רצח אלכסנדר זייד והקמת קיבוץ לזכרו
|
|
|
[צילום: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
פסל אלכסנדר זייד בשייח אבריק. | |
|
|
|
עוד במהלך "השבעה", כך מספרים, החליטו בני משפחתו, הבנים והאלמנה ציפורה שלא יעזבו את הגבעה הזאת שיישארו בה
▪ ▪ ▪
|
בליל 10 ביולי 1938 תקופת המאורעות, בדרכו לאספת חברים בקבוצת אלונים שישבו באופן זמני בגבעה הסמוכה לביתו, נורה אלכסנדר זייד על-ידי מארב של כנופיית בדווים או אולי בדואי בודד, ונהרג. הוא נקבר בבית הקברות של אגודת השומרים בגבעות זייד. עוד במהלך "השבעה", כך מספרים, החליטו בני משפחתו, הבנים והאלמנה ציפורה שלא יעזבו את הגבעה הזאת שיישארו בה.
הם החליטו שיקימו במקום קיבוץ לזכרו של אלכסנדר זייד ויביאו לכאן חברים שיבואו להקים כאן קיבוץ. לקח זמן מה וב-1940 הרעיון הפך למציאות. אל חוות זייד הגיעו קבוצת צעירים, רובם ילידי הארץ, חלק מהם – חבריו של יפתח זייד מ"מקוה ישראל" שסיימו זה לא מכבר את לימודיהם בכתה יב' במקווה ישראל. הם החלו בהקמת קיבוץ. חברי הקיבוץ הצעיר השתמשו בבית הגדול שבנה אלכסנדר זייד ומסביבו הקימו אוהלים ואחר כך גם כמה צריפים. בהמשך בנו רפת, לול, ושתלו עצים. סביר להניח כי לא רק הגשמה משכה הצעירים למקום, אלא גם יופי ונוף המקום, פנטזיה, רומנטיקה וכדומה.
התנאים לא היו קלים. חשמל לא היו בבתים. מספר מתאר בזיכרונותיו דן גזית אחד מראשוני הקיבוץ את אשר ראו עיניו בבואו לקיבוץ בדצמבר 1941: "המחנה מזכיר את המערב הפרוע, כחדר אוכל שימש צריף עלוב שהגשם חודר דרך גגו, במקלחת היה רק מזלף אחד. מי שמתקלח בקור הזה נחשב למשוגע. בשירותים השתמשו רק אלה שלא היה להם זמן ללכת ליער גרנו באוהלים בקור עז".
בניגוד לרוב הקיבוצים שהוקמו בארץ לא נכלל קיבוץ גבעות זייד בתכנון של המוסדות המיישבים. חבריו לא השתייכו לזרם פוליטי כלשהו וזה פגע בקיבוץ בעיקר מבחינה כלכלית מכיוון שבהעדר גב פוליטי התקשה הקיבוץ לקבל אדמות משאבים ותקציבים הנדרשים להתרחבותו. אדמות משק זייד היו "אדמות סידניות" בעלי ריכוז סידן גבוה שלא מתאימות לגידולים חקלאים רבים. לקיבוץ לא היו אדמות נוספות ולא קיבל אדמות נוספות והדבר הקשה על הקיבוץ לגדול ולהתרחב.
|
|
בגבעות זייד [צילום: באדיבות טלי רווה זייד]
|
|
|
|
|
|
|
לא מכבר יצא לאור ספרה של מיכל זהבי, ילדת הקיבוץ, "לבד על הגבעה" - רומן היסטורי המתרחש בתקופת טרום המדינה ומספר על לבטיו של זוג צעיר על-רקע מלחמת הישרדות של גבעות זייד. | |
|
|
|
"המקום החדש - פינת חמד מלאת קסם ומסתורין, ויפה עשה זייד בבחרו את הגבעות האלה"
▪ ▪ ▪
|
בשל קרבת-סמיכות שטח אדמת הקיבוץ לאתר עתיקות בית שערים, עבר הקיבוץ ב-1943 לנקודת קבע על גבעה ממול, כ-2 ק"מ מערבה מחוות אלכסנדר זייד היכן שכיום שוכן מוסד "כפר תקווה".
