בניגוד למה שרובנו חושבים, בבחירות לא ניצחו הליכוד או כחול-לבן והתוצאה גם אינה תיקו. המנצחת היחידה בבחירות היא
מפלגת השבטים והפילוג שקיבלה 36 מנדטים, 69 או 114 מנדטים - תלוי איך סופרים.
ישראל השכילה לאחד ב-50 שנותיה הראשונות יהודים ממאה גלויות, עשרות שפות, כל השכבות הסוציו-אקונומיות, מזרחים ואשכנזים, ספרדים, דתיים וערבים, אנשי שמאל וימין, גברים ונשים, משכילים וחסרי השכלה, פועלים וקפיטליסטים. לעומת זאת, ב-23 השנים האחרונות, שרובן היו בהנהגתו של
בנימין נתניהו, התהפכה המגמה. במקום כור היתוך, הוא ומנהיגי מפלגות רבות אחרות הנהיגו מדיניות של פילוג ושיסוי שפעלו בכוחות צנטריפוגליים, עם ארבעה אתוסים שונים במקום אתוס אחד.
הנשיא ראובן ריבלין איבחן נכון את מחלת השבטיות, אך איש אינו עושה דבר על-מנת לרפא אותה. בבחירות האחרונות קיבלו המפלגות המנציחות את השבטיות במקום לפתור אותה, את מרבית המנדטים. במקום להקים רפובליקה שנייה בישראל, כפי שהצעתי אשתקד, שתפתור את השבטיות, הקיטוב, הפילוג והשיסוי - הבחירות התכופות מעצימות את הפילוג במקום להביא לאיחוי.
הרשימה המשותפת
מנהיגי הרשימה המשותפת, שקיבלה 13 מנדטים, אינם מקבלים את האתוס הציוני, את ההמנון והדגל, רואים עצמם פלשתינים ומזדהים עם אחיהם היושבים בשלוש מדינות בארץ ישראל - ירדן, חמאסטן והרשות הפלשתינית. הראשון בעקרונות היסוד של הרשימה המשותפת הוא: "הרשימה המשותפת נאבקת למען שלום צודק באזור המתבסס על החלטות האו"ם; סיום הכיבוש של כל השטחים שנכבשו בשנת 1967, פירוק כל ההתנחלויות וחומת ההפרדה הגזענית, שחרור האסירים הפוליטיים, הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ריבונית בגבולות ה-4 ביוני 1967, שבירתה ירושלים המזרחית, ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלשתינים, שמבטיח את זכות השיבה לפי החלטת האו"ם 194".
רשימה זאת, שמאגדת את מרבית ערביי ישראל, דוגלת בהחרבת ישראל - כי מימוש זכות השיבה יביא לישראל מיליוני פלשתינים ויהפוך אותה לסוריה, עירק, עזה או לבנון. הם רוצים "שלום צודק", המתבסס על החלטות האו"ם שכמעט כולן נגדנו, אך גם את סיום "הכיבוש" (שאירע אחרי שמצרים, ירדן וסוריה זממו לכבוש את ישראל) - משמע ויתור על הכותל, על ירושלים וחזרה לקווים שהזמינו את הערבים לנסות להרוס את המדינה. מה עוד, שהחלטה 242 מדברת על נסיגה משטחים ולא מכל השטחים, וכבר נסוגונו מסיני ועזה. בכך מילאנו אחרי ההחלטה, לדעת רבים שמתנגדים לשליטה בעם זר, אך לא מתנגדים לכיבוש במלחמת הישרדות כמו ב-1967. פירוק כל ההתנחלויות משמעותו פיצויי ענק שידרדרו את כלכלת המדינה, ואף חשש למלחמת אחים.
חומת ההפרדה "הגזענית" קמה אחרי שיאסר ערפאת הארכי-טרוריסט, שאחמד טיבי היה היועץ שלו, שלח חוליות מרצחים לטבוח ב-1,000 אזרחים. שחרור האסירים הפוליטיים - משמעו שחרור כל הטרוריסטים שטבחו באלפי קורבנות על-מנת שיחדשו את ההרג, כפי שקרה בכל פעם ששחררנו מחבלים. הקמת מדינה פלשתינית ריבונית, משמעותה הפיכתה לבסיס טרור - בדיוק כמו ברצועת עזה, אם לא גרוע מכך. הפיכת ירושלים לבירת המדינה הפלשתינית, משמעותה חציית העיר בגדרות כפי שהיה עד 1967 וחזרה לימי הצלפים ממזרח העיר.
