מאבקי כוח
הרי ברור לכולי עלמא, כי המאבק על מינוי מ"מ לפרקליט המדינה, הוא לא על התפקיד הזמני, אלא על יוקרה, כוח ותפקיד של המערכת, בין שר המשפטים ליועץ המשפטי. היועץ המשפטי ל
ממשלה, מרגיש כי במעבר הזמני בין הממשלות, הוא הקובע את מהלכי המשפט והשלטון, כאשר כנראה המצב שנוצר העלה לו בטעות את הסעיף לראש.
אמנם לא מקובל בדרך המנהלית, לקפוץ במינוי מעל ראשם של הוותיקים המתאימים, אבל לפעמים גם זה קורה, קחו לדוגמה את המינוי של המפכ"ל קראדי על-ידי השר
צחי הנגבי מעל ראשי הניצבים הוותיקים במשטרה.
מבחינת השכלה כללית ומשפטית, יש מעטים בפרקליטות עם רזומה אקדמי כמו הגב' אורלי בן-ארי (יחידה 8200, שני תוארים במשפטים, במדעי המדינה, המכללה לביטחון לאומי, ראש הפורום הביטחוני בפרקליטות).
נ.ב.:
1. בגץ הוציא צו מניעה על הבחירות: זה לא סביר שביבי מתרוצץ בארץ וצועק אני אנצח - אנחנו נחליט מי ישלוט ולא הציבור הלא נאור.
2. תסמונת שטוקהולם - כשאני שומע את מנדלבליט ונימוקיו על שלטון החוק, אני מזהה אצלו את סינדרום שטוקהולם, לאמור מזדהה עם חוטפיו בפרקליטות עד לא ידע.
3. אם בג"ץ קובע מי יהיה ראש ממשלה והיועץ מי יהיה פרקליט המדינה, אז מה נשאר לציבור? ניתן להם לנהל את המדינה והציבור יהיה משקיף.