טקס הנחת אבן הפינה לנקודת הקבע של הקיבוץ נערך ביום שישי 2 ביולי 1943, ועל כך מדווח עיתון דבר (4.7.43). רשימת המברכים בטקס הייתה ארוכה: יוסף אפרתי ברך מטעם המרכז החקלאי, חיותה בוסל ברכה בשם חבר הקבוצות, קצין המחוז חיפה מר ברגמן בירך ואמר "שהמקום החדש - פינת חמד מלאת קסם ומסתורין, ויפה עשה זייד בבחרו את הגבעות האלה". עקיבא גולדשטיין ברך בשם גוש נהלל, צבי בן שחר בשם משקי עמק יזרעאל. ציפורה זייד "דיברה על הקשר של המקום לחייו של אלכסנדר זייד והביעה תקוה שאנשי הנקודה ילכו בעקבותיו". אברהם הרצפלד נשא דברים על המצב בארץ ועל הצורך להקמת נקודות חדשות. בתום דבריו פצח בליווי הקהל בשירה רמה.
עם ילדי קיבוץ גבעות זייד נמנית הסופרת מיכל זהבי, בתם של מרים ודן גזית מראשוני הקיבוץ. לאחר מות הוריה מצאה בעיזבונותיהם מכתבים ומסמכים והחלה לעשות תחקיר די מעמיק ויסודי על הקיבוץ ותולדותיו ולהיפגש עם חברי הקיבוץ ומשפחותיהם. לא מכבר יצא לאור ספרה "לבד על הגבעה" - רומן היסטורי המתרחש בתקופת טרום המדינה ומספר על לבטיו של זוג צעיר על-רקע מלחמת הישרדות של גבעות זייד.
מיכל זהבי סיפרה לי על תולדות גבעות זייד משנות הקמתו עד פירוקו. בין השאר היא חושפת דבר שלא ידוע לרבים והוא כי השומר אלכסנדר זייד פוטר אי-שם בשנות ה-30 מתפקידו כשומר קק"ל על-ידי יוסף וייץ מראשי קק"ל על-רקע סכסוך וחילוקי דעות בניהם. הסיפור עשה בזמנו רעש גדול בישוב. בן-גוריון התערב ועוד כמה חברים של המשפחה והתפקיד ניתן לגיורא זייד הבן הבכור. אלכסנדר זייד לא חזר להיות בתפקידו. לדברי מיכל זהבי, יוסף וייץ נטר לאורך כל השנים טינה למשפחת זייד ולאורך כל תקופת הקמתו הקיבוץ לא קיבל את התנאים הדרושים כדי להתפתח ולשגשג.
עם הזמן הגיעו והצטרפו לקיבוץ חברי גרעיני הכשרה ציוניים שעלו לארץ בסוף שנות ה30 ובתחילת שנות ה-40. חברים אלה עברו הכשרה חקלאית מסודרת, היו רציניים ובעלי משמעת יותר מילידי הארץ-מייסדי הקיבוץ שהיו קצת יותר בלגניסטים. על-רקע זה נוצרו לא פעם חיכוכים וחילוקי דעות בין חברי גרעיני ההכשרה לבין חברים ילידי הארץ מייסדי הקיבוץ. מיכל זהבי מספרת כי כדי לגשר ולשמש בורר בין שני הצדדים, נשלח מתל אביב בחור צעיר בשם שמעון פרסקי שהיה אז מזכיר הנוער העובד, לימים נשיא המדינה שמעון פרס. הוא הגיע לקיבוץ רכוב על אופנועו, שמע את הצדדים והביע דעתו כי "לקיבוץ אין סיכוי במקום הזה מיכל זהבי מספרת כי אביה לא סלח לפרס על דבריו אלה כל חייו.
|
הלינה הייתה משותפת בבית ילדים כשעל הילדים משגיחות בשעות לילה שומרות הלילה
▪ ▪ ▪
|
רוב הילדים בקיבוץ היו בגילאי 6-0 והתחנכו בגן ילדים שפעל ליד בית הילדים בקיבוץ. הלינה הייתה משותפת בבית ילדים כשעל הילדים משגיחות בשעות לילה שומרות הלילה. מיכל זהבי נזכרת בלפחות שלוש גננות בקיבוץ: שושנה מנצר, צביה זייד רעייתו של יוחנן זייד שעברה אף קורס מיוחד לגננות ואמה מרים גזית שהייתה אף היא תקופה מסוימת גננת בגן הילדים שבקיבוץ.
