הסיכון כידוע סמוי מן העין, ובמקרה שלפנינו על אחת כמה וכמה. רשויות מקומיות, עד כמה שמפתיע יישמע הדבר, לא זו בלבד שאינן חייבות לנהל סיכונים, אלא רבות מהן מתנהלות מתוך חוסר מודעות לקיומן. המקרה שלפנינו הוא עדות נוספות לכך, כי לכאורה - מי מצפה מרשות מקומית שאינה חייבת לנהל סיכונים, להיות מודעת, שעה שהיא מקבלת או קונה פסל המוצב בעיבורה של עיר, לכך שיש לאומן זכויות ביצירה.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל (15.10.19) את תביעתו של פַּסָּל נגד המועצה המקומית נחף. הוא טען, כי הפסל שיצר והוצב בכיכר מרכזית ביישוב, קיבל אופי שונה משום שהרשות המקומית צבעה אותו בצבעים שונים, מאלה שהיו ביצירה המקורית.
בית המשפט הזכיר, כי לאומן יש זכות מוסרית ביצירה, גם אם מכר את זכותו הקניינית או ויתר עליה (במקרה הנוכחי נתרם הפסל ליישוב). סעיף 45 לחוק זכויות יוצרים קובע: "ליוצר של יצירה אמנותית, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. זכות זו הינה אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר". ואילו סעיף 46 קובע, כי "זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר... כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר".
רשויות מקומיות רבות בוחרות בוחרות להציב במקומות מרכזים יצירות אומנות, בין אם מקורן בתרומה ובין אם בהקניה בתמורה מלאה. מה שרבות מהן אינן יודעות הוא, כי למרות בעלותן על היצירה - החוק מותיר בידי האומן זכות בת-פיצוי ביצירה, והיא תמומש אם הרשות פוגעת בזכויותיו. במקרה שלפנינו חויבה המועצה המקומית בתשלום פיצוי של 29,000 שקל בשל שינוי צבעו של הפסל. ביהמ"ש סבר, כי שינוי זה מהווה "כסות החדשה" שגרמה לאומן עוגמת נפש.
במקרה דומה (ת"א 39825-09-16) תבע אומן רשות מקומית שרכשה פסל פרי יצירתו שהוצב בכיכר מרכזית ביישוב. הרשות החליטה לאחר למעלה משני עשורים להסיר את הפסל, לאחר שחלקו נגנב על-ידי גנבי מתכות, אך הוא תבע ממנה 250 אלף שקל בגין פגיעה בזכותו המוסרית בפסל. הרשות חויבה לשלם כ-10% מסכום זה (הכותב היה אחד מבאי-כוחה בתיק), אך עדיין הדבר ממחיש את החשיפה של הרשויות לסיכונים משפטים בתחום זה.
בתי המשפט רואים במעשים כאלו, יהוו הנסיבות אשר יהיו, פגיעה ביוצר באופן המהווה התערבות בשיקול דעתו ובבחירתו כאומן, דבר הגורם לו עוגמת נפש. בדרך כלל, במקרים אלה עיקר הדיון הוא על גובה הפיצוי ולא על עצם החיוב בו. על רשויות מקומיות להפנים, כי בתי המשפט יטו לראות הסרה או שינוי של יצירה כפגיעה בלתי סבירה בזכות המוסרית של האומן. לכן מוטב שהן יהיו מודעות לסיכונים המשפטיים בפעולות כאלו.
