חבר כנסת בכיר מרשימת כחול-לבן
רם בן ברק צייץ בחשבון הטוויטר שלו ב-24 בספטמבר את דברים הבאים: 'הבעיות המשפטיות של נתניהו, עם כל הכבוד, הם בעיות שלו ולא של עם ישראל' (קרי: שביבי ילך הביתה ולא יפריע לשאר חברי הכנסת 'הנקיים' בעיניי המשטרה להקים
ממשלה).
הואיל ותחנת הרדיו הממלכתית רשת ב' יחסה לציוץ חשיבות כה גדולה שציטטה אותו במהדורת החדשות שלה ב-10 בבוקר באותו היום, אענה למר בן ברק גם בפומבי. הבעיות המשפטיות של האזרח
בנימין נתניהו הן יותר בעיות של עם ישראל מאשר בעיות אישיות של מישהו.
בנימין נתניהו בצ'יק יכול לפתור את הבעיה: עליו רק להסכים לשנות את הקו המדיני שלו בהתאם לדרישות של קרטל התקשורת הפוסט-ציונית, להיפגש עם אבו מאזן (בשביל זה נתניהו צריך 'רק' להסכים לדרישותיו המוקדמים לסגת לגבולות 1948, לחלק ירושלים, לקבל בשטח ישראל המצומצם מיליוני 'פליטי 48', ולהתחיל לפנות ישובים יהודים), ולנהל במרץ מו"מ על שאר הדרישות והתנאים: ריבונות מלאה למדינה העתידית, צבא פלשתין בגודל כרצונה, דרישות כספיות בטריליונים וכו'. במקביל לאזֵרח את כל המסתננים (שהפכו ליקירי התקשורת הפוסט-ציונית למרות שהם מפרי חוק מובהקים), לפתוח גבולות המדינה למאות אלפי 'פליטים' חדשים מאפריקה ומדינות ערב השכנות הלא שקטות - ולפני הכל לבטל חוק הלאום. כי זאת - הפרוגרמה של התקשורת הפוסט-ציונית, שמימושה אמור להביא לחיסול הרעיון הציוני של מדינה יהודית.
דהיינו, על נתניהו ללכת בדרך
אריאל שרון. יהיה לנתניהו קל יותר להפוך לאתרוג, אותו מחלצים משיני מערכת אכיפת החוק, כי הפרשות שלו הן כלום ואפס לעומת האשמות שהעלו בזמנו נגד אריאל שרון. אבל בכך נתניהו יבגוד באידאלים שלו עצמו, ומה שיותר חשוב - יבגוד באותו החלק של העם שבחר בו בזכות האידאלים האלו בתקווה שאותם הוא יקדם.
שיקולים מקצועיים
אני כתבתי בעבר לא פעם וחוזר: לתקשורת הפוסט-ציונית שמנהלת בפועל את העניינים העיקריים בארץ ושולטת במערכת אכיפת החוק, באלופי צה"ל, בשופטים, ומנווטת את צעדיהם של רוב חברי הכנסת, אין שום דבר אישי נגד האזרח בנימין נתניהו. לאמור, התקשורת יוצאת לא נגד ראש הממשלה, ולא נגד המדיניות שלו שהיא 'הגחמה שלו', אלא נגד החלטת העם. פירושו - התקשורת לא מרוצה מבחירת חצי העם, אותו מחשיבה לעדר עיוור.
הקרטל שולט על הנרטיב והוא קובע איזה מעשה לכנות 'פשע חמור, דורש בדיקה, חקירה, כתבי אישום, והעמדה לדין'. הקרטל החליט שפרשת הסיגרים, ושיחה של נתניהו עם מו"ל הם הפשעים החמורים ביותר, ומתעלם מחשדות שמעלים נגד אלה שקרובים לליבה.