המפלגות החרדיות
ש"ס החרדית המזרחית קיבלה תשעה מנדטים, ו
יהדות התורה החרדית האשכנזית קיבלה שבעה מנדטים, ובסך-הכל קיבלו החרדים 16. ממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו לעסוק בתכנון לטווח ארוך בנושאי השלום, הכלכלה והחברה. אך המחדל החמור ביותר שלהן היה שאפשרו להצמיח "שבט" השונה מהותית משאר חלקי האוכלוסייה, עם שוני גדול אף יותר מזה שבין היהודים לערבים, גדול אף יותר מזה שבין העשירונים התחתונים לעשירון העליון למרות הגדלת חוסר השוויון, ובוודאי גדול בהרבה מזה שבין אשכנזים למזרחים ההולך ומצטמצם.
החרדים שונים משאר מרכיבי האוכלוסייה כמעט בכל דבר: בחינוך המדיר את לימודי הליבה ומתמקד כמעט אך ורק בלימודי קודש שנעצרו אי-שם לפני כמה מאות שנים, בשיעורי התעסוקה הנמוכים, בהעדר שירות למדינה בשל אי-התגייסות לצה"ל ואפילו לשירות לאומי, בשיעורי ילודה המכבידים על כלכלת המדינה, בהסתגרות בדל"ת אמותיהם כמעט בכל תחום - בלבוש, בשפה, באתוס.
זה כמובן לא מחויב המציאות, כאשר בכל מקום אחר בעולם - החרדים משתלבים היטב בכלכלה ובשאר התחומים, עובדים, משרתים ותורמים. אם הם היו מיעוט מבוטל, כמו כת האיימיש בארה"ב, יכולנו אולי לעבור לסדר היום. אך הבעיה אקוטית בגלל שיעורי הילודה הגבוהים, בגלל הכוח הפוליטי הרב שלהם, בגלל העוני שלהם, בגלל יחסם המפלה לנשים ולמזרחים, בגלל ההקצנה ההולכת וגוברת ומדביקה גם את היהדות הדתית הלאומית הציונית, בגלל חוסר הדמוקרטיה התיאוקרטי, בגלל הכפירה בסמלי המדינה ובימי הזיכרון שלה, והכי חמור - בגלל העובדה שמי שהחילונים מממנים התנהגות שערורייתית זאת ובכך מקרבים את קיצה של ישראל הנאורה הדמוקרטית והמשגשגת. ברור שהשילוב המיוחל לא יקרה כל עוד שורר המשטר הנוכחי. רק אם יחול שידוד מערכות, אתחול מחדש במסגרת הרפובליקה השנייה של ישראל או שינוי דרסטי דומה, ניתן יהיה לבצע את השינוי המיוחל. אין לעשות דבר בכפייה, על-מנת לא לפגוע בדמוקרטיה; צריך רק להשמיט את הבסיס הכלכלי של הרס המדינה.
הדתיים-הלאומיים
היו ימים בהם המפד"ל הייתה מפלגה מתונה שדגלה באחדות העם, שבת אחים גם יחד ולא שבט אויבים בנפרד. אך בגלל החטא הקדמון של קיום ארבע מסגרות חינוך נפרדות שמקבלות מימון מהמדינה - חילונית, ערבית, חרדית וממלכתית-דתית - קמו לנו ארבעה שבטים שרואים כל שבט אחר כאויב ואין להם אתוס משותף. המדינה מממנת במו ידיה את המסגרות שיביאו להחרבתה. זה לא מחויב המציאות ולא קורה בצרפת עם מערכת חינוך אחידה וחילונית, בארצות הברית וברוב המדינות הנאורות.
