X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
שנה נותרה לנו, והחול בשעון החול הולך ואוזל בקצב מעורר דאגה הזמן לעשות מעשים הוא עכשיו, אך כפי שמנדלביט טוען, זו ממשלת מעבר, ורק בידו נתון שרביט המלוכה - הוא יחליט, הוא יאשים, הוא יקבע
▪  ▪  ▪
טראמפ. יחס מקביל [צילום: פריק סמנסקי/AP]

את ההופעה של להקת שלווה בפני נשיא ארה"ב, וריצת חברי הלהקה אל הנשיא והחיבוק הקבוצתי אין איש שלא יזכור. כך גם את החלטתם שלא להופיע באורויזיון בשל קדושת השבת. זכיתי לראותם בביתם בירושלים, כמו גם את מקים המקום, שהיום הוא אימפריה בפני עצמה, בה דואגים למקרים קיצוניים של ילדים שנולדו עם מחלות איומות (תסמונת דאון, מחלת זקנה, וכו׳ וכו׳). לא היה איש בין הנוכחים באותו ערב, אנשי תקשורת נוצרית מרחבי העולם, שנשאר אדיש. עד כדי כך, שכולם קמו והצטרפו בריקוד על הבמה.
שלוש השנים האחרונות הן מתנת אלוהים למדינת ישראל ולעם היהודי. הנשיא דונלד ג׳יי טראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר לישראל בהיסטוריה של מדינתנו הצעירה. הנשיא הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר את השגרירות לירושלים, מינה שגריר יהודי דתי, מינה את ניקי היילי כשגרירת ארה"ב לאו"ם וגיבה את עמדתה הבלתי מתפשרת נגד האנטישמיות והפעילות האנטי-ישראלית הבלתי פוסקת שם. הנשיא הכיר בריבונותנו על רמת הגולן וחשוב מכך אישר שהישוב היהודי ביהודה ושומרון אינו "בלתי חוקי בעליל" ואינו הסיבה שהשלום הנכזב אינו מגיע.
הנשיא טארמפ וראש הממשלה נתניהו זוכים ביחס מקביל. בעוד בארץ מתעסקים בבחירות חוזרות ונשנות, בהאשמות של תיקי 1000 עד 4000, בנבצרות ובהוצאה של נתניהו מחוץ למעגל השליטה, בארה"ב לא נותנים לנשיא מנוח מרגע השבעתו ועד ימינו, ועד שיסולק מהבית הלבן.
אם העובדות לא תואמות והמציאות לא מאפשרת, יוצרים מציאות מדומה. כך הדמוקרטים בארה"ב, וכך שלטונות החוק בארץ. מסתבר שבארץ "פרי העץ המורעל" (או הרעיל, או שניהם גם יחד) הוא שיטה מקובלת ומותרת. ניתן לאיים על עדים ולגרום ליצירת עדות כרצון החוקרים או הפרקליטים המריצים את החקירה. כל האמצעים כשרים, כך הכריע בית המשפט, העיקר להביא לידי הרשעה, ואם המדובר בנתניהו או הסובבים אותו, הרי זה משובח.
את היועצים, הדוברים, אנשי סודו ואמונו של נתניהו הפחידו עד כדי "הודאות" ובריאת "האשמות" שאולי לא היו ולא נבראו, וכשכל זאת לא עבד, התנכלו לבני משפחתו. בדיוק כמו הנשיא טראמפ, גם נתניהו (או אשתו או בנו יאיר) אינו טליתות שכולן תכלת. אך לא בחרנו בראש ממשלה בגלל אשתו כי אם בשל כישוריו, דעותיו, עברו והעתיד שמרבית הציבור נתן אמונו בו שיוביל. בארה"ב הנשיא טראמפ נבחר בשל שאט הנפש של הבוחר מהשיטה הרווחת ומכל הפוליטיקאים בוושינגטון, בין אם הם דמוקרטים או רפובליקנים.
דרכים שונות ומשונות
אם מה שקורה בארץ הוא אינדיקציה ולו בזעיר אנפין למה שיקרה בארה"ב, הרי שההתכנות שהנשיא ימצא "אשם" בהאשמות אלו או אחרות אינה מבוטלת. איך ניתן למשול כשכל תשומת הלב צריכה להיות מוסבת כל הזמן לכיבוי שריפות, קשה להבין.
