הבחירות בפתח והטירוף מתגבר

לבנימין נתניהו יש בוודאי יועצי תקשורת מקצועיים. לא ברור לי מי מהם נתן לו את העצה להביא לכך שהוא ושרי ממשלתו יחרימו את ועידת חדשות ערוץ 12. ההחלטה של שרי הליכוד להחרים את הוועידה מעידה על כך שהשרים לא מעזים להמרות את פיו של ראש הממשלה, אבל היא מעידה על שני דברים נוספים, על שליטתו חסרת התקדים של נתניהו בליכוד, ועל כך שמי שנחשבים שרים ופוליטיקאים בצוות המוביל של הליכוד הם חסרי חוט שדרה. לא אבי וייס, מנכ"ל חדשות ערוץ 12, וגם לא כתבי חברת החדשות של הערוץ חייבים להתקשט בנוכחותם של שרי הממשלה. הם יצליחו לקיים ועידה מכובדת גם אם לליכוד רק נציגות של חבר הכנסת גדעון סער, שהוא כנראה היחיד בליכוד שנולד עם חוט שידרה. סער הוא כנראה פוליטיקאי שונה, לא רק כי הוא מכיר טוב מכל הפוליטיקאים שסובבים אותו איך פועלת התקשורת, אלא משום שהוא הגיוני. הוא חושב ולא פועל רק על סמך רגשות, והוא מצליח לנתח מצבים שראוי שלא להיכנס אליהם. לא ברור לי איזו תועלת יש בצעד הלא-פורמלי שבו נוקטת ממשלת ישראל. את מי היא מנסה להעניש, את "מדורת השבט" של חדשות 12? למה? רק משום שהכתב המשפטי גיא פלג מפרסם כמעט כל ערב פרוטוקולים מחקירתם של ראש הממשלה ושל עדי המדינה. לולא חדשות 12 היו מפרסמים את תמלילי החקירות, ערוץ 13 היו עושים זאת בדיוק אותו הדבר. גם ערוץ 11, שיכול לכנס את צופיו לכנס בתא טלפון ציבורי, היה שמח לקבל לידיו את המסמכים, והיה מפרסם אותם באותה דרך. מנהלי התאגיד, מבקשים להתקשט במושג חופש העיתונות, כשהרעיון האמיתי הוא להיערך ליום סגריר אם יוחלט על סגירת הערוץ. במקרה כזה יזדרזו מנכ"ל ויושב-ראש תאגיד השידור הציבורי לטעון, שהדברים נעשים רק בגלל שהם גילו אומץ לב עיתונאי יוצא דופן, בעוד שמה שמאפיין את השידורים בערוץ 11 הוא חוסר איזון משווע. לא ברור לי איך היו מגיבים ראש הממשלה או שרי הממשלה אם מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12 היה מודיע שהוא מחרים את ראש הממשלה וצמרת הליכוד בגלל ההתקפות האישיות של ראש הממשלה על גיא פלג ועל הנהלת הערוץ? אני מניח שהייתה קמה מהומה גדולה. מה שמותר לראש ממשלה אסור לתקשורת. המשמעות המעשית היא שחדשות 12 באה עכשיו על עונשה, משום שלדעת ראש הממשלה היא פועלת למנוע את בחירתו. לראש הממשלה נתניהו יש בטן מלאה על אמצעי התקשורת. הוא משוכנע שהם פועלים להפיל אותו. נתניהו נמנע חודשים ארוכים מלהעניק ראיונות לתקשורת הישראלית, וכשהוא מבקש להביע את עמדותיו, הוא עושה זאת באמצעות הרשתות החברתיות או באמצעות צלמי לשכת העיתונות הממשלתית, שמצלמים אותו מבלי שהוא נשאל שאלות מביכות או מתבקש להשיב על שאלות שאינן נוחות לו. למרות שנתניהו מוזמן ע"י ערוצי השידור השונים לבוא ולהשמיע את עמדתו, הוא בוחר שלא לעשות זאת משום שהוא מאמין שאמצעי התקשורת רודפים אותו. לפעמים קשה להאמין. נתניהו, שזכה לתארים של "אשף תקשורת" ושל פוליטיקאי שאין מי שמופיע טוב ממנו על המסך, בוחר לשבור את הכלים במקום להשיב לשאלות של עיתונאים. בעידן רב-ערוצי לא ניתן לסגור סיפורים עיתונאיים ואפילו לא לרכך אותם. מה שניתן וחשוב לעשות הוא לדאוג לאזן את הדיווחים, ולהקפיד על שידור תגובתו של האיש הפוליטי שכלפיו מופנית ביקורת בשידורים. אמצעי תקשורת לא נועדו ללטף פוליטיקאים, ובוודאי שלא לפני בחירות. נכון יעשה לדעתי ראש הממשלה אם ייקח צעד לאחור, יבצע חשיבה מחדש ויבין שחרם זאת לא הדרך. במעשה שהוא עושה, מוותר נתניהו למעשה על זמן מסך יקר זמן קצר לפני הבחירות, ומעביר במתנה את זמן השידור שהוקצה לו ולבכירי הליכוד בוועידה ובשידורי חדשות ערוץ 12 לנציגי המפלגות היריבות, וכל זאת מטעמים רגשיים שבוודאי אינם מקצועיים. חברת החדשות תקיים כמתוכנן את הוועידה השנתית שלה. גם היעדרותם של שר התקשורת אמסלם, ושרת התרבות מירי רגב לא תקלקל את החגיגה. לא צריך להיות עיתונאי לשעבר כמו גדעון סער, כדי לדעת שמדובר במהלך פסול, שרק מגביר את המתח לפני הבחירות. אני משוכנע שמרבית הפוליטיקאים בוועידה יעסקו בנתניהו. הוא ושרי הליכוד לא יהיו שם כדי להשיב.

