מיכל רבינוביץ' היא פרח עיתונות. כשצפיתי בה במוצאי השבת האחרונה מראיינת את ראש ה
ממשלה נתניהו, חשבתי שאני צופה במראיינת מתוכנית הנוער של תאגיד השידור הציבורי. רבינוביץ' לא אשמה. מי שחשב שהיא מסוגלת לערוך ראיון עיתונאי מקצועי ונשכני עם ראש הממשלה, ואפשר לה להיות מראיינת, הוא זה שלקה בליקוי מאורות.
מי שצפה בשידורי תאגיד השידור הציבורי במוצאי שבת נחשף לכישוריה המקצועיים של רבינוביץ', ולכן מצופה היה ממנהלי תאגיד השידור הציבורי, להבין שמדובר לא בדבר האמיתי, אלא במגישה שאין לה את זה, וכנראה גם לא יהיה לה.
נתניהו בחר להעניק ראיון לתאגיד השידור הציבורי, לאחר שבערוץ 12 עשתה לו
רינה מצליח חיים לא קלים, כמה דקות קודם לכן. בתאגיד זכה נתניהו לראיון חובבני, שכמוהו לא זכור לי
הרבה שנים. אני מודה שריחמתי על רבינוביץ', כשנתניהו נשמע לא מתייחס אליה בהערכה או ברצינות. נתניהו ידע בדיוק מה שווה מיכל רבינוביץ'. גם אם הוא לא בזבז את זמנו על צפייה במהדורות שהיא מגישה, עוזריו בוודאי עדכנו אותו שמדובר במראיינת במשקל נוצה.
מנהלי תאגיד השידור הציבורי כבר מבינים, שאם נתניהו מנצח בבחירות הם בצרות לא קטנות. הכתובת מזמן על הקיר, ואין צורך בפרשנות כששר התקשורת החדש התבטא על כך כמעט מפורשות.
זאת אולי הסיבה שרבינוביץ' בחרה לפתוח את הראיון בדברי חנופה, כשפנתה לראש הממשלה ואמרה: "זה ראיון ראשון שלך כאן אצלנו, היינו שמחים עוד יותר אם היית מגיע לאולפן שלנו שעדיין לא ביקרת בו, מאז עלינו לאוויר, אני מניחה שזה עוד יקרה בהזדמנות קרובה". אני מכיר כמה שיטות טובות יותר להזמין את ראש הממשלה להיות אורח תאגיד השידור הציבורי, ולכן לא ברורה לי הסיבה מדוע בחרה רבינוביץ' להזמין את ראש הממשלה לביקור באמצעות המסך, מה גם שלא ברור למה חשוב שנתניהו יגיע לביקור באולפנים, שהרי לא מדובר במדינה טוטליטרית.
נתניהו לא נפל בשבי החנופה. הוא מכיר את תוכניות המגירה שיש לו לגבי תאגיד השידור הציבורי, ובעיקר לגבי שידורי החדשות של התאגיד. לכן הוא הזדרז להשיב: "אם כל מצביעי הליכוד לא יישארו בבית ויבואו להצביע, אז אבוא לאולפן שלך בערבון מוגבל - נדבר על זה". מהפך של ממש בעמדת התאגיד. עד לאחרונה טחנו שידורי החדשות את נתניהו, מבלי לאזן במקרים רבים את השידורים, ועכשיו רבינוביץ' מזמינה אותו לקפוץ לביקור?
אבל מראיינת הצמרת רבינוביץ' לא מסתפקת בכך. בסל דברי החנופה שהיא הביאה לאולפן, יש עוד כמה הפתעות שנזרקות לאוויר, מתוך דאגה יתרה לשלומו של ראש הממשלה. "שלומך 72 שעות לפני הבחירות", מקשה המראיינת המוכשרת ומוסיפה: "חזית בצפון בדרום, חקירות, כל אדם נורמלי היה מתפרק מתקשה", מאבחנת רבינוביץ' בליקוק מרקיע שחקים. נתניהו, שלא מחמיץ שאלות אינטלקטואליות, מזדרז להשיב לה כצפוי שהוא אדם חזק.
אין לי שום ספק שאם התנהלות מקצועית כמו זאת שהפגינה רבינוביץ' בפתיחת הראיון, מובטח לה תפקיד בכיר בתחנת השידור של פוטין, או בזאת של
קוריאה הצפונית. מיכל רבינוביץ' לא מראיינת, היא מדקלמת. רבינוביץ' הגיעה לאולפן עם רשימת מכולת, סליחה, עם רשימת שאלות מוכנה, כשאת מרבית השאלות הכינו עבורה. מה שלא נכלל ברשימה הועבר אליה באמצעות אוזנייה שמחוברת לאוזנה והייתה גורם דומיננטי בשידור.
