אתי וחיים נישאו בשנת 1998. לפני שלוש התגלעו סכסוכים קשים והבעל עזב את הבית. לאחר מסכת של הליכים משפטים, חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בשנת 2002.
כעבור שנה, שבו הצדדים להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת. מה דינם של היחסים הללו, האם הם נחשבים כנשואים, ומה תוקפו של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
האם במקרה שבן הזוג יחליט שוב לעזוב יש להסכם הגירושין תוקף והאם היא תוכל לגבות את סכום המזונות על פיו? האם התנהגותם של הצדדים, בכך שחזרו לחיות כבני זוג לכל דבר, מהווה ביטול של הסכם הגירושין?
בית המשפט דן בסוגיה הזו, בע"א 4946/94 אברהם אגברה נ' חנה אגברה. העובדות במקרה דנן היו כדלקמן: בשנת 1966 נישאו בני הזוג ובשנת 1975 התגרשו, לאחר שערכו ביניהם הסכם גירושין, אשר אושר בבית המשפט. באחד הסעיפים לאותו הסכם, התחייב המערער לשלם מזונות לאשה ולשני ילדיה. ה"איחוד מחדש" של המשפחה נעשה ללא חופה וקידושין, והמערער דאג לפרנסת הבית, כשם שעשה לפני שהתגרשו.
בשנת 93, לאחר 18 שנים של חיים משותפים עזב המערער את הבית. המשיבה דרשה מן המערער מזונות מכוח הסכם הגירושין הנ"ל ופתחה תיק הוצאה לפועל נגדו מכוח אותו הסכם. המערער עתר לבית משפט קמא לביטול פסק הדין, שבו אושר ההסכם או להפחתת דמי המזונות. לטענת הבעל, העובדה שחזר לחיות עם גרושתו, מהווה חוזה בעל פה שביטל את הסכם הגירושין.
ביהמ"ש העליון ביטל את חיוב המזונות לפי הסכם הגירושין. נקבע: משהחזיר הבעל את גרושתו, יש בכך מעין נישואין מחדש של בני זוג שיש עימם חיוב במזונות לפי הדין האישי. ובמקרה זה, מחזרתם של בני הזוג לחיים משותפים עולה כוונה מכללא לבטל את ההסכם בדבר המזונות שהבעל התחייב לשלם.
בהלכה שנפסקה לאחרונה בבית המשפט העליון רע"א 8256/99 פלונית נ. פלוני, בנוגע לשאלת החיוב במזונות לאחר פרידה, נקבע כי היא תוכרע לא על-פי הסטטוס (גרושים/ידועים בציבור), ולא על-פי הדין האישי של הצדדים, אלא על-פי הסכם מפורש או בהעדרו מחובת תום הלב שבסיטואציה של "מחזיר גרושתו".
היא הנותנת, כי במקרה של "איחוד מחדש" רצוי לערוך הסכם בין הצדדים שבו יקבע, בין השאר, סכום המזונות במקרה של פרידה נוספת.
