היה לשבש על מדינת ישראל את כל חייה - ולטלטל אותה טלטלה של ממש. קבוצת מחבלים שיכולה הייתה לצאת מאחת מהן ולכבוש ישוב, לקחת עשרות בני ערובה ולתבוע, נניח, משהו מטורף; תחשבו על זה. גם היציאה למבצע הקרקעי הייתה בבחינת קטסטרופה. לא רק בגלל ש-74 חיילים נהרגו - הרבה פעמים בגלל רשלנות של מפקדים - אלא בגלל הבלבול המבצעי שליווה את כל המבצע. גופותיהם של שני חיילים נותרו בשטח. חיילים נשלחו אל מותם בגלל הנחיות שגויות. בני גנץ, הוא עצמו, הודה שהוא אחראי למותם של רבים בגלל הזהירות שהוא נקט בה; שמא ייפגעו "לא מעורבים" מקרב האוכלוסייה המקומית. יכולתי, כמובן, להוסיף עוד כהנה וכהנה אבל מפאת כבודם של הנופלים לא אעשה זאת; אבל את האמת יש לומר. בני גנץ התגלה ככישלון קולוסאלי. רגישותו לחיי האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, על חשבון חייהם של חיילים צעירים, כמו גם ההתבטאויות שלו בעיצומו של המבצע, עוד בטרם סיומו, במהלך אחת מהפסקות האש, הייתה פשוט מבזה. אינני מבין כיצד חושבים במחנה השמאל שזה האיש המתאים להנהיג את מדינת ישראל בזמנים כה רגישים. מה יש בו שמצדיק את חזונם של המומחים לשיווק מנהיגים; כלום אפשר לשווק "מנהיג" כמו שמשווקים מוצרי גבינה חדשים? איך מישהו בכלל העלה בדעתו שגנץ יכול לעמוד בראש "מחנה" שגם כך הוא חסר חזון וערכים? ועוד לא אמרתי כלום על התקופה שקדמה למינויו לרמטכ"ל. על הדרך שבה הוא תפקד בדרום לבנון בעת שהוא שימש מפקד היק"ל; אף זה תפקיד שהוא זכה בו כברירת מחדל (לאחר מותו של המפקד הקודם). מישהו עוד זוכר שהוא עמד בראש הכוחות שברחו, ממש כך, באישון לילה מרצועת הביטחון, תוך הפקרת כלי נשק רבים ובני ברית נאמנים? אולם מה שמדאיג עוד הרבה יותר הוא העובדה שהוא מסכים לחלוק בתפקיד ראש הממשלה עם יאיר לפיד. לא רק שזה מעיד על חוסר ביטחון; זה מעיד על שיקול דעת פגום. מילא רמטכ"ל - אבל עיתונאי בעיתון "במחנה"? כלום באמת פסו דמויות של ממש שיכולות להציב אתגר של ממש למי שמכהן היום בראשות הממשלה. הרצון להתמודד מול ראש ממשלה מכהן הוא ברור - וגם לגיטימי. אולם מי שרוצה לעשות זאת לא יכול להציב פוחלץ – כן-כן, זה בדיוק מה שאני חושב על בני גנץ - אל מול האיש שהציב את ישראל, בכל תחום אפשרי, במקום שבו היא נמצאת כיום. אינני יודע אם נשיא רוסיה יגיע לישראל לפני הבחירות, אבל אם הוא יגיע, זה בהחלט יעיד על כך שגם הוא, כמו נשיא ארצות הברית, רוצה בניצחונו של בנימין נתניהו. ואל תגידו לי שזה לא מרשים. ואני גם לא אתפלא אם ראש ממשלת הודו ונשיא ברזיל ייחלצו גם הם לעזרת נתניהו; מי שניצב כיום, ללא ספק, במרכז הבמה העולמית. ואם לחזור לתחילת הדברים; רק לא גנץ, חברים.