יש לנו
ממשלה ימנית"? שאלתי שאלת תם בפרלמנט. העיניים נסובו אלי וכמה נראו כאילו הגיבו: "מה השטות הזאת לך", ואחרים אמרו בקול ברור: "בוודאי שיש לנו ממשלה ימנית". "לא", אמרתי. "הממשלה שלנו לא ימנית. ממשלה ימנית, זאת אומרת לאומית (או לאומנית) כלומר כל המפלגות בה הינן לאומיות". כאן עצרתי לרגע, הבטתי בפנים המופתעות שסביב השולחן.
ציפיתי לתגובות השליליות, והן אכן הגיעו. "נכון, אנחנו אחרי שתי מערכות בחירות, אבל כבר יותר מעשר שנים יש לנו ממשלות ימניות", הסבירו לי עמיתי לשולחן ולא הבינו מדוע אני מתעקש. "טוב, בממשלה יש היום ליכוד ונתניהו הוא ראש הממשלה. אין ספק. עימו יושבים בממשלה אנשי '
הבית היהודי'. יצטרפו אליהם שלושה חברי כנסת של 'הימין החדש' סך הכל 35 ח"כים. אין מחלוקת שהם אנשי ימין, לאומנים.
"טוב, לממשלה אין כרגע רוב וזו ממשלת מעבר. אבל אנחנו שומעים כבר שנים, שזאת ממשלת ימין וחס וחלילה שמישהו לא יפיל את הימין מן השלטון. ימין, יש לזכור, הם לאומנים גאים. אבל אני טוען, שהממשלה איננה ימנית". - הסבר! אתה לא יכול להגיד דברים אלה סתם! - קראו לי מסביב לשולחן. "בממשלה יש שתי סיעות דתיות. בסך-הכל 16 חברי כנסת. הם לא לאומיים", השבתי בעוז. "אלה מפלגות עם צרכים כספיים. ילדי אגודת ישראל, למשל, לומדים יידיש על פני עברית. האם זו לאומיות? צעירי החרדים משתמטים בהמוניהם משירות בצה"ל בעזרת אישורים רפואיים מוטלים בספק. האם הם חונכו ללאומיות? "כלומר, אלה מפלגות לא לאומיות!
ממשלה ש-16 מחבריה אינם לאומיים, איננה ממשלה ימנית. היא ממשלה, שללא ספק מקיימת מדיניות לאומית. למפלגות הדתיות יש שיקולים והן תומכות בכל מהלך מדיני-ימני, אבל אינן מפלגות ימניות", המשכתי. "כדאי גם להזכיר, שהרב
יעקב ליצמן ביקש לא להיות שר הבריאות, אלא סגן שר בלבד, שאיננו אחראי למדיניות הממשלה. ונוסף על כך, הרב
עובדיה יוסף תמך, בזמנו, בהחזרת שטחים. אבל זה היה מזמן". שתקתי. זה הזמן לשתות קפה. מסביב לשולחן היו הימהומים. אולי ספקות. ביטחון, כבר לא היה.
היה הסכם שלום בנובמבר 1977 הגיע אנוואר סאדאת, נשיא מצרים, לביקור בישראל. הוא נאם בכנסת, דיבר עם ראש הממשלה
מנחם בגין וגם עם ראש הממשלה הקודמת,
גולדה מאיר. באותו חודש ערכתי את החוברת "לא עוד מלחמה", שפורסמה בחנויות. אני מודה, הייתי תמים כשערכתי אותה, אבל השלום עדיין קיים.