מהפכת חדלות פירעון לא אומרת לכם הרבה. גם הנושא נשמע משעמם. אני מציע לכם להמשיך ולקרוא על החוק שייכנס לתוקפו באמצע החודש, כי כל אחד מאיתנו עלול להיפגע ממנו. החוק החדש שונה בתכלית השינוי מהחקיקה המנדטורית הישנה. הוא כבר הוכתר כאחת הרפורמות הגדולות שנעשו בישראל, והוא כולל 380 סעיפים, שעתידים לשנות לכולנו את החיים. הוא שם דגש על שיקום מי שחייבים כספים והוא דואג פחות לנושים. החייב לא מכונה בחוק החדש חייב, אלא בשם "יחיד", מה שמצביע על כוונתם של יוצרי החוק החדש, שבמקום לדאוג לבעלי החוב, הם מעדיפים לגלות חמלה כלפי החייבים. הנושים, מטבע הדברים, מבקשים להשיג החזר גדול ככל הניתן של החובות שחייבים להם. עכשיו תמונת המצב משתנה. חייבים שלא יעמדו בתשלומים ובהחזרי החוב הם אלה שעולים עכשיו על האוכף. אם לא יהיה להם כסף להחזיר חובות הם לא יחזירו. הם יקבלו הפטר זריז מהחוב ויוכלו לפתוח דף חדש בחייהם. נשמע גן עדן? זה בדיוק המצב. החוק החדש משנה את ההסדרים הקיימים שנוגעים לדיני חדלות פירעון של יחידים ושל תאגידים, והוא מעודד מי שחייבים כספים לא להחזיר את חובותיהם, משום שהוא מעניק עדיפות ללווים על פני בעלי החוב, ובלבד שיצליחו להשתקם ולפתוח דף חדש בחייהם. יש להניח שהחייבים יעמדו במשימה בהצלחה. הם לא רק יצליחו לשקם את חייהם, הם יצליחו גם להתעשר על חשבון כספם של המלווים. החוק החדש מעודד במישרין תרבות של בזבוז וצריכה, החייבים יאמרו לעצמם: "ניקח הלוואות כדי לקנות מכונית חדשה ובגדים חדשים, וגם ניסע לחו"ל לחופשה. אם לא נוכל להחזיר את ההלוואה נבצע פשיטת רגל". גן עדן לנוכלים כבר אמרנו? כדאי שתדעו שעם כניסת החוק החדש לתוקפו, יעלם מיד הכתם המוסרי שדבק במי שאינם עומדים בתשלומים. החוק מדבר אומנם על כך שהוא יצמצם בצורה משמעותית את נזקי הנושים בגלל חדלות פירעון, אבל מי שיקרא את כל סעיפי החוק לא יוכל שלא להתרשם שמה שיושג הוא בדיוק ההפך. עורך הדין איתן ארז, מומחה לפירוקים וחדלות פירעון, מהמובילים בארץ בתחום זה, פרסם פוסט בדף הפייסבוק שלו, ובו הגדיר את החוק "אסון שיגביר את כמות מעשי העוקץ בישראל". לדברי ארז, מדובר ב"חוק שכל כולו הוא בשורה לנוכלים ועוקצים". לדעתו, החוק החדש יחזק את ארגוני הפשע והשוק האפור, כיוון שהבנקים יחשבו פעמיים האם לתת הלוואות, בגלל חשש מוצדק שהלווה יבצע בקלות פשיטת רגל ויקבל הפטר. החוק החדש ידחוף עשרות אלפי לווים לזרועות השוק האפור, כיוון שהבנקים יאפשרו משיכת יתר רק בגובה משכורת אחת. כך למשל, יהפוך החוק החדש את ישראל, לדעת עו"ד ארז, לגן עדן לנוכלים. ויביא לארץ תיירות פושטי רגל של יהודים שיצברו חובות בחו"ל, יעלו לארץ מכוח חוק השבות, יזכו לאזרחות, ומיד אחר כך יקבלו הפטר. החוק החדש לא רק מעביר מסר של "לא כדאי לכם לשלם", יש בו גם קלות בלתי נסבלת של כניסה להליכי חדלות פירעון, כשהמושג "תום לב", שמערכת המשפט מייחסת לו חשיבות רבה איננו קיים. קחו לדוגמה את סעיף 87 בחוק החדש, שקובע שגם אם כל הנושים מתנגדים להסדר, יש לבית המשפט סמכות לאשר את ההסדר. השאלה שמתבקשת מדוע