פעמים רבות היו לנו מפלגות לשון מאזניים, ומה הן רצו? הן רצו צ'ופרים לעצמן ולקהל שלהן. כך ניתן לנהל מדינה. דרישות כלליות ובעיקר סקטוריאליות, משא-ומתן, מתקנים פה, מתקנים שם, וסוגרים.
אביגדור ליברמן מנסה ליצור לשון מאזניים מסוג חדש. לשון מאזניים האומרת, אני אין לי צורך בכלום, אני אסחט בכוחי את שתי המפלגות הגדולות לפעול על-פי רצוני. וזה כנראה לא עובד. גופים פוליטיים מבינים היטב במקח וממכר אך אינם יודעים להתנהל מול גורם לוחץ, אשר לא הוא הכתובת למו"מ. אין כזו תורה, לא הייתה כזו תורה וגם לא תהיה כזו תורה.
אין מצב שליברמן יקרא "עמודו" ושתי המפלגות הגדלות יעמדו דום לבקשתו, כי מחר הוא יצעק שוב "עמודו" על-מנת שיפרקו את החבילה. מיליון איש מימין ומשמאל, לא נכנעים לשריקותיו של שופט שאיש לא מינה אותו, איש לא בחר בו להיות שופט, וכוחו הפוליטי פחות מ-15% מסכום כוחן.
אנחנו לא בשוק. ליברמן לא יזמן עצמו לפגישות עם מנהיגי המפלגות הגדולות. ככל שהם יחפצו לפגוש אותו הם יקראו לו, וכפי שקבעו כבר חז"ל: don’t call us, we call you ליברמן מנסה לשנות את כללי המשחק, ולכן ייכשל.
ואם ייכשל, ותהיינה בחירות חדשות, לא הייתי רץ במקומו בבחירות אלה. כי אם נכשל כישלון כזה חרוץ בהשגת המטרה הכל כך פשוטה שלקח על עצמו, וכל מה שהשיג אלה כמה אמירות מאוד בוטות שאמר, תוך שהוא הורס כמעט כל גשר, אין כל סיבה להצביע לו. עדיף שקולותיו יגיעו ליעדים שם קולות אלה יתרמו לעם ישראל ולמדינת ישראל.
בפועל, בלוק הימין יציב, וככל שליברמן משתולל יותר ויותר, בלוק הימין יתייצב יותר ויותר. ואז החלופה של שלטון הימין הם צמד החמד איבט-טיבי מה שלא נראה כל כך כפתרון אפשרי, ולכן כולנו סומכים על ההיגיון הפשוט שיוביל גם את ליברמן לפתרון הנכון.
