אורזים את ספרי הנביאים בקרטון
ומפנים בכבוד לארכיון האומה למשמרת עולם,
שם מחכים חוקרים למצא בהם כל אחד ניקודים ניקודים
תבניות פעלים, שרשים מהתלים, וק"ן טעמים, ולשלוח ספרים
לבאים אחריהם ולאדריכלי זהות ודברי הימים.
אין מקום.
כל המדפים תפוסים
בספרי שוטרים ושופטים ובתיקי
עדויות, וידויים, חרמות ושבועות,
ואסופות הדוקות של דברי פרקליטים,
ואוגדנים של קרעי עיתונים
ויומנים בהם רשומים
תאריכים של שידור תחקירים
שגילו איפה מתחיל וגם
איפה שנגמר העולם -
והנביאים מפריעים.
זה הזמן. לא נורא. הכל נשארים
במחילה 'עם הספר', ספרים אחרים,
אבל ספרים בהם זוכרים
מה שהיה ולא שואלים
מה שיהיה, כי כלום לא יהיה
אחרי שהכל כבר היה למכביר.
ואין תפוגה,
והכל על מדף
ומה שלא-
בקרטון.
ושלום עלייך נפשי.
