"אני חושב שהאמת תמיד פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה יהיה מאוחר מדי". כך כתב הוגה הדעות קורמק מקארתי.
סגנון של מימרות בא להאכיל אותנו בכפית כסף חוכמת חיים במשפט קצר. כפי שסגנון השירה הסיני התמקד בכתיבת שירים קצרים בסגנון 'הייקו', כך למדנו מילדוּת, שאפשר להרחיב את דעתנו, לקבל תורת חיים עשירה ומעשית באמצעות מימרות בנושאים שונים המקיפים את חיינו. סוג של השכלה אינסטנט...
לעתים אנו קוראים ספרות יפה או שיר טוב ומגלים בין השורות, חוכמת חיים הנחבאת לה בתוך העלילה, או בתוך המבוך של הטקסט הפואטי. כך תמצאו בספר של
עמוס עוז שורת מחץ שנשמעת כך: "יש די והותר כאב מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על-גבי פצעים פתוחים", כך עמוס עוז בספרו 'מנוחה נכונה'. שורה מתוך רומן, והיא נשמעת כה עמוקה, מלאה חוכמת חיים.
במשך השנים יצאו לאור קבצים רבים של מימרות, שחולקו, כמובן, לפי נושאים שונים, ונלקטו מתוך הספרות הכללית, הספרות העברית, וכמובן גם מתוך מאמרים של הוגי דעות, ואמירות אגב של נואמים בתחומים שונים, במעמדים שונים.
אנו מגלים גם קבצים שאספו מימרות של אישים ספציפיים - כך אספו קבצים של מימרות שיוחסו למרק טווין או ל
וינסטון צ'רצ'יל ואחרים. צ'רצ'יל היה ידוע כבעל לשון מושחזת, וכך הדברים המצוטטים בשמו: "האחריות היא מחיר ההצלחה". "השינוי הוא טוב כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון". וכך הלאה.
ביקורת עצמית
דויד סלומון אסף במשך שנים אלפי פתגמים שרווחים בקרב יהודי בבל, ובשקידה עצומה ליקט פתגם לפתגם מאמו בעלת הניסיון וחוכמת החיים. כדי לתת לקובץ שלו מבט רחב יותר, שילב בין פתגמי בבל גם מכתמים ומימרות של אישים מכל קצווי הקשת. הכוונה שלו הייתה לבחור פתגמים בבליים ופתגמים אוניברסליים שישובצו באותה קטיגוריה.
כך, למשל, הוא מביא פתגם מפי אמו: "אנא בידי ג'יבתו לעק'ריב עלא אידי ועדוני" - אני במו ידיי הבאתי את העקרבים על ידיי ועקצוני. מימרה זו יש בה סוג של ביקורת עצמית, יכולת ללמוד מן הניסיון כדי להימנע מפגיעה באדם בעתיד.
במקביל מביא סלומון פתגם של אדיסון: "אנשים רבים התייאשו בלי לדעת כמה היו קרובים להצלחה". כאן מקבלת האחריות האישית זווית אחרת. מדברים על 'חוכמת הבדיעבד' וכאן אנו רואים היבטים שונים. ממרחק זמן קל לחבר משפטי אינסטנט... בהקשר זה מביא דוד סלומון פתגם עירקי אחר, שיש בו מעין צו של עשֵׂה לאדם, מכַוון אותו להגשים את משאלותיו, לקחת אחריות. הפתגם מתורגם לעברית במילים: דפוק והֲלום בברזל בעודו חם.
אנו שואלים כמובן, איך יודעים מתי העיתוי הנכון? הנה הוא מביא פתגם אחר שמעלה אותה שאלה: "אחת המשימות בחיים היא לדעת אילו גשרים לחצות, ואלו גשרים להרוס" - דברים שמיוחסים להוגה הדעות תומס קרלייל.
יש פתגמים העוסקים באמינות, ביכולת לגלות אינטגריטי: כך הפתגם שאסף סלומון מפי אמו ומתורגם במילים אלה: המילה היוצאת מפיו ולשונו - נכתבת על מצחו. אנו מכירים את הביטוי הידוע על מי שמנסה להוליך שולל, אך בשמש הכל גלוי, החמאה כבר נוזלת לו מן הראש...
חזיונות שווא
כמקבילה מביא סלומון - מימרה, שיש בה מאפיין מעולם המשחק: "שחקן הוא אדם בעל סתירות פנימיות: כשהוא עובד הוא משחק, וכשהוא משחק הוא עובד". מימרה מוכבת שמתרגמת מורכבות עולמו של השחקן, כיצד נמדדת אמינותו בבואו לגלֵם כל פעם דמות אחרת, אמת אחרת.
סתירות פנימיות כאלה מושכות את לבו של דוד סלומון, והוא מביא פתגם עירקי מבית אמא. כך הוא מובא בתרגום לעברית: "כמו המחט המלבּישה בני אנוש - והיא עצמה עירומה". וליד פתגם זה הוא מביא זווית אחרת - בני תתפקח, אל תבנה ארמונות באוויר. מצד אחד המחט עושה למען אחרים, ונשארת כמו הסנדלר היחף, וכאן אזהרה לבל ישגה האדם לבנות חזיונות שווא, שישאירוהו עירום וערייה.
אנו נהנים לקרוא חוכמת חים של אחרים, אבל עלינו לזכור, לאחר שקראנו כמה קבצים, לעתים נמצא בקבצים מימרות שיוחסו להוגי דעות, אבל לא נמצאו כלל בכתבים שלהם. כך, למשל, מימרות ידועות: "אלמנטרי, ווטסון יקירי" - וזו מימרה שמיוחסת לשרלוק הולמס, אך מעולם לא נמצאה בכל כתביו של ארתור קונאן דויל. או האמירה המיוחסת לוולטר - "אינני מסכים עם אף מילה מדבָריך, אך אָגן עד מוות על זכותך להשמיעם".
אם כל כך פשוט לקנות חוכמה בדרך הקיצור, כדאי לזכור את המימרה של הגנרל פטון: "אם זה לא יהיה פשוט - זה פשוט לא יהיה".
נחכה לקובץ הבא של דויד סלומון, ולפי המובטח הקובץ הבא ייוחד רק לפתגמים של אמו, שנלקחו מאוצר העדה הבבלית. נקווה, שהמחבר יידע ללקט אותם בדרך שתוביל אותנו לקו המייחד את הקהילה הבבלית, לפילוסופיית החיים המאירה פרקים בחיי הקהילה, אמת שמלווה את מנהגיה.
