X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
הדקות חולפות, ארוכות כנצח בעיניהם המפוחדות של האב והאם הדקות חולפות, מהירות מדי בעיני הרופאים, שעדיין לא הצליחו להפיק סימני חיים מגופו הדומם של התינוק
▪  ▪  ▪
[צילום: אדי ישראל/פלאש 90]

>
בחדר הטיפולים של מיון ילדים מוטל גוף קטן ללא סימני חיים.
"סימני חיים". קצת מפתיע שבתוך שלל המילים הלטיניות דווקא המושג החשוב ביותר הוא פשוט, ברור ובעברית.
הרופא אינו ממשש דופק ואינו שומע פעימות לב או קולות נשימה. התינוק אינו נושם.
ליד הדלת מתייפחת אם צעירה. לצדה אב צעיר, שנראה תלמיד תיכון, חיוור כסיד. ביקשו מהם להישאר בחוץ. איש אינו ניגש אליהם.
בתוך דקות ספורות מתמלא החדר בחלוקים לבנים. הרבה מילים מתרוצצות בחלל האוויר. כמו בסרטים אמריקניים.
רופא אחד מנשים את התינוק בעזרת מסכה. רופא שני מבצע עיסוי לב. רופא שלישי מזריק אדרנלין ישירות לתוך הלב דרך דופן בית החזה. אחות מחליפה את הרופא העוסק בהנשמה כדי שיוכל להתקין עירוי נוזלים. אחות שנייה מנסה לחבר לגפיו של התינוק אלקטרודות של אק"ג. לשווא. מסביב לגוף הקטן אין די מקום לכל כך הרבה אנשים.
הדקות חולפות, ארוכות כנצח בעיניהם המפוחדות של האב והאם. הדקות חולפות, מהירות מדי בעיני הרופאים, שעדיין לא הצליחו להפיק סימני חיים מגופו הדומם של התינוק.
חדר המיון מתמלא בהורים ובילדים חולים שאין מי שיטפל בהם. מפעם לפעם יוצאת אחות חדר המיון מחדר הטיפולים, לוודא שאין שום מקרה דחוף נוסף.
הרופא הצליח להתקין את העירוי.
בינתיים טורח רופא מיחידת טיפול נמרץ בהכנסת טובוס - צינורית פלסטיק - לקנה הנשימה כדי להנשים את התינוק ביתר יעילות.
האחות שבידיה אלקטרודות האק"ג הצליחה סוף-סוף להידחק ולהתקינן. כל הנוכחים מביטים במחט הדיו של האק"ג. קו ישר.
"קו ישר" הוא ההיפוך של "סימני חיים". קו ישר משמעו שאין פעילות חשמלית של הלב.
הרופאים מביטים זה בעיניו של זה. מנסים עוד זריקת אדרנלין לתוך הלב דרך דופן בית החזה.
בשלב זה - בסרטים האמריקניים - מופיע תמיד זיז בודד של דופק, ההולך ומתגבר בתדירותו, ואז מחייך רופא גיבור אל אחות יפהפייה, ונשמעת מוזיקה של כינורות.
חדר הטיפולים של מיון ילדים הולך ומתרוקן. כל היוצאים עוקפים בזהירות את ההורים, למעט הרופא התורן. זה הג׳וב שלו, ואין איש בעולם שיסכים להחליפו עכשיו.
הוא לוחש דבר-מה לאחות חדר המיון. היא ממהרת לפנות מחדר מספר שלוש זוג הורים שממתינים עם ילדם כבר זמן רב, ומכניסה אליו את הוריו המפוחדים של התינוק.
איך אומרים דברים כאלה? מהיכן ישאב כוח?
משהו נשבר בתוכו. הוא רוצה להיות עכשיו במקום אחר, שילטפו אותו, שיגידו לו דברים טובים, שייתנו לו ממתק. הוא רוצה להיות בן עשר, ביום ההולדת שלו, שאמא תלטף אותו. הוא רוצה שמישהו יחייך אליו ויגיד לו שהכול יהיה בסדר. שזה סתם, שזה חלום רע.