צריך לאשר בכוח הסדר שכל הנושים מתנגדים אליו. ויש עוד נושא שכדאי לכם לדעת. הסנקציות הפליליות בחוק החדש הצטמצמו, ותקופת המאסר בפשיטת רגל על עבירות מרמה בפשיטת רגל קוצרה, מארבע לשלוש שנים. אבל לא רק תקופת המעצר צומצמה, כך גם כמות העבירות. ומה קורה אם לקחתם הלוואה או משכנתה ולא תעמדו בתשלומים? גם במקרה הזה החוק הופך להיות לטובת מי שלא עומדים בהסכמים ולא פורעים את חובם. סעיף 229 שהוא ברירת מחדל שעוסקת במימוש דירת מגורים, קובע שניתן לעשות זאת רק אם מתקיימים תנאים ספציפיים, וגם אז החוק תובע להעניק דירה חלופית לארבע שנים או לכל החיים. החוק החדש יביא ללא ספק לגידול משמעותי בפשיטות רגל, וההערכה היא שבתחום הנדל"ן צפוי גל של מכירות של בתי מגורים, למרות שההגנה על דירות מגורים חייבת להיות מוחלטת. זה לא הכל. החוק במתכונתו החדשה יעודד צריכה ללא הגבלה. יחזיר את השוק האפור לימיו הגדולים, ויגדל דור שחי על הלוואות, כשהלווים יודעים שאם הם לא יעמוד בפירעון ההלוואות, התחנה הבאה היא פשיטת רגל שתועיל להם. פשיטת הרגל על-פי החוק החדש תהפוך להיט להמונים, ותרושש גופים כלכלים כמו בנקים, חברות אשראי וגופים שמעניקים הלוואות. המסחר יתנהל בעיקר במזומנים, הריבית תעלה, השוק האפור יפרח וארגוני הפשיעה יחגגו. כונסת הנכסים הרשמית, עו"ד סיגל יעקובי, אינה מסכימה עם הדברים. לדעתה החוק החדש מעגן את המצב המשפטי הקיים היום בישראל, ולמעשה הרפורמה שהנהיג לדבריה הכונס הקודם מעוגנת עכשיו בחקיקה. החוק החדש מעגן, לדעת יעקובי, תפישה שעל פיה פשיטת רגל בחלק מהמקרים היא "תאונה כלכלית", והיא אירוע שיש עמו קלון. עם זאת החוק אינו מעודד לדבריה פשיטות רגל או צרכנות לא אחראית, ונותן לדעתה כלים מספיקים להתמודד עם חייבים שניצלו לרעה את ההליך. עו"ד סיגל יעקובי מציינת שישנם חייבים שהחובות שלהם נוצרו שלא באשמתם, בגלל פיטורים או מחלה, מבלי שהייתה להם כוונה להגיע לכך. לחייבים אלה יש לתת לדעתה פתרון משפטי הולם, כשאין תועלת - לא לחייבים ולא לחברה בהתמשכות הליכים משפטיים. כונסת הנכסים הרשמית מבהירה, שחייבים שייצרו חובות באדישות או בזדון לא יוכלו ליהנות מההליך המקוצר. לחייבים כאלה החוק מעניק כלים להארכת תקופת הפירעון, וכלים להתמודד עם התנהלות פלילית. אשר לטענה שתקופת העונשים קוצרה, אומרת יעקובי כי אין לכך משמעות אמיתית משום שעד היום היה מדובר ב"אות מתה", ובחוק החדש הוקנו לכונס הרשמי סמכויות מהדין הפלילי. החוק החדש בא לעולם בזכות שלושה שאינם כבר בשירות הציבורי. דוד האן, עו"ד אבי ליכט, ושרת המשפטים איילת שקד. האן, שמאז סיום תפקידו ככונס הנכסים הרשמי, לא הצליח להגשים את רצונו לכהן בתפקידים שבהם הוא גילה עניין, הוכיח שהוא מסוגל להציע חוקים הזויים, שגם יתקבלו מבלי שהפגין את כישוריו כעורך דין בבית המשפט. כל מאמציו של האן להשתלב במערכת הציבורית כשלו. הוא לא נבחר לנשיא אוניברסיטת בר-אילן, שבה הוא משמש מרצה שנים רבות. הוא כשל בבחירתו לתפקיד שופט בית המשפט העליון, שהוא תפקיד ענק על מידותיו, וידע לפרוש בזמן מהתמודדות על