כך יוצא שנשארה לנו שנה עד הבחירות הקרובות לנשיאות בארה"ב, ואין זה ברי כלל ועיקר שהנשיא טראמפ ימשיך לקדנציה שניה. אם יבחר ביידן או בלומברג, נכונו לנו - היהודים ומדינת ישראל - ימים קשים. הקרקע הוכשרה שיש לקטוע את הסיוע הביטחוני למדינת ישראל (אל נזלזל בסיוע, שכן גם אם נסתדר בלעדיו, הרי שניתן להתנקל לנו באלף ואחת דרכים קטנות וכואבות, לדוגמה הכרח ויזה, איסור טיסות ועוד דרכים שונות ומשונות שתפלנה אותנו לרעה).
כל הפעולות הנפשעות שבוצעו תחת טראמפ יבוטלו בכדי להחזיר את המצב לקדמותו. כל מה שתוכנן בימי אובמה, בידי יהודים וישראלים, אך לא ממש העזו לדבר ובודאי שלא לבצע - עתה יהיה מותר ואף מתבקש המציאות. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הפכה לקיצונית שמאלנית ושנאת ישראל והיהודים מדוברת ברשות הרבים, מותרת ואף מתבקשת. מה צריכה מדינת ישראל לעשות בינתיים? שאלה הרת גורל, אך אין זה חשוב בכלל, כיון שבגן התנוקות בו נמצאים 120 חברי הכנסת, הברברת חוגגת. כל מה ששולי הוא במרכז תשומת הלב, וכל מה שחשוב באמת נדחק לקרן פינה.
שנה נותרה לנו, והחול בשעון החול הולך ואוזל בקצב מעורר דאגה. הזמן לעשות מעשים הוא עכשיו, אך כפי שמנדלביט טוען, זו ממשלת מעבר, ורק בידו נתון שרביט המלוכה - הוא יחליט, הוא יאשים, הוא יקבע.
כמו בארץ, כך גם הישראלים בחו"ל. ארגון הישראלים-האמריקנים (קרי מי שירד לצמיתות מהארץ, הצליח ועכשיו רוצה ליהנות משני העולמות גם יחד) עם ד"ר מרים אדלסון ושלדון בעלה לצידה, חוגגים בפלורידה. ד"ר אדלסון כתבה מכתב יפה עד מאוד לאזרחי ישראל, בו היא מסבירה שפעם גם היא התייחסה בהתנשאות ליורדים, אך היום מבינה היא וסולחת, מסתכלת אחרת ומהרהרת.
בלתי הפיך
הרשו לי לפיכך כמה מילים על אותם ישראלים-מצליחנים המשתדלים כל כך להתחכך בזוג אדלסון (בתקווה שמה יקרה? מעט מכספם יתפזר, מעות חנוכה פה מיליונים שם?). ילדיהם בקושי יודעים לקרוא ולכתוב עברית. נכדיהם הם אמריקנים שבמקרה הם גם יהודים. כשאותם ישראלים ימותו, הם יקברו בארה"ב, שכן משפחותיהם שם. הם יושבים מול הטלוויזיה ומסתכלים בערוץ הישראלי. הם יוצאים למסעדות ישראליות. הם מבקרים בארץ. הם מארחים בבתיהם את הפוליטיקאים, אנשי העסקים, אנשי הבידור והרוח מהארץ. אך הם לא ישובו לארץ, שכן הם העתיקו את מקום מגוריהם ואת מרכז חייהם לצמיתות, והארץ בשבילם היא דבר טוב ונעים ויפה וחשוב, אך בכלל לא הכרחי. ככל שעוברים מהישראלים לילדיהם ולנכדיהם, מצב זה נעשה בלתי הפיך לחלוטין.
האדלסונים תרמו חמישה מיליוני דולרים למילארדר טראמפ במרוץ הקודם לנשיאות. בעת השבעתו הם היו בין המוזמנים, ומאז אותו יום, כל מבוקשם ניתן להם. לדוגמה, הם תמכו ביד רחבה כשבן-ישראלים מלוס אנג׳לס, אילן קר, רץ לקונגרס ונכשל. תחת הנשיא אובמה הוא מונה לשליח מיוחד של משרד החוץ למלחמה באנטישמיות. כמה טוב שיש תומכים כאדלסונים שלא שוכחים את השקעות העבר שלהם, ורוצים לראות תמורה מהן.