"אני מאוד מצטער שעלי לומר לכם את הדברים הכי איומים בעולם... ראיתם בעצמכם שעשינו את כל מה שאפשר, אבל התינוק שלכם הגיע אלינו במצב מאוד קשה, ולא היה אפשר להצילו..."

בנשימה אחת
"חוויית קריאה מרגשת... טקסטים קצרים ובלתי נשכחים... כשרון מספר משובח... 49 סיפורים קצרים יש בכרך העשיר הזה וכולם נקראים בנשימה אחת כתיבה אלגנטית, לא מתאמצת וחפה מקלישאות... מלאכת מחשבת של עדינות ודיוק" [אריאנה מלמד מבקרת ספרות, עיתונאית, סופרת ועורכת]
▪  ▪  ▪

"סימני חיים" הוא קובץ סיפורים שמאגד את שני חלקי הווייתו של גידי קורן: סיפורי מחלקת ילדים, דרך עיניו החדות והרגישות של רופא ילדים, ולצדם סיפורי שאר החיים שמחוץ למחלקת הילדים. בעוד סיפורי מחלקת הילדים מובאים כהווייתם ובכל כובדם, הסיפורים האחרים כתובים באופן ייחודי לפי מיטב המסורת של הסופר האמריקני או הנרי, בחוש הומור דק, כשסופם הבלתי צפוי משאיר את הקורא מופתע ושקוע בהרהורים.
אריאנה מלמד על הספר: "הנה דברים שרופאים לעולם לא יוכלו ללמוד באוניברסיטה: אהבת אדם, בצד התבוננות מעמיקה באדם ולא רק בסימני מחלתו. חמלה לכל בני האנוש, גדולים כקטנים, משועי-ארץ ועד אחרון הפליטים. הבנה שכל בני האדם, על חולשותיהם המרובות ופגמיהם הגדולים, ראויים לאותו מבט מיטיב ומחויך. בצד אלה, אי-אפשר ללמוד את היכולת המופלאה, הנדירה כל כך, לכלוא את התכונות האלה בתוך מלים של סיפור ולהפוך אותו לחוות קריאה מרגשת, רוויה באופטימיות, מהדהדת בהומניזם צרוף.
... ב"סימני חיים" משתקפת עשייה של שנים רבות כרופא ילדים בבית חולים, וככזה ששום דבר אנושי אינו זר לו: מן ההורים החרדים לגורל עולל שאין כל סכנה לחייו ועד לתינוק שנולד פגוע והוריו מעדיפים שימות, והוא יגשים את משאלתם: מילד התפנוקים שמנהל בית החולים יטריד את כל רופאיו בניסיון להיטיב עם תנאיו ועד לילד הפלשתיני שרק סבתו שלצידו שמרה על פתיל חייו. ובתווך, רופא בלתי שגרתי, שמתמרד נגד התנשאותם של עמיתיו למקצוע, שפתם המנוכרת, חלוקיהם הלבנים והמפחידים – בעודו מבין עד כמה הם עייפים בעבודתם האפורה והשוחקת, עד כמה הם רחוקים מהילת המלאכים שילדים והוריהם קושרים להם רק מפני שהיו שם, ברגעים הקשים בחייהם.
שום דבר אנושי אולי אינו זר לרופא ותיק, אבל הכושר לתרגם את הרגעים הפרוזאיים במחלקת הילדים לסיפורים קצרים ומהדהדים שיוצרים, בשרטוט עין ומינימליסטי, דמויות של ממש מאלה שמוגדרים רק כ"חולים", הופך אותם לבני אדם וגורם לנו להתבונן בהם, הוא כישרון ייחודי. במיטב המסורת של המספרים הקלאסיים, משלב גידי קורן בוינייטות מחיי בית החולים הומור ופואנטה, אירוניה ומבט-על בחולשות אנוש כדי ליצור טקסטים קצרים ובלתי נשכחים.
