עיתונאים עושים בעיקר דבר אחד: לדווח ולהביע דעה על קמפיינים, מלחמות ופשעים. חלק ניכר מן האירועים הללו הם החלטות – להנהיג רפורמה במערכת הבריאות או לצייץ – כך שהעיתונאים נוטים להתרכז בערים בהן מתקבלות ההחלטות.
אבל משהו משונה מתרחש – כותב דייוויד ברוקס בניו-יורק טיימס. האירועים הפסיקו להניע את גלגלי הפוליטיקה כפי שעשו בעבר. חקירת מולר, המינוי של ברט קוואנו, הליכי ההדחה – כולם באו והלכו בלא להותיר רושם של ממש על הקלפיות, על הזירה הפוליטית ועל עלייתו של
דונלד טראמפ.
אז מה כן משפיע? הסוציולוגיה. רוצים לדעת כיצד יצביעו באזור מסוים בבחירות לנשיאות? תבדקו מי ישבו בו במאות ה-17 וה-18. אם המתיישבים הגיעו ממזרח אנגליה, קרוב לוודאי שהדמוקרטים יזכו בו ברוב הקולות. אם הם הגיעו מצפון בריטניה, כמעט בטוח שצאצאיהם יצביעו בעד דונלד טראמפ. רוצים לדעת כיצד מדינה תצביע? תבדקו כיצד הצביעה בבחירות לנשיאות ב-1896. מחקר מעלה, כי 22 מתוך 23 המדינות שהצביעו לדמוקרטים באותה שנה, הפכו לרפובליקניות 104 שנים מאוחר יותר; מהפך מקביל היה ב-17 מבין 22 המדינות שהצביעו לרפובליקנים. רוצים לדעת כיצד יצביע אדם בודד? תבדקו דבר פשוט: האם הוא עירוני או כפרי.
יש דרך בטוחה עוד יותר, מציע ברוקס. אירוע הוא למעשה שני דברים: האירוע עצמו והתהליך בו אנו מסיקים מסקנות ממנו. כאשר כל המדינה רואה את אותם אירועים באותה צורה, אין חשיבות לתהליך הסקת המסקנות. אבל כאשר לאנשים במקומות שונים יש משקפיים שונים, התהליך יותר חשוב מאשר האירוע עצמו. וההבדלים הללו הולכים ומקצינים.
התקשורת תמשיך כמובן לסקר אירועים, אך לדעת ברוקס – ברובה היא מעניקה משקל מועט מדי לתהליך העיבוד, למרות שבלעדיו אין הרבה משמעות לדיווח על האירוע. כאשר העיתונאים פורכים את ידיהם ותוהים "איך אנשים לא רואים את העובדות?!" – הם עצמם נושאים בחלק מן האחריות לכך.
בהקשר זה, נשאלת השאלה כיצד נוצרות נקודות המבט השונות. כיצד אדם כפרי במדינת איידהו, שבנו התאבד ואחיו מת מסמים, מפרש בזמן אמת את הליכי ההדחה? האם וכיצד ניתן לשנות את נקודת המבט? האם די בכתיבה ובדיבור, או שיש לעבור דירה ולהיטמע בסביבה שונה? כיצד חוסר שוויון מעצב את הדעות?
הקיטוב האידיאולוגי אינו בעלייה בארה"ב; מה שנמצא בעלייה הוא הקיטוב הרגשי. זה לא שבהכרח האמריקנים מסכימים פחות מאשר בעבר; הם מסתכלים בפחד על מי שאינם מסכימים איתם. ההבדל הגדול מבחינת התקשורת הוא שהסיפור המרכזי איננו מתרחש רק במקומות בהם מתקבלות ההחלטות, אלא גם במקומות בהם האירועים מתפרשים.
מובן, טוען ברוקס, שזהו עידן בו חשוב יותר שיהיו גופי תקשורת מגוונים יותר מבחינה אידיאולוגית, תרבותית וגאוגרפית, כך שניתן יהיה לקבל את מגוון הדעות. חשוב גם לשאול שאלות שונות. אין זה מספיק לשאול אנשים לדעתם באמצעות סקרים וראיונות; יש צורך בחקירה מעמיקה יותר. זוהי הזדמנות מצוינת לעיתונאים לחשוב בצורה בסיסית יותר על עבודתם ולהכיר טוב יותר אנשים אחרים כדי לדעת מה הם חושבים.
