בבחירות בבריטניה בעוד שישה שבועות, שואף בוריס ג'ונסון להשיג רוב שיאפשר לבצע את הברקזיט, בעוד ג'רמי קורבין מציע משאל עם שאולי יבטל את כל המהלך. עובדה זו לבדה מלמדת על בחירה מכרעת, אבל עוד יותר מונח על כף המאזניים – כותב אקונומיסט.
קורבין, הנטוע בשמאל הקיצוני, מבטיח לשים את המדינה בלב הכלכלה, ואילו ג'ונסון והשמרנים נעים לצורה חופשית יותר של קפיטליזם. שניהם צריכים להתמודד עם הקשרים שבין חלקי הממלכה המאוחדת. אלו הן הבחירות החשובות ביותר בעשורים האחרונים והתוצאות שלהן הן הכי בלתי ניתנות לחיזוי.
אקונומיסט עצמו טוען מזה זמן רב, כי משאל עם נוסף הוא הדרך הטובה ביותר להיחלץ מפארסת הברקזיט. בית הנבחרים חלוק סביב ההסכם של ג'ונסון כפי שהיה סביב ההסכם של תרזה מיי. הפתרון הטוב ביותר הוא לשאול את פי האזרחים. אבל הפרלמנט הוכיח שאינו מסוגל לארגן משאל עם נוסף, כשם ש"הצליח" שלא להסכים על שום רעיון אחר. נכון לעכשיו, הרעיון ירד מהשולחן.
הבוחרים ניצבים בפני הכרעה קשה ומאוד בלתי מספקת. למפלגות יש רעיונות ברקזיט לכל הטעמים: פרישה מהירה ללא הסכם (מפלגת הברקזיט), הסכם עם האיחוד בדומה להסכם עם קנדה (השמרנים), משאל עם נוסף (הלייבור); ביטול הברקזיט (הליברל-דמוקרטים). אבל הבוחרים חייבים לבחון את מכלול התוכניות של המפלגות, שכמה מהן קיצוניות – למשל זו של הלייבור, שתגרום נזק משמעותי. וגם אם ג'ונסון ינצח, הכלכלה תספוג מכה.
כאמור, שני המועמדים יצטרכו להתמודד עם שאלת אחדותה של בריטניה. הסכם הברקזיט של ג'ונסון מקרב את צפון אירלנד אל אירלנד החופשית. ואילו קורבין יזדקק לתמיכת המפלגה הלאומית הסקוטית אם יצליח להרכיב ממשלה – והמחיר עלול להיות משאל עם על עצמאות סקוטלנד, העלול להסתיים בפרישתה. כל אלו עלולות להוביל לפילוג עמוק, כאשר לראש הממשלה הבא תהיה תמיכה של פחות ממחצית מן הבוחרים.
הסקרים הנוכחיים מעניקים לשמרנים יתרון של 12% על פני הלייבור, אבל הם תנודתיים. רק לפני כמה חודשים היו השמרנים לזמן קצר במקום השלישי. מיי החלה את בחירות 2017 עם יתרון של 20% וסיימה עם אובדן הרוב המוחלט. מאז התמונה הסתבכה, עם לידתה של מפלגת הברקזיט והתחזקותם של הליברל-דמוקרטים. מאחר שהמנצח בכל מחוז הוא הזוכה במירב הקולות, הפרלמנט הבא ישקף בצורה חלקית בלבד את תוצאות ההצבעה של כלל הקולות.
בבחירות הקודמות ציין אקונומיסט את היעלמותו של המרכז. הפעם נמצאים בתמונה הליברל-דמוקרטים (בהם העיתון תומך בצורה מסויגת), בעוד נראה שהשמרנים והלייבור מעוניינים פחות בפנייה למרכז. בחירות אמורות להיות על הקולות שבמרכז, אבל כמעט לאיש אין דעה מאוזנת על הברקזיט. זה מבטיח את הבחירות הקוטביות ביותר מזה שנים רבות.
יתרה מזאת: הקיטוב הוא לאורך ציר חדש. החלוקה הישנה בין שמאל לימין פינתה את מקומה לחלוקה תרבותית, והברקזיט הקצין זאת. השמרנים מנסים לזכות במחוזות של מעמד העובדים, עם הבטחה לברקזיט ולשמרנות חברתית. הלייבור פונה לאיזורים עירוניים מבוססים, ומבטיח הישארות באיחוד וסוציאל-ליברליזם. הטקטיקות הללו עשויות להיכשל, אך בכל מקרה הן מחריפות את הקיטוב. שאלות של כלכלה ניתנות ליישוב בפשרה; שאלות של זהות הרבה יותר קשות לפתרון.
עוד התמודדות קוטבית עשויה לתת סוף-סוף פתרון לברקזיט, אבל קיימת סכנה שאפילו הבחירות הקרובות לא יצליחו לעשות זאת. צמיחתן של מפלגות קטנות מקשה על השגת רוב. אם ג'ונסון ישיג רוב זעום, הוא יהיה נתון לחסדיהם של תומכי הברקזיט הנוקשה שבמפלגתו, כמו שהייתה מיי. ואם קורבין ייכנס למספר 10, גם הוא יתקשה לפתור את המשבר. אל תתפלאו, מסכם אקונומיסט, אם בעוד שנה תמשיך בריטניה להתווכח כיצד לבצע את הברקזיט.