... קורן ניכר בספר הזה כאומן ותיק של כתיבה קולחת, לא מתנחמדת, מלאכת מחשבת של עדינות ודיוק. מספר טוב גורם לנו לבקש ממנו לחזור שוב ושוב על סיפור שקראנו, גם אם אנחנו כבר יודעים מה אירע בסוף, מי ניצח ומי ניגף ומדוע – ורבים מן הסיפורים ב"סימני חיים" פשוט תובעים מן הקוראים לחזור ולקרוא, כדי להתענג שוב ...
... אהבת אדם איננה וירוס מדבק או מחלת ילדים נפוצה, למרבה הצער. הלואי והייתה כזאת. עולמם של חולים ושל רופאים היה טוב יותר לו הייתה כזאת. אבל ב"סימני חיים" אפשר לחוש בה חיה ופועמת בכל עמוד, מתקרבת אל הקורא, אופפת אותו בזמן הקריאה וגם לאחריה – בזכות כשרון המספר המשובח של גידי קורן."
גידי קורן - הערות ביוגרפיות
גידי קורן רופא ילדים, מדען, מלחין וסופר עטור בפרסים בינלאומיים יוקרתיים על עבודתו הרפואית ומחקריו הייחודיים והמקוריים. משמש פרופסור לרפואת ילדים ולפרמקולוגיה־טוקסיקולוגיה בכמה אוניברסיטאות בישראל ובקנדה. מחברם של יותר מ־1,700 מאמרים מדעיים ועשרה ספרים רפואיים.
קורן הוציא את ספר הסיפורים הראשון שלו "מחלקת ילדים" ב־1980 (הוצאת דליה פלד). בשנת 2013 יצא לאור ספרו "פרוזאק בייבי — יומנו של עובר" (ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד) ותורגם לאנגלית (הוצאת אמזון).
קורן מוכר לילדי ישראל מ"עלילות פיץ העכבר" (1978), "הטיול לארץ התווים" עם שלמה ארצי (1974) ו"עלילות שובי דובי" (1977). ב־1971 הקים קורן את להקת "האחים והאחיות", ובימים אלה, אחרי שובו ארצה מקנדה, הוא מופיע איתם ברחבי הארץ במיטב שיריו ("פתאום קם אדם בבוקר", "אם זר קוצים כואב") ובסיפורי קובץ זה.
נוסף על עבודתו כמדען בכיר במכון מכבי־קהאן־למחקר ולחדשנות, הוא מטפל בילדים במרפאת הפליטים בתחנה המרכזית בתל אביב.


סימני חיים, סיפורים, מאת: גידי קורן, עורכת: תמר ביאליק, הוצאת כינרת-זמורה, מספר עמודים: 188, מחיר: 92 שקל.
תאריך:  09/09/2019   |   עודכן:  09/09/2019
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות ציפי לוין לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
ציפי לוין
הלב מחסיר פעימות, והעיניים מתרוצצות    על השידה הקטנה, הסטנדרטית, אין כלום, לבד מקופסת מונטנה כמעט מלאה, אבל במגירה העליונה הוא מוצא חפיסות ריקות של כדורי שינה
ציפי לוין
ביום שישי בלילה אנחנו משנים את סדר הסיור כדי שכולם ישתתפו בארוחת שישי. החבר'ה שנמצאים בשטח ממתינים בדויד מחוץ למוצב
ציפי לוין
בהודו המוות הוא חלק מהחיים    בכביש, זה בהחלט נראה כך    כל הנסיעה יש מן תחושה שעוד רגע תתרחש כאן תאונה קשה
ציפי לוין
"צורם", צעק אהרון גדות לחברו מבעד לניסורן של הגיטרות ולשאגות הזמר, שחנק בידיו את עמוד המיקרופון, ולהלמות התופים חסרת המקצב, והוא מצליח להביע אישור בנגינת קולו
ציפי לוין
היה גשם נורא בזמן שחיכיתי לבן הזוג שלי    ידעתי שהוא רופא במקצועו - חששתי קצת מן המקצוע הבשרני הזה - ומכיוון שהיה ברור לי שיקרא את המפה האנטומית שלי באותה מהירות שקוראים תפריט, לא הערמתי קשיים בדרכו ולבשתי שמלת צמר דקה, אפורה ועכברית
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il