מצבו הכלכלי של הקיבוץ לאורך שנות קיומו היה ירוד אולם ילדי הקיבוץ מדברים על ילדות מאושרת ומספרים כי בנושא טיפול וגידול ילדים, הקיבוץ לא חסך במאומה.
|
חיי חברה ותרבות בקיבוץ בקיבוץ
|
|
בין האמנים שהופיעו בגבעות זייד היו ברכה צפירה, ומרדכי זעירא
▪ ▪ ▪
|
בשנותיו הראשונות של הקיבוץ היו בו חיי חברה ותרבות. חיי התרבות התרכזו בחדר האוכל ששימש גם אולם תרבות. כאן נהגו החברים לעיתים קרובות אחרי יום עבודה לשיר ולרקוד במשותף לצלילי נגינת אקורדיון של יפתח זייד. את הפעילות התרבותית בקיבוץ ריכז רכז התרבות מרדכי שניצר שעבר קורס בתל אביב לרכזי תרבות בקיבוץ.
בקיבוץ חגגו חגים כמו פסח, שבועות והופיעו בו מיטב אמנים. מיכל זהבי מספרת כי בין האמנים שהופיעו בגבעות זייד היו ברכה צפירה, ו מרדכי זעירא שהגיע ערב אחד. פעם בשבוע הוקרן סרט על הדשא ליד חדר האוכל. הסרטים היו אז עם תרגום בצד.
|
|
[צילום: באדיבות טלי רווה זייד]
|
|
|
|
|
|
|
ציפורה זייד על סוסה בשייח אבריק. | |
|
|
|
בשנת 1951 עזבו את קיבוץ גבעות זייד ותיקיו ומייסדיו ובניהם בני משפחת זייד שהחליטו לעזוב את הקיבוץ וחזרו לביתם הקודם בשיח' אבריק
▪ ▪ ▪
|
אחרי המלחמה בשנת 1945 הגיעו לקבוץ קבוצות ניצולי שואה. מיכל זהבי אומרת כי מרביתם לא השתלבו עם החברים. היו תופעות בקרב עולים אלה, כמו למשל, אגירת מצרכים, אלימות בינם לבין עצמם, תופעות שהקיבוץ לא הורגל בהן ושלא הכירו אותן קודם. נוצרו משברים לא פשוטים. היו בעיות של הסתגלות לחיי העבודה, היו חברים בקיבוץ שנמנעו מעבודת כפיים מה שקרוי "פרזיטים" והיו חברים שהדבר הפריע להם מאד.
בשנת 1951 עזבו את קיבוץ גבעות זייד ותיקיו ומייסדיו ובניהם בני משפחת זייד שהחליטו לעזוב את הקיבוץ וחזרו לביתם הקודם בשיח' אבריק, שם הקימו את הישוב בית זייד. במקומם הגיעה לקיבוץ קבוצה מאורגנת של כ-70 עולים מארגנטינה חברי הכשרה של תנועת 'גורדוניה'. חלק מבין העולים מארגנטינה הגיעו לקיבוץ עם משפחות ילדים ואף הורים מבוגרים. עם בואם ניתנו לקיבוץ תוספת אדמות ותקציבים.
שטח האדמה של הקיבוץ השתרע באותה שנה על כ-5,000 דונם וכלל רפת בת כ-100 ראשי בקר ולול תרנגולות בין כמה אלפי תרנגולות. אולם גם גרעין זה לא הצליח להביא את הקיבוץ למצב כלכלי תקין. סופו של דבר הקיבוץ לא הצליח להחזיק מעמד ופורק בשנת 1956-7. רבים מחברי הגרעין הארגנטיני עברו לדרום הארץ והקימו שם את הישוב אור הנר. חלק אחר התפזר ברחבי הארץ.
