חשבון ציני

עניים יותר ובריאים פחות

ערב ראש השנה תש"ף נאמדה אוכלוסיית ישראל ביותר מתשעה מיליוני נפש, וצפויה להגיע לעשרה מיליוני תושבים בסוף שנת 2024, לחמישה-עשר מיליוני תושבים בסוף 2048, ולעשרים מיליוני תושבים ב-2065. האוכלוסייה היהודית מונה כ-6.744 מיליון תושבים (74.2 אחוזים מכלל האוכלוסייה), האוכלוסייה הערבית - כ-1.907 מיליון תושבים (21 אחוזים) ואוכלוסיית האחרים - כ-441 אלף תושבים (4.8 אחוזים). כ-59.5 אחוזים מאוכלוסיית המדינה מתגוררת ביישובים מרכזיים מאוד, או מרכזיים, לעומת 17.7 אחוזים, המתגוררים ביישוב בפריפריה, ו-20.7 אחוזים - ביישובים בין המרכז לפריפריה. דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) חשף פערים מדאיגים בין המרכז לפריפריה. לצערי, אלה אינם נתונים חדשים, וכבר פורסמו פעמים רבות מאז תחילת העשור, ללא תגובה מתקנת. בין היתר, ההכנסה הכספית החודשית הממוצעת למשק-בית ביישובי הפריפריה נמוכה ב-19 אחוזים מההכנסה הכספית החודשית למשק-בית ביישובי המרכז (18,662 שקלים לעומת 23,036 שקלים). אנשי הפריפריה בריאים פחות. כך קובע הדוח. ביישובי המרכז מדווחים יותר על בריאות טובה יותר מאשר בפריפריה (86 אחוזים לעומת 81 אחוזים); וביישובי הפריפריה נמצאים השיעור הגבוה ביותר של מעשנים (26.3 אחוזים לעומת 20.5 אחוזים) ושל בעלי עודף משקל או השמנת-יתר (52.8 אחוזים לעומת 46.3 אחוזים) והשיעור הנמוך ביותר של אנשים, שעוסקים בפעילות גופנית (27 אחוזים לעומת 31.8 אחוזים). הנתון החמור ביותר: תוחלת החיים בפריפריה קצרה מזו שבמרכז בכשמונה שנים. בין השאר, נמצא, כי 19 אחוזים ממשקי-הבית בפריפריה מוותרים על טיפול רפואי מסיבות כלכליות (לעומת שישה אחוזים במרכז). הוסיפו לזה את העובדה, שביישובים מרכזיים מאוד שיעור המיטות במוסדות לאשפוז כללי גדול פי שבעה משיעורן ביישובים פריפריאליים מאוד (2.9 לעומת 0.4 לאלף תושבים). כלומר, הסיכוי לקבל טיפול רפואי בבתי-חולים בפריפריה נמוך מבבתי-חולים במרכז. אלה רק מעט מהפרטים על הפער. חמור ביותר, שכתוצאה ממחסור במכללות, באוניברסיטאות ובמקומות עבודה, מתרוקנת הפריפריה מצעירים, הנוהרים לתל אביב ולגוש-דן, במקביל לנטישת החקלאים היהודיים את מקצועם ואת עיבוד הקרקע.

שונאים

הבחירות, שהיו בשנה שעברה, הצליחו לשחרר את שד השנאה, ולתמרצו. הגדיל לעשות, כמובן, אביגדור ליברמן, שגלש כל מערכת הבחירות האחרונה על גלי שנאה, שהפיץ נגד חרדים ונגד דתיים. וזה היה מידבק: כמעט כל המפלגות החילוניות הצטרפו למקהלת השנאה של ליברמן - מי בקול ענות גבורה ומי בקול ענות חלושה, כדי לקושש מנדטים. חוץ מביביפוביה, זה היה המוטיב המרכזי שלהן בבחירות. בחשבון ציני לחלוטין תפס ליברמן גל עכור, שקיים שנים רבות בחברה הישראלית, וגובל באוטו-אנטישמיות ובשנאת היהדות; ועתה מי יוכל להשתלט עליו?! כנאמר, שוטה זרק אבן לנהר וארבעים חכמים לא ימשוה. מעניין, שראובן ריבלין, שרוממות האחדות הלאומית רק בפיו, העז להתנצל (בשם מי, לכל הרוחות?!) בפני יאיר גולן על גינוי השוואתו המטומטמת והבורה של תהליכים במדינה למה שאיתרע בגרמניה בשנות השלושים, אך לא טרח לצייץ אפילו לחישה קלה בעניין ההסתה נגד היהדות, נגד חרדים ונגד דתיים.