איך התקשורת הצליחה להשתלת על מערכת האכיפה? בעזרת יירוט של הנציבים שלא מיישרים איתה קו. לא מזמן התקשורת הראתה למשטרה איך היא יכולה באמצעות פרסום אחד להרוס הכל לניצב בכיר במשטרה. זה היה מופכן כוח מרשים. ניצב אחרי ניצב עפו מהמערכת. בנסיבות כאלה מי יעז לחשוב על שיקולים מקצועיים? כפי שכתבתי בדף הפייסבוק שלי: 'ברוסיה של המאה ה-19 הייתה מונרכיה (שלטון יחיד) המוגבלת ברציחת הצאר, בישראל של ימינו יש לנו דמוקרטיה, המוגבלת בפרסומים שליליים'.
קרטל התקשורת לא היה מרוצה מתוצאות הבחירות ב-2015, עשה הכל כדי להפוך את ההחלטה שבקלפי, והצליח ליזום חקירות נגד נתניהו. ליתר דיוק - נגד הכרעת העם שהוא הריבון לכאורה.ל
שימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה מתייצב לא נתניהו אישית, אלא העם שבחר בו, בחר בדרכו, העניק לו סמכויות - אותן הוא לא הצליח לממש בגלל ההתנגדות של התקשורת שכבלה את ידיו בעזרת החקירות, התיקים, וכתבי האישום. ולא נתניהו יועמד לדין - אלא תומכיו בעם. יתרה מזאת, הבעיות המשפטיות של נתניהו הן הבעיות של
החצי השני של העם, שלא הצביע לנתניהו ולמחנה שלו. מכאן - הן הבעיות גם של חבר הכנסת מרשימת כחול-לבן רם בן ברק.
העדפות פוליטיות
אסביר ואנמק - ח"כ רם בן-ברק חי באשליה מתוקה שיכול לישון בשקט בלילות כל עוד הוא לא נוטה מהקו של השליטים האמיתיים של ישראל; הוא טועה ובגדול. בכל מדינה, בכל משטר, בכל הזמנים, מערכות עם סמכויות פוגעניות עושות מאמץ לפעול לבד. בשלב מסוים עלול להיבצר מומנטום, והמערכות יתחילו לפעול באופן עצמאי, אפילו בניגוד לרצונו של המפעיל הראשוני. משטרה, פרקליטות, בתי המשפט נוטים להאמין שהם ורק הם יודעים מה טוב ומה רע, מה הוא הצדק.
ודבר כזה מתרחש מהר יותר במדינה בה השליט מרשה למערכת אכיפת החוק לפעול לא משיקולים מקצועיים גרידא, אלא להתחשב בהעדפות הפוליטיות, מתוך רצון לקדם אג'נדה שנראית לשליט נכונה וקדושה עד כדי כך שמקדשת כל אמצעים.
הם מקבלים תאבון, הם תמיד קמים על יוצריהם. ואז מתחילים לסבול מהם גם אלא שהיו נאמנים לרעיונות של השליט. תמיד מגיע תורם של תומכי השליט. המכונה לא פוסחת גם על אלה שכיום עובדים בקרטל התקשורת הפוסט-ציונית. גם הם לא בטוחים לעד. איש לא חסין. על זה יספרו לכם באריכות יוצאי ברה"מ, שעד היום לא מצליחה להתאושש מהרדיפות בתקופת יוסף סטלין.
בבריה"מ בעידן סטלין הוצאו להורג ללא אוול בכפם לא רק היריבים שלו (או של מדיניותו) - אלא גם האזרחים שהיו נאמנים לו ולרעיונות שלו באופן מוחלט. היריבים אשר הלכו לגולאג ונרצחו, ידעו שהרוויחו זאת ביושר, שקמו על הרודן. תומכיו עמדו לפני כיתת היורים באימון מלא שנפלה טעות, ולו סטלין היה יודע על גורלם - היה מציל אותם. רגע לפני מתח היריות הם צעקו: 'יחי סטלין! יחי סוציאליזם!'
לא כ"כ אכפת לי מגורלם של אלה שמחשקים כיום באש - הח"כים דוגמת בן ברק והעיתונאים מהקרטל; כואב לי הלב על האזרחים הפשוטים שהופכים לאותם השבבים שתמיד עפים לכול עבר כשהחכמים חוטבים עצים - כדי לבנות מדינה על-פי 'התוכניות היפות' אשר בפועל בלתי ישימות ועל כן מטורפות ביסודן.
