בשיעורי הכלכלה לימדו אותנו שהתחרות מסדירה את התחרות/מחירי הצרכן ויוצרת שיווי משקל, אולם לא תמיד השוק עובד לפי כללים אלו שכן לא, יש כלל תחרות וכל זאת מאחר שלא תמיד כדאי לפתוח חנות בכל מקום שכן גודל השוק, או יותר נכון קוטנו, אינו מצדיק זאת, דבר המנוצל לרעה על-ידי רשתות השיווק, אשר מפקיעות מחיר, דווקא מאוכלוסייה חלשה.
לצערנו, כתבות בתקשורת אכן מסייעות להסדרת הנושא, אולם לדאבוננו לא באופן מלא ולבטח לא לאורך זמן, שכן כמו לכל דבר בחיים, יש להם זמן תפוגה של מקסימום חודש ימים.
הפתרון היחיד להסדיר נושא כאוב זה, הנובע מגודל שוק נתון, אשר נתוניו הדמוגרפיים לא ישתנו באופן מהותי, גם לא בעקבות חרם צרכנים, שכן אין אלטרנטיבה ראויה באזור (חרם צרכנים על חנות שופרסל דיל בחצור, אולי תשפיע מספר ימים, מאחר שאין לציבור שברובו אינו נייד, אלטרנטיבה ראויה), הוא חקיקה של הכנסת.
ביכולתה של הכנסת להסדיר עוול מתמשך זה, אשר לא ייפתר בדרך אחרת, (משום שנו נו נו אינו עוזר), היא דרך חקיקה, אשר תחייב את הרשתות לצאת במחירון אחיד לכל רשת ורשת, תוך מתן גמישות של עד 25 מוצרים לצורך מבצעים ייעודיים, לכל חנות וחנות.
פתרון זה יתן תשובה ראויה לתושבים אשר גרים באזור נטול תחרות אמיתית, לצד מתן גמישות שיווקית לרשת השיווק לתת מענה לבעיות נקודתיות. נקווה מאוד שהכנסת תשוב במהרה לעבודתה ותשכיל לברור את הנושאים החשובים האמת לציבור ולאו-דווקא עיסוק בהעברות כספיות מסעיף טפל אחד למשנהו, אלא בנושאי מהות.
