הגדרת המושג פדנטוקרטיה, שאותו טבע האנרכיסט הרוסי מהמאה ה-19 מיכאל בקונין, מי שהיה בין האבות הרוחניים של המהפכה הבולשביקית, היא; ליצור "משטר שבו אינטליגנציה פוליטית, שבנסיבות רגילות הייתה נותרת חסרת תעסוקה, נוטלת לידיה את עמדות הכוח".
אל מול מופע הפדנטוקרטיה הישראלי, שבשיאו חזו אזרחי המדינה לפני כשבועיים, אפשר לראות במאמרו של עיתונאי "דבר" חגי אשד, "שלטון של קצינים ומשפטנים", נבואת זעם שהגשימה את עצמה. האזנה וצפייה, מאזוכיסטית יש לומר, בערוצי התקשורת המרכזיים מאז נאום היועמ"ש נגד
בנימין נתניהו מלמדת כי הסיוט שממנו חשש אשד, התממש. באופן חלקי לכל הפחות.
"יכול להיות", כתב אשד במאמר משנת 87', המופיע בספרו "זה לא רק החום המלוח", "שעל הממשלה ועל הכנסת יגזרו שיתוק והמתנה פאסיבית לפסק-הדין של שופטי כל הארץ... יהיה זה ביטוי נוסף, להתמוטטות שני אדני המשטר הדמוקרטי בישראל - 'הממשלה הנבחרת' חסרת האונים ו'הכנסת הנבחרת' חסרת הסמכויות. לאחר שיחשף סופית פרצופם הנבוב והחלשלוש של שני המוסדות הדמוקרטיים הללו שפשטו את הרגל, תתפנה סוף-סוף הזירה הפוליטית והציבורית למאבק רציני בין שני גורמי הכוח והסמכות האמיתיים של המשטר בארצנו - האם יהיה זה משטר של 'שלטון קצינים', או של 'שלטון המשפטנים' בישראל".
וכאשר היועמ"ש מודיע כי הוא זה שיבחר את מ"מ פרקליט המדינה ולא שר המשפטים מתבהרים דבריו אלה של אשד: "מובן מאליו שגם אלה וגם אלה יזדקקו לעלה תאנה דמוקרטי, שהוא אביזר נחוץ ומועיל אפילו במשטרים הקומוניסטיים... הממשלה והכנסת לא יתבטלו חס וחלילה. הן ימשיכו להתקיים ולהתכנס ולקבל החלטות... למה לא? איש לא יתייחס ממילא ברצינות אל כל הפאסדה הרעועה הזאת. ההחלטות האמיתיות יתקבלו בשתי 'החונטות' השלטוניות... שבידיהן מצויות הסמכויות הממשיות".
אמת ומציאות
ואם יתהה מאן דהוא מניין שואבים המשפטנים אומץ להתעמת בפומבי עם הדרג המדיני, הרי שגם את זאת צפה אשד: "בכל אחת משתי 'החונטות' ... יכהנו גם עיתונאים, שיסבירו לדעת הקהל בעם ובעולם שבלעדי כל אחת מהן ובלעדי העיתונאים בהן - אי-אפשר".
והגשת כתב האישום המתוקן שחשפה את העובדה כי על היועמ"ש היה להעביר, על-פי החוק אם יש צורך להזכיר, לוועדת הכנסת, ולא לקרוא אותו בפני כל האומה, מלמדת עד כמה רלוונטים הדברים של אשד במאמרו: "קיימת בארצנו 'חונטה' של משפטנים ועיתונאים שמזלזלת זילזול גמור בכוחן ובסמכותן של הממשלה והכנסת לברר את העובדות ולקבל החלטות..."
אשד ציין בראשית מאמרו, שנכתב סביב "פרשת
פולארד", ובממשלת האחדות הראשונה, כי חשוב לציין ש"יש בתיאור לעיל לא מעט סממנים של רומן בדיוני על העתיד הצפוי ל'ישראל 1987', אבל יש בו הרבה יותר סממנים עובדתיים של אמת ומציאות, מן העבר ומן ההווה של ימים אלה".
המאמר מסתיים בקריאת אזהרה של אשד: "מי שרוצה לחזק את הדמוקרטיה בישראל צריך לחזק את הממשלה ואת הכנסת ולא לבזות אותן בעיני הבריות... המשפטנים והעיתונאים שלנו צריכים לתמוך בחיזוק סמכויות הממשלה והכנסת... אחרת כל מה שיישאר לנו הוא התיאור 'המעין בדיוני' של שלטון הקצינים והמשפטנים בארצנו".
וכאשר סיקור עוין, נגד נתניהו, הוא "סיקור אוהד", ולאור השיטות שבהן הצליחו הגורמים השונים ל'הזכיר' לעדי התביעה נגד ראש הממשלה פרטים מרשיעים, ולנוכח שתיקת התקשורת המכהנת, אפשר אולי לומר שבמאמרו של אשד יש סממנים ל"ישראל 1984".
