ח"כ
אבי דיכטר עלה לפני כשבוע להר-הבית בגלוי, עם צלמים ועיתונאים. לאחר מכן פורסם ראיון עימו על פני כפולת עמודים במוסף
ישראל היום. מאז עלייתו של שרון להר-הבית בשנת 2000, לא זכורה עלייה פומבית ומתוקשרת כזו של אישיות ביטחונית מהשורה הראשונה בליכוד.
דיכטר גם לא היסס לקבוע כי יש להתיר עליית מתפללים יהודים להר-הבית. לדעתו יש להציב בידוק בכל שערי הבית, ולא תהיה
ממשלה שתתיר בניית מסגד בשער הרחמים. אין ספק שהקול קול דיכטר והידיים ידי נתניהו. המשטרה אינה מתירה עליית פוליטיקאים להר-הבית ללא אישור מראש הממשלה. קל וחומר עלייה מתוקשרת כזו.
דיכטר ונתניהו מבינים שעל הממשלה לשנות באופן מהותי את מדיניות הפחד מהאיסלאם הקיצוני השולט כיום בהר-הבית. ההתייחסות להר-הבית כ"אל חבית חומר נפץ שתכף תתפוצץ" ואז מיליארדי מוסלמים ינהרו אליו מכל קצוות תבל, היא קריאת "זאב זאב" עקרה מזה 50 שנה. האזהרות של דיכטר מטרור יהודי היו רלוונטיות לשנות ה-80 של המאה שעברה. כיום הימין, על כל גווניו, מבין שהפתרון נעוץ בחיזוק ריבונות המדינה בהר-הבית, כמו בכל יהודה והשומרון, ולא באקט טרוריסטי מטופש וחסר תוחלת.
לאט-לאט מחלחלת התודעה מהציבור לצמרת הממשלה, כי על מדינת ישראל להחיל את ריבונותה על הר-הבית, לסלק ממנו את חממת הטרור האיסלאמי שהשתלטה עליו, ולאפשר חופש דת ופולחן שווים לבני כל הדתות. מדיניות הממשלה בהר-הבית שהייתה (לא) הגיונית בשנת 1967, היא כיום, בשנת 2019, פתטית, אנכרוניסטית ובלתי חוקית בעליל. השינוי בהר-הבית הכרחי וברור. עכשיו מצביעי הימין ממתינים שנתניהו יוביל אותו.