ראש הממשלה הוא אשף תקשורת. להציב מולו באולפן את מיכל רבינוביץ' זה לעשות צחוק מהעבודה ולצחוק מהצופים. מראיין הוא לא תוכי שחוזר על שאלות שהוא מקבל באוזנייה בשידור מהעורך. מראיין הוא מי שיודע לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון, ולא מאפשר למרואיין להתחמק מהשאלה, לא בדרך של נדנוד טרחני בנוסח "לא ענית לי על השאלה", אלא בדרך מקצועית, כפי שמראיין מקצועי יודע לחלץ תשובות.
אי-אפשר בלי כמה פנינים מהראיון הבלתי נשכח שבמהלכו מטיחה רבינוביץ' בנתניהו בכל הרצינות: "...אנחנו נותנים לך במה. אתה מקבל אצלנו במה אצלנו, ושמחים לארח אותך". לשמוע ולא להאמין. תאגיד השידור הציבורי עושה מחווה לנתניהו, עם שיעור צפייה של ארבעה אחוזים, בעוד שהצפייה בראיון עם נתניהו בשידורי ערוץ 12 הגיעה ל-17.4 אחוזים, ובשידורי ערוץ 13 ל-6.7 אחוזים.
"אפשר לגרור אותך לזירה הביטחונית?", שואלת רבינוביץ' בסחבקיות את ראש הממשלה. הוא משיב בחיוב ומזהיר ממלחמה. רבינוביץ', שלא מקבלת כנראה בזמן שאלה באוזנייה, מוותרת בקלות יחסית על תשובה לשאלה החשובה ביותר בראיון ושואלת "יצאת לשלושה מבצעים", והוא מזדרז לתקן שמדובר בשניים בלבד.
מורי ורבי בעבודת השידור, גדעון לב ארי ז"ל, שהיה המנהל המיתולוגי של
קול ישראל, נהג לומר ובצדק, שאפשר ללמוד על רמת האינטליגנציה של המראיין מהשאלות שהוא מפנה למרואיין. באחת הפעמים כשנסענו יחד, בעת שידור המגזין "בחצי היום", ששודר בצהריים באותה תקופה בקול ישראל, הפנה המראיין באולפן שאלה לאחד המרואיינים בשטח לאחר פיגוע, ושאל אותו את שאלת מיליון הדולר הבנלית "מה הרגשתך"? מה יכולה להיות בדיוק הרגשתו של מי שהיה לפני דקות ספורות עד לפיגוע? הוא אמור להיות עצוב? חרד? מתוח? או אולי מאושר. "המראיין אידיוט", סינן לב-ארי, ונתן לי עצה שהוכחה כמדויקת. "תוכל תמיד ללמוד על רמתו האישית של המראיין, מהשאלות שהוא שואל את המרואיין".
אני מודה שהעצה הזאת שימשה אותי יותר מפעם אחת, כשהייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. נתקלתי במגישים ששאלו מרואיינים שאלות סתמיות או שאלות שקשה היה להעלות על הדעת שמראיין נבון ישאל אותן. באחד המקרים נאלצתי להפסיק את הופעתו של מגיש על המסך, רק משום שניהל ראיון בצורה פוגעת וחובבנית, שלא הותיר בליבי ספק שאין לו את זה.
כשהמראיין לא מקצועי, אין מנוס מראיון רדוד. זה בדיוק מה שקרה בראיון שערכה רבינוביץ'. מומלץ לה לצפות בראיונות שנערכו בשני הערוצים האחרים, אז היא תבין שהיא ממש לא באותה ליגה, היא רחוקה מזה.
אין כמו משפט הסיום המרגש בראיון שאני בטוח ששבר לא רק אותי. זה היה כשרבינוביץ' פנתה לראש הממשלה וחידשה את הזמנתה שיבוא לבקר אותה. "תמיד מוזמן לאולפן הנחמד שלנו במודיעין", חזרה רבינוביץ' על הצעתה, ונתניהו שיודע מה צפוי לאולפן הנחמד אם ייבחר פעם נוספת התעלם מההזמנה.
אני בטוח שתהיו שותפים לדעתי, שלו ראיון כזה נערך עבור חוג תקשורת באחד המתנ"סים, הוא היה נחשב הישג עיתונאי ראוי. אבל כשראיון כזה מתנהל בערוץ ציבורי, זה לא רק מביך - זה עלוב.
לצופי תאגיד השידור הציבורי מגיע יותר. לא יותר, הרבה-הרבה יותר.