דוח פנימי שהוגש לאחרונה לצמרת משרד החינוך חושף ליקויים חמורים בהוראת הקריאה והכתיבה בכיתות א'. הדוח, שנכתב על-ידי ועדה בראשות הפרופסור מיכל שני, מגלה שבספרי הלימוד לכיתות א' חסרים נושאים בעלי חשיבות עליונה, כגון הקניית יסודות הקריאה והכתיבה. הדוח מזהיר שהנפגעים העיקריים מכך הם תלמידים עולים חדשים ותלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. הליקויים עליהם מצביע דוח שני נחשפו בכמה כתבות כאן ב-News1.

עוסקים בנושאים ספרותיים ולא בקריאה

ועדת שני, או בשמה הרשמי "הוועדה לבחינת רצף ההוראה של שפה ואוריינות בגיל הגן ובכיתות היסוד", בדקה את תוכנית הבסיס להוראת השפה העברית במערכת החינוך (תשס"ג), וקבעה שהיא מתעלמת מהוראת הקריאה והכתיבה: "תוכנית החינוך הלשוני לבית הספר היסודי, ובכלל זה לכיתות א'-ב', בנויה לפי עיקרון מארגן אחר של עולמות שיח וסוגות, ולא נכלל בה חלק של הוראה או רכישה של קריאה וכתיבה". בניגוד גמור לזלזול הבוטה בהוראת מיומנויות קריאה הרווח כיום במערכת, מדגיש דוח שני ש"הבנה והפקה של טקסטים תלויות קודם כל (לפי המודל הפשוט שלפיו הבנת הנקרא היא תוצר של יכולת פענוח וידע לשוני), ברכישה של יסודות הקריאה והכתיבה". ועדת שני בדקה את ספרי הלימוד להוראת עברית בכיתות א' שנכתבו בהוראתה ובפיקוחה הצמוד של דליה הלוי, מנהלת תחום דעת עברית בקדם-יסודי וביסודי במשרד החינוך, וקבעה שהם לוקים בחסר ושיש לכותבם מחדש: "חסרים תחומים בתוכניות אלה כמו הקניית יסודות הקריאה והכתיבה בכיתה א' והמשך טיפוחם בכיתה ב', ידע ופעילויות בתחום ההסתגלות החברתית-רגשית, ומתן מענה לאוכלוסיות המגיעות מרקע לשוני ותרבותי שונה וממצבים סוציו-אקונומיים שונים". הוועדה ממליצה לעדכן ולהרחיב את התוכניות הללו, לכלול בהן פרקים מעשיים, כמו רכישת קריאה בכיתה א' וכן "למזג אותן לתוכנית אחת מגן ועד כיתה ב'".

עיוותים בהפניה לחינוך המיוחד

הוועדה מתייחסת בחומרה לנוהל הקיים במשרד החינוך, לפיו בוחנים את כל תלמידי כיתות א' בסרגל אחיד של מבחני הישג בקריאה (מבחן שמונה המשימות), ומי שלא מגיע ל"הישגים הנדרשים" נעשה מועמד לחינוך המיוחד. לגישת הוועדה, אין לשקול הפניה של תלמידים לחינוך המיוחד לפי הישגי הקריאה לפני סיום כיתה ב', שהוא המועד היותר-הגיוני לסיום רכישת הקריאה. בשנים האחרונות, הכישלון ברכישת הקריאה מהווה אחת הסיבות המקובלות להפניית תלמידים לחינוך המיוחד. "ממצאי המחקר על רכישת הקריאה והכתיבה בשפה העברית מצביעים על כך שילדים מגיעים לכיתה א' עם רמות שונות של ידע ומיומנויות. קצב הרכישה הוא שונה, ועיקר ההתפתחות מתרחשת במהלך כיתה ב'. קביעת יעדים והערכת השגים אמורה להיעשות תוך התייחסות לא רק לנורמה, אלא גם למשאבים האישיים של הלומד ולהתקדמותו ביחס לעצמו החל מהגיל הרך. יש לצפות ל'שונות שאינה לקות' לפחות עד סוף כיתה ב'".

מלמדים את התוכנית ולא את התלמידים

הוועדה ממליצה להכשיר את המורים ללמד את התלמידים בהתאם ליכולת שלהם. לדעת הוועדה, דרך ההוראה המקובלת כיום מעמידה במרכז את התוכנית ולא את הילדים: "תוכנית הלימודים היא זו שמובילה את הפעילות בגנים ובכיתות, ופחות הפרופיל של הלומד. כתוצאה מכך, חלק מהילדים לומדים את מה שהם מכירים (מלמדים ילדים קוראים לקרוא) וחלקם לא מקבלים השלמות לפערים שעימם הגיעו". הוועדה מציינת שבהוראה הקיימת, בגלל חוסר ההתייחסות לשונות בין התלמידים, הפערים אף הולכים וגדלים. לדעת הוועדה, הגישה הרצויה להוראת קריאה היא התפתחותית ודיפרנציאלית, והתחומים הכלולים בה הם רכישת יסודות הקריאה והכתיבה, הבנה והפקה של טקסטים, כשירות תקשורתית, ספרות, תרבות ודעת. הוועדה מדגישה בחומרה את ההשלכות החמורות של הליקויים בתוכניות הלימוד בקריאה וכתיבה על עולים ועל אוכלוסיות מוחלשות: "מחקר נרחב מצביע על פערים בידע לשוני אצל ילדים ממיצב סוציו-אקונומי נמוך וילדים הלומדים בשפה שאינה שפת אמם, פערים שבחלקם מצטמצמים במהלך הלימודים בבית הספר ובחלקם נותרים ואף מתרחבים. הוועדה למדה על האתגרים העומדים בפני אנשי חינוך שבכיתתם תלמידים עם חסכים רבים, על-רקע פער לשוני או תרבותי, ולאור זאת ממליצה לכלול בתוכנית הלימודים התייחסות מיוחדת לתלמידים אלה. יושם דגש על טיפוח תלמידים ממיצב נמוך ועל התאמת ההוראה לתלמידים שעברית אינה שפת אמם".

המורים לא לומדים איך לללמד קריאה

בדומה למה שכבר נכתב ב-News1, מצאה ועדת שני שהמערכת לא מכשירה מורים וגננות איך ללמד קריאה וכתיבה. הוועדה מצאה "כי למורים המלמדים קריאה אין התמחות מספקת בחינוך לשוני בעברית, וכך מורים בכיתות א' ו-ב' מלמדים קריאה וכתיבה ללא תשתית תיאורטית מספקת". ועדת שני מציעה להרחיב את תשתית הידע של מורים וגננות לגבי הרצף ההתפתחותי של ילדים בתחומי השפה מהגן עד סוף כיתה ב', ולהכשיר אותם לתת מענה לשונוּת שמקורה בסביבה, בשפת האם, בתרבות ובמיצב הסוציו-אקונומי. בנוסף, כך מציעה ועדת שני, בתוכניות הלימודים שייכתבו בעתיד יש "לכלול יעדים וכלים פרקטיים למתן מענה מסודר לשונויות בתחום זה, כמו הכוונה לדרכי הוראה מותאמות לילדים ששפתם בבית אינה עברית או לילדים המגיעים ממיצב נמוך עם חסכים רבים".