בימים אלה מתרוצצות ברחבי הרשת שמועות אודות זהותו של השופט הבכיר שביקש מאפרים נוה לקדם אותו. נוה הקליט את שיחות הטלפון אתו והנהלת בתי המשפט הודיעה שאין לה התנגדות שההקלטות יפורסמו כשהיא משדרת בכך שהשופט לא חטא במאומה.
האמנם כך? נראה לי ששורש כל רע הוא האפשרות שניתנת למועמדים לפנות במישרין לחברי הוועדה לבחירת שופטים. כשמדובר בשופט מכהן פניה כזאת היא פסולה. היא פוגעת בעצמאות השיפוטית של המועמד. היא הופכת את השופט תלוי בחבר הוועדה. הדבר חמור במיוחד כשמדובר בחבר ועדה שהוא עורך דין שיש לו אינטרסים משלו.
שיאה של התופעה היה בכתבת הטלוויזיה שהתפרסמה אודות נוה שבה נראו שופטים מכהנים מתחנפים אליו ("כשאפי קורא לי אני בא"....אמירה שיוחסה לאחד השופטים).
שופט אמור להיות עצמאי בשיקוליו. קידומו לא צריך להיות תלוי בעורך דין פעיל.
קיימת סכנה שעורך הדין שמשפיע על קידום השופט יגיש לו "שטר לפרעון". לא הדלפת השיחות שהוקלטו על-ידי נוה עלולה לגרום לסחיטת השופטים, כמו שכתבי משפט שפועלים מטעמו, מיללים לאחרונה, אלא עצם השיחות.
העובדה שנוה הלך באותו כנס עם מיקרופון סמוי והקליט את השופטים שכירכרו סביבו ממחישה את גודל הסכנה.
למרבה התדהמה לא מצאתי שום הוראה שמתייחסת לשאלה כיצד שופט שרוצה קידום אמור לנהוג. לא בכללי האתיקה לשופטים ולא בכללי הוועדה לבחירת שופטים. אין על כך הוראה בדין החרות והנושא פרוץ. אולי זה מה שמסביר את ההצגה המביכה שראינו בכתבה.
גם אם אותו שופט בכיר ששמו כעת אסור לפרסום מכוח צו לא ביצע שום עבירה כשפנה לנוה ולא "מכר את עצמו", המעשה איננו ראוי.
