מוקדש לרוני.
אתה יכול ללוות ילדים למסע אל החור השחור הכבוי
ולספר שם איך זה קרה שאתה
מכל המתים לא מתת בתהום -
והם לא יידעו דבר.
חשוב, איך יכול אדם שנולד
על כוכב ירוק וזהוב לדעת
מהו כוכב שכולו בור שחור,
שגם השמים קרסו אל תוכו,
ואין בו חמצן, אפילו לא פיח,
ואין בו לא ים ולא חוף ולא סוף
ולא התחלה, חלל, רק חלל
כבד כמו אפלה.
לא יכול.
ואם אתה מספר - הבור השחור
איננו שחור יותר מן הבור
שחפר המלאך הקודר בחצות
ביער אחד באדמת הכוכב
בו דרים גם שדים גם אדם,
ואז הם יודעים הילדים שאתה מלווה לספר להם דברים
מה שיודעים העולם על קברים,
אבל לא דבר, לא צילו של דבר
על בור החלל שאין כמותו.
כי חשוב בן אדם, איך אפשר כי יידעו.
אבל אתה הולך כי אתה רוצה שיידעו
כי החור השחור הוא כאן, בכוכב
הירוק הזהוב, והוא לא כבוי
ופעור עמוק בתוך מעמקי
האדמה עליה בונים
בני האדם ערים וכפרים,
והולכים בסנדלי חופים
בחול הרך לאסוף קונכיות,
ובמגפי עור סוליות מסמרי
פלדה בשבילי שלגי ההרים
לרדוף פליטים יחפים,
מתחת גנות בו יושבות גבירות
וכלבלבי מחמד בחיקן,
מספרות זו לזו אהבות שנבלו,
וגם מתחת לרציפים
של בטון יצוק, אפור, לאורכם
עומדים נערים במדים ירוקים
וכלבים דרוכים קשורים ברצועות
מחכים לקרונות שיבואו מלאים
וייצאו ריקים כמו קברים פרוצים.
ספר.
לא יאמינו לך.
כי הילדים שאתה מלווה
הם ילדים של מרחב ואופקים
שירדו לכוכב הירוק הזהוב
לאהוב בו תמים את האהבות
המצניעות עצמן בין עצי
גנות הפרחים והאפרסמון
ומחכות להם בשבועה,
ואין להם כוח, איך, איך יהיה
לדעת כי
שתי מפלצות
חלילה אורבות בגנות ההן -
אחת להשליך אדם לבור
ואחת להציל לזכור.
אז לך.
ולמה תלך....