אין להסתמך

מוסף הארץ חשף תרמית אדירה של ויקיפדיה הפולנית: היא המציאה מחנה ריכוז בווארשה, שבו הושמדו כביכול מאות אלפי פולנים. והמסקנה החמורה: לא נעים, אבל אי-אפשר להסתמך על ויקיפדיה, גם כיוון שאיננו יכולים לדעת מי כתב את הערכים, או שיפרם, וגם מפני שניכרת בה עריכה פוליטית מכוונת שמאלה. כמו כל מסמך, כולל פייק ניוז, חשוב לקרוא את ערכי ויקיפדיה בעיון ובביקורתיות, לוודא מי כתב מה, ולהשוות. למרות נוחות השימוש בה ותפוצתה, ויקיפדיה אינה אנציקלופדיה מדעית.

נבגדו שוב

באחד מפיליטוניו הזכורים לטוב כתב אפרים קישון אחרי מלחמת יום הכיפורים (לפי זיכרוני), כי התעורר מחלום זוועה: הגיע לשמיים, וטייל ברחוב המופקרים על-ידי ארצות-הברית. הוא עבר בצומת צ'כוסלובקיה 1945, בצומת פולין 1956, בצומת הונגריה 1956, בצומת ויטנאם ובצומת ..., והתעורר בבהלה פן יגיע לצומת ישראל. עתה מפקיר ממשל טראמפ (הממשיך את מדיניות אובמה, קודמו, להתנער מהנעשה במזרח התיכון הבעייתי) את הכורדים, בעלי-בריתם של האמריקנים בסוריה, והטורקים כובשים את כפריהם, והורגים "לוחמי גרילה כורדיים", לדברי אנקרה. ארצות-הברית הסתפקה באזהרה רפה, שטורקיה לא תעז להשתמש בנשק להשמדה המונית, ואליה הצטרפו נאטו והאיחוד האירופי. אין פלא, ארדואן חש, כי ארצות-הברית ואירופה יעדיפו להתעלם מהפרובוקציות שלו על-רקע אי-רצונן להפעיל כוח. ליתר ביטחון, הזהיר ה'סולטן', כי יפתח את גבולותיו לאירופה, ויציפהּ בפליטים סוריים, אם יפעילו האירופים עיצומים נגדו. צבי מזאל הבהיר, כי בכוונת ארדואן להקים אזור חיץ בעומק של 32 ק"מ בתוך סוריה - לאורך גבולה עם טורקיה, באזור המאוכלס בכורדים - בניגוד לאמנת האו"ם ולמשפט הבינלאומי. בקונגרס האמריקני הביעו ביקורת על עמדת הממשל; האו"ם הזהיר מאסון הומניטרי; רוסיה הפגינה מורת-רוח; ואירן מבינה, כי טראמפ לא יגיב בכוח גם על התגרויותיה בחודשים האחרונים (למרות שסעודיה הגיבה על הירי האירני על מתקני הנפט שלה). מזאל שואל, מה יעשו האמריקנים אם יותקפו מתקניהם בעירק, או כוחותיהם באפגניסטן? ואיך יגיבו אם ארדואן יסלקם מבסיס האוויר אינצ'רליק בטורקיה? טראמפ כבר רמז כמה פעמים על רצונו לפנות את כוחותיו מאפגניסטן, אך מהסס לנוכח עמדות הפנטגון וגורמי מודיעין, החוששים מיצירת אנרכיה באזור אל מול דאעש המתחזק ואל מול הגברת המעורבות של אירן ושל רוסיה מול סעודיה ומול מדינות המפרץ, בעלות-בריתה של ארצות-הברית. כל זה, סבור מזאל, "מחייב את ישראל לחשיבה מחודשת ולהגברת שיתוף הפעולה עם ארצות המפרץ, אם כי גם כאן אין בשורות גדולות". המשמעות העמוקה של הדברים היא אובדן האיזון במזרח התיכון ומסירת השליטה לגורמים בלתי-דמוקרטיים בעליל כגון רוסיה, אירן וטורקיה מחד-גיסא, והחמרת מצבה האסטרטגי של ישראל מאידך-גיסא. לדבריו, "הנוכחות האמריקנית הייתה מעין מגן פסיכולוגי בעל משמעות צבאית. עכשיו הכל שואלים האם תסייע ארצות-הברית לישראל אם תותקף ישירות".