ראוי להבין כי המצב הפוליטי המצטייר בעיני מתבונן רציונלי כמטורף לחלוטין, הוא רציונלי בתכלית. כל שצריך כדי לפענח את צופן השיגעון בו אנחנו לכודים הוא לתאר את מצב הצבירה של החרדות השונות, הסותרות והמקבילות, השולטות על מנגנוני החשיבה שלנו.
ראש ממשלה שהוגשו נגדו שלושה כתבי אישום אחרי
שימוע, ובהם אישום בשוחד, איננו מותר ערכית - על חוקים אין טעם להתווכח - להנהיג דמוקרטיה. אבל ראש הממשלה הוא אדם. הוא חרד לגורלו. חייו כפשוטם וחייו כמי שמקומו בהיסטוריה מובטח לאורך ימים מונחים על הכף. מורשע, הוא לא יימלט מדיכאון שיהפוך את ימיו לימים של חושך, שיטיל עליו בושת זקנה אומללה בעיניו הוא, בעיני בני ביתו, בעיני נאמני תנועתו, בעיני ישראל, בעיני העולם כולו.
בהיסטוריה שתזכור לו ימי תפארת, תישמר לו אחרית דבר קודרת, מנציחת כשל, מאפילה על הפרקים המאירים בצל שלא יפוזר עולמית. הוא לוחם על כן על המשך כהונתו מלחמת 'תמות נפשי עם פלישתים', גם אם המדינה עצמה מלוהקת כפלישתי. אין לו, מתוכו, ברירה. הוא לא
מבחינתו, בצומת אתי. הרציונל שלו היא חרדתו הקיומית. בצומת החרדה הקיומית, לא הולכים לשום מקום אבל לא עומדים לרגע.
סיעה פרלמנטרית איננה נגזרת של עיוורון. היא יודעת ידוע היטב כי על-פי רוחה של כל התארגנות דמוקרטית, היא בת חורין להעמיד בראשה נבחר נקי מאישום במקום הנבחר שעל כתפיו שוקלים כתבי אישום. אבל חברי הסיעה הן נפשות פועלות באקלים בו עצם המחשבה הפתוחה על חילופי גברי בצמרת קיבלה משמעות של התרת דמו של מנהיג על-ידי קושרים. הם אינן קושרים בעיני עצמם, ואולי גם בעיני עצמם, אבל הם לדידם קושרים בעיני ציבור בוחריהם. אין להם מתוכם ברירה. מבחינתם הם אינם ניצבים צומת אתני או בצומת של אומץ לב ציבורי. הם בצומת החרדה הקיומית, להיבחר או להיעלם מן הנוף הפוליטי, נוף חייהם. חרדה.
ובחרת בחיים
המפלגות הלוויניות של אוניית הדגל השלטונית הידקו עצמן לגוש שאין בו כוח פוליטי להבטיח את השלטון אליו חברו ובו שייטו בטוחות, אבל יש להם כוח פוליטי למנוע מאוניית דגל יורשת לצאת מן המזח. הנאמנות שלהן לקברניט רציונלית לעילא. פרשת 'שופטים ושוטרים' אותה הם מכירים היטב, היא 'הלכה ואין מורין כן' בשעה בה קברניט זה מקרוב בא, או יעלה או לא יעלה אותם אל גשר הפיקוד, יכין או לא יכין מקום למכולות הנושאות את הכבודה הצריכה לבוחריהם, יעניק או לא יעניק את שטרי פטור או שטרי אוטונומיה סקטוריאלית למצטרפים. בים הפרוע של הפוליטיקה הישראלית בה הגלים נצבעים צבעי ימין או צבעי שמאל, הן בוחרות בצבע של אוניית הדגל, כי לבדן הן נדונות כל אחת ובהן לעלות על שרטון או אף לטבוע חלילה. קיומן מותנה בהיותן חלק מצי סוחר, מדבוקה, תחת פיקודו הנדיב של קברניט היודע ידוע היטב כי כשם שהו פורש עליהם חסותו כך הם מעניקים לו את עוצם כוחו. תתפרק החבילה - החרדה מפני הבלתי ידוע משתקת. אין להן מתוכן ברירה. ובחרת בחיים, גם כשהבחירה הזאת היא קיצרת מועד ותוחלת. בצומת החרדה, לא רואים רחוק.
הימין האידיאולוגי על מנהיגיו הפוליטיים ועל רבותיו האמוניים רואה בשלטון הנוכחי את זרועו המבצעת של חזון ארץ ישראל השלימה. אילו ארץ ישראל השלימה הייתה משנתו של השמאל, כפי שהסתמן בימי יוסל'ה טבנקין ואלתרמן, היה הימין האידיאולוגי האמוני שמאל. חילופי שלטון עלולים בעיניו להיות הימור על עיקר העיקרים, ארץ ישראל, חזון הגאולה, יותר מאתחלתא דגאולה, פחות עדיין מגאולה שלימה. הם ישכבו לאורכה ולרוחבה של כל שקלא וטריא משפטית להוכיח את צדקת מאבקו של ראש הממשלה ובלבד שלא ייסוג מעמדת הניווט ויפנה אותה למי שעצם בחירתו מעמידה לדידם בסכנה קיומית את מפעל חייהם. הם לא נמצאים בצומת אתית. הם במשפטית, וטוענים בה 'עת לעשות לה' - הפרו תורתך'! מחרדה. עמוקה. מביטחון מלא בשליחותם האלוקית הקוראת להם לגאול גם את הכופרים בארץ ישראל השלימה למען הדורות הבאים, למען הנצח. הם חרדים.
הקואליציה של החרדה המטריפה את הקיום של ישראל וגורפת אותה אל שיתוק פרלמנטרי, אל נכות שלטונית, אל תיקו פרוצדורלי כפוי היא הגיונית מתוכה. הבוחר הישראלי הוא הכוח האחד היכול לה, אבל גם הבוחר הישראלי חרד חרדה קיומית אותה הוא משחרר באין ספור פנלים בהם הוא תוקף את עצמו לדעת, בלי מתום ובלי רחם, מפני שהשינוי שהוא משתוקק לו מאיים על חייו בצל הבעיות הלא פתורות אליהן התרגל, אותן הוא מכיר, כמו שמכירים שכן רע ומפחדים כי אם יעזוב יביאו שדים שכן רע ממנו תחתיו. הוא אומר לעצמו על כן, יש לי כל, יש לי תוצר גולמי מכובד, יש לי אבטלה נמוכה, יש לי חומה גם אם אין לי גבול, יש לי תקשורת בועטת גם אם היא מצפצפת על השופט, ויש לי פחד נורא מליטול את גורלי בידי כי ידיי רועדות.,תבינו אותי, רו-ע-דות!
אבל זה יבוא. בסופו שלך דבר פיקוח נפש יגבר על החרדה. לא תהיה התפרקות. לא תהיה התפרעות. לא יהיה קל. לא יהיה בלי כאב. לא יהיה שינוי שיהפוך את הכל. מה שיהיה הוא מה שציבור משוחרר מאונס מחרדה, יחליט ברעדה שיהיה. ויהיה.
