היכן זכויות האדם?
דומה שהשמאל החילוני חרֵד מפני תסריט האימים, לפיו בשנת 2050. על-פי התחזיות צפוי רוב חרדי -דתי במדינה ודורש לצמצם את הילודה, כביכול בשם מגדלים שני ילדים וחצי וכלב (או להפך), הפריון החרדי עומד על 10 - 20 ילדים.
שנוּא הוא לצנינים בעיני המחנה הנכון. אבל מדוע הוא מֵצר את הילודה הערבית של הקולגות שלו, כוס התה והפייבוריט הלאומי הנאמן בדמות אֶחיו בני המיעוט הערבי הנרדף, הכבוש ומדוכא על-ידי עמנו הכובש רחמנא ליצלן. היכן החמלה, הסלחנות והאמפתיה כלפיהם? מדוע לא יחפץ בריבויים הטבעי, אחרי שהכובש היהודי היכה בהם ללא רחם ואכל בם כל חלקה טובה?. האין זו התערבות גסה ברחם הלאומי של בבת עיניהם? די!
מעבר לכך, והפעם בנימה רצינית מאוד, כציבור נאור האמוּן על מגילת זכויות האדם, ברצוני לשאול, עם כל הכבוד לסוגיות כבדות המשקל של איכות הסביבה וצפיפות אוכלוסין, האם אין כאן פגיעה בזכות יסוד אנושית וטבעית זו של ילודה, העמדת צאצאים לאדם, ואפילו חדירה לצנעת הפרט? לאן נעלמו עקרונות יסוד אלו?
איר-ספין?
זה זמן רב מפמפמים לנו פוליטיקאים וכלי התקשורת שההתרעות החוזרות ונשנות של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, על הסכנה האירנית המתגברת ואורבת לפתחנו, והופכת יותר ויותר ריאלית -אינן יותר מספין, שנועד לשרת את האינטרסים האישיים והפוליטיים של נתניהו. מה לא אמרו על ביבי? - שהספין האירני משמש בידו קלף חזק כמשאב אלקטורלי כדי להצליח בבחירות, כדי להביא את גנץ לממשלת אחדות, ולא פחות כדי למלט את עצמו מאימת כתב האישום ולהסיח את דעת הקהל ממנו, תוך מיקוד תשומת הלב הציבורית והתקשורתית באיום האירני הממשי. זה שירת היטב גם את
בני גנץ בקמפיין הבחירות האגרסיבי והשקרי שלו "כי ביבי דואג רק לביבי לפני הכל".
והנֵה עכשיו זה רשמי. הרמטכ"ל
אביב כוכבי מצהיר ברמה, קבל עם ותקשורת, שהסכנה האירנית קרובה יותר מתמיד ומאיימת עלינו בזירה הצפונית בגלל התבססותה המתעצמת של אירן בסוריה ומתקפותיה לאחרונה במזרח התיכון. והאיום האירני כמשל. במבחן התוצאה הישגיו המדיניים והדיפלומטיים חסרי התקדים של ראש הממשלה מוכיחים כי למרות האגומניה (האופיינית לפוליטיקאים) המדינה אצלו לפני הכל. וכל השאר ספינים של התקשורת ויריביו הפוליטיים. גנץ אתה שומע?
המדינה לפני גנץ?
נראה שבני גנץ אינו מכיר את מאמר חז"ל "איזהו חכם הלומד מכל אדם". על אחת כמה וכמה כשמדובר בניהול מדינה, הדורש מיומנות, ניסיון ולמידה אין קץ. ועוד מדינה כה מורכבת ומאתגרת מדינית, חברתית ביטחונית וכלכלית כישראל.
אחרת כיצד אפשר להסביר את התנגדותו הנחרצת והעקבית של גנץ לכך שנתניהו יהיה ראש ממשלה ראשון ברוטציה. אילו באמת המדינה בעיניו הייתה לפני הכל (ואפילו לפני גנץ), כפי שפימפם לנו ושטף את מוחותינו בשלטי חוצות ענקיים בקמפיין תעמולתי של 24\7, והיה מכיר בכובד האחריות של התפקיד, הרי הוא היה צריך לוותר מראש על המקום הראשון, ואף לדרוש כטירון פוליטי את קדימותו של נתניהו ולשוש על הזדמנות הפז שניתנה לו ללמוד מביבי השועל הוותיק והמנוסה, והשיאן בתחום, בתפקיד ראש הממשלה.
יתרה מכך, האם אין כאן בצד התנערות מאחריות, ואי הכרה בכובד התפקיד, גם יוהרה בלתי נסבלת של מי שרואה את עצמו מועמד ראוי לראשות הממשלה ומתאים יותר מקודמו, ואף שהוא חסר כל ניסיון לא מוצא לנכון להיפתח ללמידה?
תמונה אחת
מראיון עיתונאי עם נועה ויובל דיין עולה, כי למרות הגירושין הקשר בין בני הזוג אמיץ למדי, וליבם עדיין פועם, חי ובועט זה לזה (טוב, 25 שנות נישואין זה לא הולך ברגל). ועם זאת, דומה שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. תמונותיהם של השניים משקפת את הכל -את העצבות ושברון הלב, במיוחד של נועה, בעקבות הגירושין.
השוואה בין צילומיהם בראיון טלוויזיוני בימיהם היפים יותר כזוג נשוי לתמונת הנוכחיות מצביעה על ההבדל. לעומת פניהם המדוכאות עתה, בראיון עם פרופ' יורם יובל בטלוויזיה הם עדיין נראים סוערים אך מאושרים עם חיוך נצחי על פניהם. כבר חז"ל הצביעו על כך שאפילו המזבח מזיל דמעות על זוג גרוש. הפעם נראה שהדמעות גדולות פי כמה על אובדן הדרך של יובל ונטישת עדר תלמידים רב. אם כי מדמויות הידוענים דוגמת דוד דאור, איה קמרמן ולינור אברג'ל נראה שהתלמידים יצאו מחוזקים יותר מהמורה לשעבר. ובכל זאת שמורה ליובל זכות היוצרים על כך שבאורח פרדוקסלי, בניגוד אליו, הם כמו רבים אחרים מתלמידיו, מצאו את דרכם ליהדות.
לימוד הזכות של נועה המדהימה, כמיטב מסורת ברסלב, על יובל שנטש אותה ואת שבעת ילדיה, וההבנה שהיא מגלה כלפיו למרות הכל, ראויים לשֶבח. האִם, בהתאם לתורת רבי נחמן, הנפילה של יובל היא מנוף לצמיחה מחודשת? ימים יגידו. לו יהי. מכל מקום יובל, קח אחריות וחדל בדרך אפולוגטית להשליך את בעיותיך, איך לא, על הקהילה החרדית המופלאה (גם אם תמיד יש חריגים בשוליים) ולחפש בה אשמים. וּבא לחייך גואל.