ימינה, שקיבלה שבעה מנדטים, מורכבת ברובה מתנועות קיצוניות כסיעתו של
בצלאל סמוטריץ' הרוצה להקים פה מדינת הלכה, סיעתו של הרב
רפי פרץ שהיא משיחית בתפישתה, ועוצמה יהודית הגזענית שהייתה חלק מהתנועה במועד א' ולא השתלבה במועד ב' רק בגלל בעיית מיקום. מפלגה זאת דוגלת בסיפוח כל יהודה ושומרון - דבר שיביא לקץ המדינה היהודית אם ניתן לפלשתינים
זכות הצבעה, ולקץ המדינה הדמוקרטית אם לא ניתן להם. משנה לשנה רשת החינוך וההנהגה הדתית-לאומית הולכת ומקצינה, דוגלת בהדרת נשים, הפלית להט"בים, הפנית משאבי עתק להתנחלויות וכבישים כמעט ריקים ביהודה ושומרון, כאשר הפריפריה בנגב ובגליל ומערכת התחבורה בתוך הקו הירוק קורסים בהעדר תקציב.
בסך-הכל יש לנו אם כן "מפלגה" של 36 מנדטים, שכשמה כן היא: מפלגת במקום לאחד, מנציחה את השבטיות שתביא בסוף התהליך, בגלל שיעורי הריבוי הטבעי הגבוהים במיוחד במרכיביה השונים - הערבים, הבדווים, החרדים, הדתיים-הלאומיים לעומת החילונים עם משפחותיהם הקטנות - להחרבת המדינה. כבר כיום הם מהווים 30% מהכנסת, אך לא ירחק היום ועם הילודה המוגברת שהציבור החילוני מממן, הם יהוו למעלה ממחצית הכנסת ויבוא הקץ על מדינת ישראל.
זה לא מחויב המציאות. אין כל סיבה שהמדינה תממן קצבאות ילדים ליותר מארבעה ילדים, שהם די והותר להרחבת האוכלוסייה בלי צפיפות יתר ודילול משאבים. מי שרוצה יותר ילדים - יואיל בטובו לממן את כלכלתם מכיסו, בלא להכביד על החילוניים שעובדים ברוב העבודות היצרניות, לעומת החרדים שלומדים תורה על חשבון המדינה. זאת ועוד: יש להנהיג שירות לאומי חובה של שלוש שנים לכל האוכלוסייה - גברים ונשים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים. הזכויות האזרחיות והכספיות יינתנו רק למי ששירת את המדינה.
השבט החילוני
השבט הרביעי, החילוני, גם הוא לא נקי מאשם. כחול-לבן מיצבה את עצמה כמפלגה חילונית אנטי-חרדית המדירה את החרדים והשיגה 33 מנדטים, לא מעט בגלל המיצוב הבעייתי הזה, ובכך מגיעה המפלגה של השבטים ל-69 מנדטים. אם נוסיף לכך את
ישראל ביתנו שדוגלת בממשלת אחדות, אך מדירה "חרדים, ערבים ומשיחיים" שקיבלה שמונה מנדטים, מגיעים ל-77 מנדטים.
המפלגה הכי משסה, הכי מפלגת, הכי קוראת לשנאת חינם בין יהודים לערבים, מזרחים לאשכנזים, יונים לניצים, שמאלנים לימנים, ומעודדת את תסביך הרדיפה של החרדים נגד החילונים היא הליכוד. בראשה עומד המשסה הראשי, בנימין נתניהו, שדומה כי לא יירד מכס השלטון עד אשר ישבור את השיא של המלכה ויקטוריה. תקצר היריעה מלצטט את דבריו על הערבים הנוהרים לקלפיות, השמאלנים החלשים, האליטות האשכנזיות ששלחו אתכם למעברות, אך בליכוד (בלי כולנו) יש רק שני נשים ומזרחים ב-15 הראשונים.
