הזמן-כרונוס והאדם ויצירי כפיו, מככבים בתערוכות המוצגות במוזאון ארץ ישראל ברמת אביב: "מיתולוגיות ארץ ישראליות" ו"דטה מיינינג". הראשונה כוללת מפגש בין ציורים גדולי ממדים של אלי שמיר (כפר יהושע, 1953) וצילומים אייקוניים של הצלם עדי נס (קרית גת, 1966) והשנייה עבודות וידאו, מיצגים ומיצבים של האמן הרב תחומי שחר מרקוס 1971 (תל אביב). הן מעידות על השינוי העובר על המוזאון המשובח הזה, כאשר לצד ביתנים המציגים תצוגות קבועות ומתחלפות המבוססות על חומרים ואומנויות, קיימת הרחבת היריעה מבחינת מדיומים אמנותיים הכוללים ציורים, פסלים, וידאו, מיצגים ומיצבים וכן הכנסת תכנים וצורות העמדה והמבה המתאימים לתכנים. כולם מעלים את האהבה והקשר לארץ ישראל ומייצגים זווית ראיה רחבה וכוללת יותר המאפשרת לצופים לחוות חוויה אישית עוצמתית. לדוגמה, בבבנין רוטשילד מוצגות בשכנות התערוכה "חומר ורוח" הכוללת מוצגים מהתקופה הכלכוליתית וממשיכה את הג'אנר הקודם של התערוכות המוצגות במוזאון הארץ, לצד תערוכה ה"חופרת לעומק" ומעלה מיתוסים ומיתולוגיות ארץ ישראליות בציור ובצילום. חומר ורוח - מוזאון ארץ ישראל רמת אביב. התערוכה המעניינת "חומר ורוח" חושפת בפני הקהל הרחב את עולמם של חרשי הנחושת והתושבים שחיו בארץ בתקופה הכלכוליתית לפני 7,000 שנה. פענוח חלקי של חיי היום יום בתקופה מסתורית זו, מתאפשר בעזרת הישרדותם חפצים העשויים מחומרים משתמרים כמו עצם, קרמיקה ומתכות. התקופה הלכוליתית: כלכוס: נחושת, ליתוס-אבן, כי בה נעשתה המהפכה המטלורגית והחל השימוש בנחושת. התערוכה באוצרותו של מיקי סבן, בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות, מציגה בצורה מרהיבה את הממצאים הייחודיים. הידועים בהם הוא המטמון מנחל משמר במדבר יהודה המכיל מאות פריטי נחושת שנעשו בקפידה ושיטת ייצורם מתמיהה אותנו עד היום. הארכאולוד פסח בר אדון גילה מערה, בזכות קשריו עם הבדואים באזור, בתוכה התגלה האוצר. הפריטים מוצגים דרך קבע במוזאון ישראל בירושלים וחלק מהן הושאל לצורך תערוכה זו. כמו-כן, מוצגים גלימה מפוארת וקשת של לוחם וציורי קיר שהבולט בהם הוא הכוכב המחומש מבית בתולילת רסול (7 קילומטר צפונית מזרחית לים המלח). הציורים מעידים על קיום פולחן מיסתורי שרזיו לא פוענחו עד היום. בתערוכה השכנה באוצרותה של נורית טל-טנא יש התייחסות של האמנים, כל אחד באמצעי הביטוי שלו לעבר היווני - סיפורי מיתולודיה, לעבר היהודי - סיפורי המקרא, לעבר בארץ ועוד. עדי נס לדוגמה מציג אירועים שאירעו בעבר על-ידי צילומים מבוימים בהם הוא מצלם אנשים ואביזרים אוייניים מתקופתו. לדוגמה את "הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה וינצ'י הוא ממחיד בעזרת חיילים שלנו היושבים על יד שולחנות פשוטים. יצירה אייקונית זו מתייחסת לשמעות של ימינו כשהחיילים אוכלים את ארוחתם האחרונה או בעקידת יצחק שבה הוא מציג עגלת קניות של סופרמרקט ובתוכה נער המובל על-ידי אביו. שוב עולה נשא עקדת יצחק המודרנית המתרחשת במחוזותינו כשאבות מעלים קורבן את בניהם על מזבח המולדת. נושא היחס בין אבות ובנים מופיע גם ביצירותיו של הצייר אלי שמיר שמצייר את עצמו ואת אביו על פרשת דרכים כשהדרך המצויירת מאחור מתפצלת לשני כיוונים. הוא מעלה את הנושא המקראי של יצחק ועשיו ויעקב. בשתי עבודות שאחת מהן מראה את יצחק העיוור מחכה לעשיו (1993) והאחרת את הארוחה של נזיד העדשים. התערוכה של "Data Mining" של שחר מרקוס-אמן וידאו, מיצג ומיצב ישראלי בינלאומי שוכנת בבניין אחר. היא כוללת מכלול המורכב משבעה מיצגי הוידאו בסגנון קולנועי ושני מיצגים מיכניים, שהצופה מהווה חלק ממנו ונע בין המיצגים והקומות. היא ממחישה הלכה למעשה את ההבדלי הגבהים החפירת תל (ראג'ם אל היירי שבגולן), על-ידי קשר בין חלל התצוגה בקומה העליונה וזה שבקומה התחתונה. הצופה רואה מלמעלה את מעגל האבנים של החפירה בקומה התחתונה. הירידה למטה ממחישה באופן מעשי ומטאפורי כאחת את הירידה לתוך החפירה. גם היא מתייחסת לחפירה לצורך איסוף מידע. מחד ולמחקר בזמננו עבור הדורות הבאים מאידך. שם התערוטכה - Data Mining כריית מידע, הוא מושג המשמש בחברות הייטק לאיסוף מידע, כאן מתכתב עם כריית חומרי גלם מהקרקע. אחת העבודות המעניינות שהוצגה גם המוזאון ישראל בירושלים בתערוכה "זמן אמת" במלאת למדינה 60 שנה, היא העבודה המתארת משחק שח גדול ממדים כשהאמן מופיע כאל הזמן-כרונוס. היא מתייחסת לנושא הזמן החולף ומוצגת על-רקע העבר מחד - היכל הספר, המכיל את המגילות הגנוזות וההווה מאידך - בניין הכנסת הנצפה בצד ימין מאחור. נושא הזמן מומחש על-ידי סרט וידאו המצלם אנשים משחקים על-גבי לוח שחמט ענקי שהוצב ליד היכל הספר במוזאון ישראל בירושלים וכלי המשחק הן קוביות קרח ענקיות הנמסות לאיטן. נושא הזמן החולף והשפעתו מומחדש גם על-ידי שעון, דמוי שעון חול גדול ממדים שניצב ברקע. עבר והווה משולבים יחד כבסיס להבנת העתיד.