במשך כ-10 שנים עמדו מבני הקיבוץ, הלולים והמתקנים האחרים שוממים ונטושים. בשנת 1964 הוקם על תשתית מבני הקיבוץ "כפר תקווה", כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים הקיים עד היום. בכניסה לכפר הוצב שלט המספר את סיפורו של קיבוץ גבעות זייד.
|
"קברי בודדים" בסמוך לקיבוץ
|
|
קבר נוסף הוא קברה של אסתר אשרי ילידת ברלין שעלתה לארץ בגיל 17 והצטרפה לקיבוץ גבעות זייד
▪ ▪ ▪
|
לא רבים יודעים כי בסמוך לשטח קיבוץ גבעות זייד בלב שדות נקברו מתי הקיבוץ והמקום היה מיועד לשמש כבית הקברות של הקיבוץ. במשך השנים הוצאו כמה גופות במקום והועברו לבתי עלמין אחרים. במקום נותרו ככל הידוע לי שני קברים בלבד (אולי יותר) המוגדרים כיום כקברים בודדים. קבר אחד הוא קברו של שמואל פיסק שעלה לארץ לאחר השואה, הצטרף לקיבוץ אך מת בגיל צעיר בן 28 ונטמן במקום.
קבר נוסף הוא קברה של אסתר אשרי ילידת ברלין שעלתה לארץ בגיל 17 והצטרפה לקיבוץ גבעות זייד. כאן הכירה את נפתלי אשרי. השניים נישאו ונולד בקיבוץ בנם אמנון אשרי שהיה מילדי הקיבוץ הראשונים, אולי אף הילד הראשון של הקיבוץ. אסתר אשרי סבלה תקופה ארוכה ממחלה ואושפזה לעיתים קרובות בבית חולים בעפולה. חברים בקיבוץ הגיעו לבקרה, ליוו ותמכו. ב-1950 נפטרה והיא בשנות ה-20 לחייה מותירה את בעלה ובנה אמנון בן ה-6.
|
מפגש ותיקי ילדי גבעות זייד
|
|
המפגש היה מרגש, הגיעו אנשים שלא ראו זה את זה משך עשרות שנים והועלו זיכרונות ונוסטלגיה משנות חייהם בקיבוץ
▪ ▪ ▪
|
לפני כשנה, בנובמבר 2018, נערך ליד הבית של אלכסנדר זייד מפגש של חברי וילדי גבעות זייד .את המפגש יזמה וארגנה מיכל זהבי מילדי הקיבוץ בשיתוף אמנון אשרי אף הוא מילדי הקיבוץ ונוספים. מארגני האירוע עשו "עבודת בילוש" ואיתרו כ-40 מיוצאי הקיבוץ. המפגש היה מרגש, הגיעו אנשים שלא ראו זה את זה משך עשרות שנים והועלו זיכרונות ונוסטלגיה משנות חייהם בקיבוץ. מטבע הדברים רבים ממייסדי וחברי הקיבוץ כבר אינם בחיים.
מיכל זהבי מספרת לי כי בין המשתתפים בכינוס היו כארבעה מוותיקי הקיבוץ ובניהם מנחם ניר ואשתו שולה וכרמלה זייד רעייתו של יפתח זייד. כרמלה ויפתח הכירו בקיבוץ ונישאו. כן השתתפו במפגש נכדותיו של אלכסנדר זייד: טלי רווה-זייד, אלכסנדרה זייד, אחינועם זייד ובני משפחה נוספים.
עוד בין המשתתפים במפגש, שלמה אנשל שהוא דמות מעניינת. הוא אחד מהטוענים כי הוא שעצר את הטנק הסורי בדגניה א'. שלמה אנשל הוא אחד מהגיבורים בספר "הטנק", של אסף ענברי. מבין ילדי הקיבוץ השתתפו מיכל זהבי, אמנון אשרי, עודד זמיר, רפי דוידזון יאיר בן–חרות ועמיקם טחובר. המפגש הונצח בסרט שעלה לרשת אותו כתבו והפיקו ערכו ברוך בר-סלע, ואתי רז ואפרת גרינוולד (עריכה). בסרט מרואיינים חברי גבעות זייד המעלים זיכרונות מתקופת שהותם בקיבוץ.
מיכל זהבי מספרת לי כי עם חברי קיבוץ גבעות זייד נמנו יהודית ויענקלה זיו הוריו של הבמאי אלדד זיו.
|
|