שאלה פוליטית, לא תיאורטית

התיאבון הגדול של הרשות השופטת שוב הכשיל אותה: במקום לדחות על הסף את העתירה לפסול את זכותו של ראש הממשלה נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, אם זו תהיה תוצאת הבחירות, העדיפו שופטי בג"ץ להשאיר את ההחלטה בידיהם - ולא בידי ציבור הבוחרים - ולפסוק אחרי הבחירות. המשמעות: למעלה משני מיליון בוחרים המעוניינים שנתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה יהססו אם להצביע עבורו, מתוך חשש שקולם עלול להיזרק לפח אם נתניהו ייפסל על-ידי בג"ץ אחרי הבחירות. עיוות כזה של רצון הבוחר ושל תוצאות הבחירות, אפילו בג"ץ אינו יכול לאפשר. על כן, דחיית הדיון בעתירה בטענה שהנושא שפיט תגרום לכך שכאשר השאלה תהפוך מתיאורטית לאקטואלית, בג"ץ יהיה חייב להסתלק מעיסוק בנושא, שהוא פוליטי. כידוע חכם אינו קולע את עצמו לנסיבות שפיקח מתאמץ להשתחרר מהן. למעשה, אם תוצאות הבחירות תהיינה כאלה שבהן נתניהו יוכל לגבש קואליציה בת 61 חברי כנסת, אפילו בג"ץ ייאלץ להגיע למסקנה שלא הכל שפיט, ושיש לכבד הן את החוק והן את רצון הבוחר. במצב כזה גם לא תוכל להיות מוקמת ממשלת מיעוט על-ידי מועמד אחר לראשות הממשלה, מכיוון שיהיה רוב נגדו. האם לקלחת פוליטית זו שואף בג"ץ להכניס את עצמו? לחלופין, אם תוצאות הבחירות תהיינה כאלה שבהן נתניהו לא יוכל לגבש קואליציה בת 61 חברי כנסת, ממילא הדיון מיותר. אבל אז, תמיד יהיו ספק וחשד לגבי מעורבותו השלילית של בג"ץ בתהליך הפוליטי, שמא החלטתו הנוכחית פגעה בשיקוליהם של מצביעים פוטנציאליים וגרמה להם להצביע שלא על-פי דעתם. מצב כזה הוא פגיעה אנושה בדמוקרטיה. מעורבות כזו של בג"ץ, ספק אם תעמוד במבחן בג"ץ עצמו. ההחלטה המתבקשת הייתה לדחות על הסף את העתירה בנושא, ולקבוע שאין זה עניינו של בית המשפט העליון - בכל הרכב שהוא, בכיר ורחב ככל שיהיה - לפעול בניגוד לחוק ו/או להשפיע על שיקול הדעת של בוחרים כלשהם.