שוכר דירה נדרש פעמים רבות להפקיד ערבות כלשהי בידי המשכיר כדי להבטיח את ביצוע חיוביו לפי הסכם השכירות. האם יש הגבלות כלשהן על הערבות?
לפני מספר שנים תוקן חוק השכירות והשאילה והוכנס בו פרק של שכירות הוגנת שנועד להגן על שוכרי דירות. הסעיף שנוגע לענייננו הוא ס' 25 י' -
"(ב) ביקש המשכיר מהשוכר ערובה, אחת או יותר, הכרוכה בהוצאה כספית לשוכר, ובכלל זה ערבות בנקאית או מזומן, לא יעלה גובהן המצטבר של הערובות על הנמוך מבין סכומים אלה: (1) סכום דמי השכירות שהשוכר התחייב לשלם לפי חוזה השכירות למגורים, בעד שליש מתקופת השכירות; (2) סכום השווה לפי שלושה מדמי השכירות לחודש שהשוכר התחייב לשלם לפי חוזה השכירות למגורים".
נשאלת השאלה למה הכוונה בערובה שכרוכה בהוצאה כספית לשוכר? ברור שערבות בנקאית או שיק בנקאי עונים לתנאי הזה, אך גם שיק רגיל כרוך בהוצאה כספית לשוכר. פנקס שיקים עולה כסף. האם החוק התכוון לאסור גם על מתן שיק ביטחון בסכום הגבוה מהסכומים שצויינו בסעיף?
חוק יש לפרש לפי כוונת המחוקק. המאפיין את הערבויות שצוינו בחוק הוא שהן ניתנות למימוש מיידי. ערבות בנקאית וכסף מזומן ניתנים למימוש מיידי, להבדיל משיק ביטחון שהשוכר יכול להגיש התנגדות לגביו בלשכת ההוצל"פ.
יוצא, שכוונת המחוקק הייתה להגן על השוכר ממימוש מיידי של ערבות בסכום לא סביר. ההוצאה המוזכרת בסעיף היא העמלה שגובה הבנק או כל גורם כלכלי אחר שמספק את הערבות.
התוצאה היא שאסור לדרוש ערבות שמשלמים עבורה עמלה, לרבות כסף מזומן, בסכומים שעולים על האמור בסעיף. שיק ביטחון רגיל איננו מוגבל בסכום שהמשכיר יכול לדרוש.