האדלסונים גם היו בין התורמים הגדולים של נתניהו (ניתן לפנות לרשימת התורמים הגדולים שלו שהופיעה בעתון הארץ). אך יותר מכל, החינמום בבעלותם שהפך לעיתון המוביל במדינה היה קול שופרו (או קולו) של נתניהו, עד כדי כך שכל בר תמותה וכל זאטוט יודע ששמו לא ישראל היום כי אם "ביבי-תון!"
אם צריך היה לחקור את ראש הממשלה ותומכיו על יחסי גומלין שאולי אינם ראויים, ושכולם ללא יוצא מן הכלל מקנאים בהם, היה צריך לחקור קשר זה, אך החוקרים התמקדו בידיעות אחרונות (שידוע היה שבעליו מחזיק "תיק" על נתניהו), שם הסיקור אף פעם לא היה חיובי. אך אין כאן המקום לדון באותם תיקי אלף עד ארבעת אלפים.
כמאמר הפתגם, יום אחד עבר חתול שחור בין האדלסונים (וד"ר מרים בפרט) וראש הממשלה (ואולי גם אשתו), ומאז הם הפסיקו להיות תומכיו הנלהבים ומנסים-מחפשים הם לו תחליף. אולי ירצה הנשיא טראמפ לזכור שיעור זה, שתומכיו (ועוד היהודים) יכולים בן רגע לשנות את דעתם ולהפוך למתנגדים במקום לנצלנים.
קצב מסחרר
כל המסתכל בנשיא האמריקני מבין שהוא "עושה דברם של היהודים", "נשבה בקסמי המכשפים האבנגליסטים" ו"עובד עבור נתניהו וישראל". חברת קונגרס יקרה כבר אמרה בריש גלי שהיהודים שולטים בוושינגטון על-ידי ארנק הכסף, והנה האדלסונים מוכיחים זאת.
אלא שזו בדיוק השיטה בארה"ב, הן בצד הרפובליקני והן בצד הדמוקרטי. אם הייתה הילרי קלינטון זוכה בבחירות, הרי שמילארדר אחר, יהודי גם הוא, חיים סבן מלוס אנג׳לס, היה זה הלוחש באוזנה מה לעשות. הנה, מרגישים אתם את קוצר הנשימה, היהודים באמת שולטים בכל, והגיע הזמן להשתחרר מלפיתתם שגורמת לחנק.
החגיגה בפלורידה עם הנשיא שהתייצב לבקשת (פקודת) האידלסונים חשובה מאין כמוה, לארגון שרוצה להראות שהוא התערה לחלוטין בארה"ב (כבר קמה חברת קונגרס והסבירה על נאמנות כפולה שלנו, על כך שאנחנו גיס חמישי והגיע הזמן לחשוד בנו ולהסתייג מנוכחותנו). שנה נותרה, והחול בשעון החול הולך ואוזל בקצב מסחרר, ואנחנו במקום לעשות מעשה, עסוקים בזוטות ושטויות. כל רגע חייבים לנצל, כי עוד נתגעגע לאלו הימים ונשאל את עצמנו, איך פספסנו את ההזדמנות, איך הרשנו לעצמו להסחף.
אילו רק הייתה ד"ר מרים אדלסון שולחת את כל אותם אלפי המשתתפים בחגיגה השנתית לפעולה, כי בקרוב ישתנה עולמם ויחשיך, ממש כפי שקרה ב-1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. גם אז יהודי גרמניה חגגו, סרבו להאמין, הרגישו שהכל בסדר וימשיך להיות בסדר, שהסערה תחלוף, שמי שהשתתף בליל הבדולח בנובמבר שנה קודם לכן היה אנומליה שלא תחזור על עצמה.
קראתי בעיון את שכתבה ד"ר אילדסון לקורא בישראל של עיתונה, שכבר אינו הביבי-תון. הרעיון של "גיוס ישראלים אמריקנים על-מנת לחולל מדיניות חוץ חיובית" מעורר השראה, אך אפילו הנסיון להשפיע על מדיניות הפנים מקרטע וצולע וכנראה נכשל. אכן, חייבים אנו תודה אדירה לנשיא טראמפ, והאדלסונים ידם בצלחת. אך כך גם ידי האבנגליסטים. ואולי יש סיבות אחרות שהנשיא פועל כפי שהוא פועל. מה שודאי הוא שלמעט הכסף של האידלסונים המקנה להם גישה, המחליט היחיד על מדיניות החוץ של ארה"ב הוא הנשיא, הוא ולא אחר, והישראלים האמריקנים - אותם "בעלי מעמד" כפי שד"ר אידלסון קוראת להם - תרומתם לעניין אפסית. אפס. הכסף שהם תורמים לאיפ"ק או למועמדים רפובליקנים אינו משפיע על הנשיא כהוא זה. הרי הנשיא טרמפ הוא יחיד ומיוחד, לא היה ולא יהיה כמוהו.