מי נשאר? מרצ שאיחדה כוחות עם הארכי-קפיטליסט
אהוד ברק, ומפלגת העבודה שקיבלה שישה מנדטים והיחתה נעלמת אלמלי איחדה כוחות עם אורלי לוי-אבקסיס שפרשה מישראל ביתנו הימנית ודוגלת באג'נדה חברתית וניצית. על השבטיות של מרצ והשמאל - שיש את העיתון שלהם, השופטים שלהם, אנשי האקדמיה שלהם, אנשי הקולנוע, התיאטרון, העיתונאים והמדיה שלהם - כבר דובר רבות. מפלגת העבודה לפחות לא מנסה להנציח את השבטיות כמו שעשו המפלגות האחרות אלא קראה לאחדות, לאג'נדה חברתית, בעד הפריפריה וצמצום הפער. העבודה-גשר היא אם כן הצדיקה היחידה בסדום עם ששת המנדטים שלה, ואולי בגלל זה היא קיבלה רק שישה, הן במפלגה השבטית עם 114.
אפשר גם אחרת
מה עושים נגד הפונדמנטליזם שהשתלט על ההנהגות שלנו - בציבור הערבי הרואה עצמו פלשתיני ותומך באיסלאם הקיצוני, בציבור החרדי האנטי-ציוני השומע רק בקול רבותיו, בליכוד שבתקופתו הגיעו הפערים והעוני לשיאים, שמדיר עצמו ממרבית הציבור האחר, במשיחיים הרוצים לספח כל שעל ולהקים מדינת הלכה? על ישראל להפריד את הדת מהמדינה כמו בכל המדינות הנאורות - מצרפת ועד סקנדינביה. הקמת מפלגות דתיות היא אם כל חטאת, כמו גם הקמת מפלגות ערביות. יש לאסור בחוקה של הרפובליקה השנייה קיום מפלגות החותרות תחת אושיות הדמוקרטיה והאתוס של המדינה ורוצות לפצל את האומה לשבטים שאין ביניהם דבר.
בשנת 1958 קיבל שארל דה-גול 80% מהקולות במשאל העם על הקמת הרפובליקה החמישית, שהיא סיפור הצלחה. גם בישראל יש אחדות דעות בקרב 90%-80% מהאוכלוסייה, אך לא בקרב המנהיגים, הטייקונים, האלפיון, חלקים מהאליטות ו"המקושרים", אוכלי החינם. הגיעה העת לשלוח את ביבי לקיסריה, כי יש גבול לתעלול ואין לקבל פרדיגמות לפיהן השלטון הוא נצחי ולא ייגמר לעולם, שניתן להשליט לעד את רצון המיעוטים על הרוב. יש לאחד את כל הכוחות השפויים, הישרים, החברתיים, משמאל ומימין, השמים את הישראלים מעל לכל - לא את ישראל ולא את ביבי, לא את האדמו"רים ולא את פלשתין, לא את ההתנגדות לכיבוש ולא את ארץ ישראל השלמה.
לשם כך על החרדים להדיח את הנהגתם הרוצה לשמר את תלותם בה ולכן מותירה אותם בעוני. הערבים צריכים להדיח את הנהגתם השמה את פלשתין מעל לכל ולא דואגת לשלבם בחברה הישראלית. הדתיים-הלאומיים צריכים להדיח את הנהגתם המשיחית הרוצה להנציח את הכיבוש. הליכודניקים צריכים להדיח את הנהגתם הדואגת רק להצלת עורם ולהשיב עטרה ליושנה כבימי
מנחם בגין הצנוע, המאחד והחברתי. אנשי השמאל צריכים להפסיק את התנשאותם מעל בני עדות המזרח ולהשתחרר מהמחשבה שכל העוולות במדינה מקורן בכיבוש.
המנהיגים החדשים צריכים להקים ישראל טובה יותר מזו הקיימת, לציין מה המקורות התקציביים לכל השיפורים שהם רוצים להכניס בחינוך, בבריאות ובתשתיות - להפוך את ישראל למדינה משגשגת ואתית כמו סקנדינביה, עם מדיניות מיסוי מתאימה, עם הפרדת הדת מהמדינה, עם יצירת אתוס משותף לכולנו, עם פערים ועוני מינימליים, עם איכות חיים וקיימות כטובות שבמדינות, עם שוויון, חרות, אחווה וצדק, גם לרוב המכריע של האזרחים החפצים חיים.
