פעילי ימין, פשעי שנאה ותקשורת חד-צדדית
ייאמר מייד: מי שמרים יד על חיילי צה"ל (יהודים, דרוזים, בדואים), או משליך עליהם אבנים, הוא מחבל, בין אם הוא חובש כאפיה, בין אם הוא חובש כיפה ובין אם הוא גלוי ראש, והטיפול בו צריך להיות זהה. לצורך זה אין הבדל אם המחבל מתעטף בדגל כחול לבן או בדגל של רשות הטרור הפלשתינית. מחבל הוא מחבל הוא מחבל.
עוד ייאמר מייד: מי שמתנכל לרכושו של אחר מבצע פשע שנאה. לעניין זה מי שכורת עצי זית של ערבים מבצע פשע שנאה והוא פושע; מי שמנסר עצי זית של יהודים מבצע פשע שנאה והוא פושע. אין מדובר בפעילי ימין או בפעילי שמאל, אלא בפושעים, ורשויות החוק צריכות לטפל בהם באותה יד קשה.
כך גם התקשורת, שצריכה להתייחס ולדווח באותו אופן על פשעי שנאה. בפועל, בתקשורת הישראלית רק התנכלות של יהודים לערבים מוצגת כפשע שנאה, ואילו התנכלות של ערבים ליהודים, כולל פיגועים רצחניים, אינה מוגדרת כפשע שנאה. קשקוש על קיר (גרפיטי) או ניקוב צמיג של רכב מוצג כפשע שנאה אם נעשה בידי יהודים, אבל אפילו רצח לאומני לעולם לא יוגדר כך בתקשורת "הממלכתית". ניסור עצי זית של יהודים בידי ערבים בסיוע פעילי שמאל קיצוני כלל אינו מדווח בתקשורת.
בקשת המונחים של השיח הציבורי בישראל יש קצה אחד בלבד, ימין קיצוני. השמאל הקיצוני, לרבות מפלגת השמאל הקיצוני, עיתון השמאל הקיצוני וארגוני השמאל הקיצוני המרעילים את דעתם של חיילי צה"ל ושל תלמידי תיכון בעיר העברית הראשונה (?) - אינו מוצג כקיצוני אלא כנאור, כליברלי, כרודף שלום. חובה לזכור: כהניסטים ומשיחיסטים יש גם בשמאל הקיצוני ולא רק בימין הקיצוני, לתשומת ליבו של יקיר השמאל, המתנחל החילוני המאותרג, תושב נוקדים.
"השלום" על-פי השמאל הקיצוני הגזעני מבוסס על טרנספר של יהודים מבתיהם בארצם ועל שלילת זכותם להתגורר במחוזות ההיסטוריים של עם ישראל. מעשה כזה באירופה היה מוגדר בצדק כגזעני וכאנטישמי. בארץ ישראל מערכות המשפט ואכיפת החוק ממלאות פיהן מים לנוכח עקרונות אלה של "השלום".
ולסיום, לא מיותר לחזור על כך שמחבלים יהודים, מחבלים כחול לבן, הם מחבלים, והיחס אליהם צריך להיות בהתאם. טוב שהם זוכים לגינוי חד-משמעי מימין ומשמאל.