פליאה מתמשכת
צודקת ד"ר אדלסון באומרה "הרי כולנו משפחה אחת גדולה... אנו חולקים את אותן השמחות ואותו הכאב, את אותה ברית אבות מפוארת, ונטל האסונות שפקדו אותנו בעטייה. בלי קשר לנטייה הפוליטית או הדתית שלנו, אנחנו יהודים - תמיד, וללא עוררין". בדיוק כך הוא. גם בעיני מנגלה שהפריד משפחות ימינה ושמאלה, למוות מיידי או למוות מתמשך. עבורו כולנו היינו יהודים. כך גם בהווה ובעתיד. כולנו היהודים השנואים, גם אלו המנסים לעשות כל שניתן נגד המדינה, גם אלו שאינם מוקירים תודה לנשיא אובמה והמובילים את המהלך להפלתו.
צדק הנשיא שהביע פליאה מתמשכת על כך שיהודים וישראלים קמים נגד המדינה, שאין אנו מאוחדים. ד"ר אדלסון צודקת באומרה "אנחנו היהודים לא יכולים להרשות לעצמנו להיות מפולגים, כי אנחנו מעטים מדי מול רבים מדי שרוצים שנכשל, נהסס, נתפזר או נכחד".
בדיוק בשל דברים אלו, המסקנה צריכה להיות שונה מעוד אירוע לעודד התבוללות בארה"ב, "ישראלים ואמריקנים, פטריוטים של שתי המדינות ויהודים מסורים". ברגעים אלו ממש חייבים לבסס את היסודות, לעבות את החומות, לעשות כל יכולתנו להתכונן, לצבור כוחות ואספקה, שכן המכות תגענה זו אחר זו, מתקפה בלתי פוסקת, ועוד נבכה על כל הזמן שבזבזנו וההזדמנויות שהחמצנו.
אנחנו, בעלי האזרחות הכפולה, "לא רואים כל סתירה בזהות הזאת. להפך", אומרת ד"ר אדלסון, "אנחנו רואים את עצמנו כשגרירים של שתי מדינות נהדרות, ומרגישים שאנחנו מגלמים את הברית החזקה והמפוארת בין שתיהן". אולי כך, אך כשצריך יהיה לבחור, יסתבר שבית יש רק אחד, ליהודים רק מקום אחד שהוא ביתם האמיתי. ב-1939 המדינה לא הייתה קיימת אלא בתפילות ובתקווה בת אלפיים שנים. שמונים שנה אחר כך, המדינה בת 71, וצריך לזכור שמדינת ישראל היא לא המדינה ה-51 של ארה"ב.

[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
תאריך:  09/12/2019   |   עודכן:  10/12/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות בחירות 2019 (ב)
קובי אפללו
יריית הפתיחה כבר נורתה אנחנו הולכים לבחירות בפעם השלישית, אם זה לא היה עצוב היינו כולנו צוחקים, את האלמנט נקבל יחד עם חשבון מנופח בסוף המערכה
עידן יוסף
טוען כי מדובר במהלך בחירות של נתניהו כמו גם סיפוח בקעת הירדן אליו הביע התנגדות - "לפני דיבורי סרק על סיפוח, יש לעסוק בפיתוח"
עידן יוסף
עידן יוסף
הרשימה תישאר זהה אם יהיו בחירות נוספות    טרם נקבע דיון על מקדימות לראשות הליכוד    מקורבים לנתניהו טוענים: האיום המרכזי – אדלשטיין, שעוד לא החליט אם הוא מעוניין לאסוף 61 ממליצים
איתמר לוין
השופט השלישי בבכירותו בבית המשפט העליון, ניל הנדל, יעמוד בראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23    ממלא מקומו: השופט עוזי פוגלמן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il