תפקיד שופט בית משפט מחוזי בחיפה, אחרי שהסתבר לו שאין שום סיכוי לזכות בתפקיד. אני לא זוכר ולא מכיר עובד ציבור שהשנאה והתיעוב כלפיו, היו כמו אלה שלהם זכה דוד האן. הוא תבע מהכפופים לו לפנות אליו בתואר דוקטור, ואלה גמלו לו בים של הדלפות ממשרדי כונס הנכסים, ובלבד שייכשל בתפקידו. זה לא סוד שהכפופים להאן לא יכלו לשאת את התנהלותו היהירה והשחצנית ואת רדיפת הכבוד האובססיבית שאפיינה אותו. הם עשו ככל יכולתם כדי להזיק לו, כאשר בפועל מי שנפגע הוא תדמית משרד כונס הנכסים הרשמי. מחליפתו של האן, עו"ד סיגל יעקובי, היא הניגוד הגמור להאן. מדובר בפרקליטה שיחסי אנוש טובים הם סימלה המסחרי. שלא כמו האן, היא מדברת עם הכפופים לה בגובה העיניים, ומגלה רגישות לענייניהם האישיים של העובדים, דבר שלא היה בתקופתו של האן. מהלכי השיקום והחזרת האמון המוצלחים במשרדי כונס הנכסים הרשמי, שביצעה יעקובי החזירו את מעמד כונס הנכסים, למה שהיה קודם לכניסתו של האן לתפקיד, והכל בזכות יושרה, הגינותה, ואופיה הנעים של הכונסת החדשה. אם יש משהו שעובדי כונס הנכסים היו רוצים לשכוח, זה תקופת כהונתו של דוד האן, תקופה שבה השמש זרחה כל בוקר מישבנו של רודף הכבוד האובססיבי ושקעה שם. האן התנהל כתרנגול, ועורר בעיקר צחוק וגיחוך. איש לא יוכל לקחת ממנו את הקרדיט, שבתקופתו הפכה ישראל לגן עדן לנוכלים. הקרדיט שלו לתמיד.

שנת הלימודים שנפתחה בשנת התש"ף התאפיינה במלחמה גדולה שהייתה באותה תקופה בין הזרמים בחינוך. בשנותיה הראשונות של המדינה, הייתה מערכת חינוך שנחלקה לשלושה זרמים עצמאיים. הזרם הכללי, שהיה בעל זיקה לא פורמלית למפלגות "הגוש האזרחי"; זרם העובדים שהשתייך להסתדרות העובדים הכללית, ודגל בערכי הציונות הסוציאליסטית; וזרם המזרחי שהיה מזוהה עם מפלגות הציונות הדתית, להן נוסף זרם החינוך העצמאי הדתי. ארכיון המדינה, שמביא צילומים וסיפורים על פתיחת שנת הלימודים לפני יותר משישים וחמש שנים, מגלה שלכאורה יכלו ההורים לבחור בזרם החינוך שרצו. למעשה נערכה מלחמה גדולה בין הזרמים, כשכל אחד מהם מנסה לגייס תלמידים לבתי הספר שלו. מצבם הדחוק של העולים החדשים נוצל על-ידי הזרמים השונים. כך למשל, קיבלו הורים שלא רשמו את ילדיהם לזרם העובדים איומים שפרנסתם תיפגע. הארכיון חושף מסמך שתורגם מצרפתית, של עולה חדש מצרפת, אב לשלושה ילדים שמתגורר בנתניה, שמעיד על כך שפקיד של ההסתדרות, שגר בשיכון הוותיקים בית יצחק, אמר שמשפחות שלא תרשומנה את ילדיהן לבית ספר של זרם העובדים, "אין להן זכות לעבודה ולשיכון". במסמך נאמר במפורש כי "אווירת טרור שררה במחנה עולים נתניה, והיה בלתי אפשרי לבחור בחופש בבית ספר לפי כוחו של בן אדם". ב-12 באוגוסט 1953 נחקק בכנסת חוק חינוך ממלכתי, שביטל את הזרמים והכריז על חינוך אחיד לכולם. תמונות מאותה תקופה מעידות שהחיים לא היו קלים. מערכת החינוך לא הייתה ערוכה לקלוט את גל התלמידים הגדול, והלימודים התנהלו במקרים רבים מבנים מאולתרים. שלטון מפא"י ההיסטורית התגלה במלוא כיעורו באותה תקופה, וכמו תמיד העסקנים ניהלו את המדינה.