המחזמר פאנטום האופרה העולה במשכן האופרה בתל אביב, במסגרת סיור עולמי במזרח הרחוק ובמפרץ הפרסי, הוא הפקה מרשימה, אבל הגיעה העת לומר כי הפאנטום הוא עירום. המופע הוא ארוך מדי, מתיש ומשעמם. צוות הזמרים והרקדנים ממלא תפקידו נאמנה, אולם אין מדובר בשחקנים משובחים והיכולות הווקאליות הן בינוניות.
המחזמר כולל מספר שירים שהפכו מזמן לנכס צאן ברזל בז'אנר של המיוזיקל וזכו לביצועים נפלאים של גדולי הזמרים. ההפקה גם הביאה טונות של תפאורה מדהימה ותלבושות ססגוניות מרהיבות עין, אולם כל זה עדיין לא הופך את ההפקה לברודווי בישראל.
אנדרו לויד ובר כתב את המחזמר בהשראת רומן עתיק על רוח הרפאים באופרה של פריז הנוטלת תחת חסותה את אחת השחקניות. כריסטין אומנם לומדת את סודות השירה מהפאנטום, אולם היא אוהבת את ארוסה ראול.
המחזמר מוצג כעין מחזה בתוך מחזה והוא נפתל ומסובך. ההפקה הבינלאומית של המחזמר מעלה אותו במקביל בברודווי, בלונדון, בסיור בארה"ב ובסיור בארצות המזרח הרחוק ובנסיכויות הערביות. הליהוקים להפקה הזו נערכו בארה"ב ולאחר חזרות, יצא הקאסט לדרכו הארוכה והמתישה.
הבמאי הרולד פינטר מת לפתע, לפני זמן קצר, אולם הבימוי והתנועה נותרו בעינם, לרבות התפאורה הכוללת אלמנטים מרשימים כמו סירתו של הפאנטום שטה בנהר הסמוי עם כריסטין. התלבושות מתחלפות ללא הרף והן נהדרות.
בעלי התפקידים המרכזיים כבר שיחקו במחזמר הזה במקומות שונים והם צעירים ותאבי רצון לכבוש את הבמה. אבל אם ניקח את כל מכלול האמנים המופיעים על הבמה, רקדנים, שחקנים וזמרים, הרי שמדובר בביצועים בינוניים למדי. לחלק מהם מבטא כבד או בלתי ברור. התנועה לא מספיק מלוטשת והשחקנים הראשיים, אינם שחקנים והם זמרים המבצעים תפקידם כמיטב יכולתם. ייתכן שעדיף כבר לראות הפקה מקורית בווסט אנד או בברודווי, עם עלות כרטיסים נמוכה יותר, בהתאמה ועם כוכבים.
