לכאורה תם סיפור הגז הטבעי הנוזלי, כאשר שר האנרגיה, פרופ'
יובל שטייניץ, סובב את ה'שיבר', והחלה הזרמת הגז לצרכניו, ובראש ובראשונה לחברת החשמל, לממלכה הירדנית ולמספר צרכנים זריזים בישראל.
אולם לא ניתן לעבור לסדר היום, גם ככלות הכל, לנוכח מסע האיוולת וההשמצות החסרות כל שחר כנגד מתווה הגז. לרדיפה המטורללת הזו, בה חטאו אנשי תקשורת ופוליטיקאים, כמעט ולא היה תקדים. סליחה היו גם היו תקדימים - שניים. האחד המלחמה של הירוקים בכביש 6, וגיוס (כן כבר אז), של פוליטיקאים/שרים(!) כ
יוסי שריד,
יוסי ביילין ויעקב צור שהעלו לכנסת בינואר 1996 הצעה להקים ועדת שרים שתבחן חלופות ל
כביש חוצה ישראל. ההצעה לוותה בפעילות נרחבת של שדולה צרת מצח, שהקימה החברה להגנת הטבע, אליה התלוו פעילויות ציבוריות ענפות מטעם אדם, טבע ודין, החברה להגנת הטבע, פעולה ירוקה וחיים וסביבה. לא פחות.
יוסי שריד האיש שלשונו בכל, הגדיר את הפרויקט: "במקום מדינה שיש לה כביש יש לנו כביש שיש לו מדינה"... התקדים השני - מלחמתם של הירוקים בהקמת נקודות יישוב חדשות בנגב. כן. הירוקים לחמו על הסיסמה 'לשמור על השטחים הפתוחים בנגב'... כאילו טחו עיניהם מראות את התפשטות הפזורה הבדואית, את הכיבוש הזוחל של חלק לא קטן ממרחבי הנגב.
מה עמד באמת בראש מעייניהם של הלוחמים הללו, אז והיום, זולת הדחף האנרכיסטי שאפיין חלק מהעיתונאים והפוליטיקאים שעסקו בהם? שרדפו את הנושא הזה, מאז צף ועלה על סדר היום, בחמת זעם, כאשר היום ברור כי לא עמדה מאחרי דעתם הנפתלת לרעה, דבר זולת המאמצים הבלתי נלאים לרדוף ולהכות בממשלת ישראל. ומי הצטרף אליהם? נחשתם נכון: שוב ושוב חוזרת התופעה של "אנשי רוח", נגד הממשל. אז, במקהלה: ס’ יזהר, חיים גורי ודויד גרוסמן. אלה טרחו אף להפגש עם
שמעון פרס במגמה לגייסו ליוזמה הנפשעת הזו.
עמית סגל מבכירי הכותבים בישראל אמר על כך בטורו בידיעות אחרונות, דברים נכוחים (ציטוט): "בראש הג'יהאד (נגד מתווה הגז - מ.ל.), עמד, כמו במקרים רבים, העיתון דה מארקר: "הייצוא מתרחק, מונופול תמר מתחזק - ואחת מתגליות הגז תישאר במצולות", זעקה כותרת ראשית אחת מיני רבות. בוקר בוקר במשך חודשים ושנים נטען שהמתווה מבוסס על אדני שקר, יסודו בשחיתות ואחריתו גורנישט". "עם או בלי החלטת בג"ץ. מאגר לוויתן לא יפותח בעתיד הנראה לעין", נקבע בפסקנות בראשית 2016. פרשן העיתון קבע בנחרצות: "הגז מלוייתן יישאר בים. מקורות בענף מביעים את החשש הפשוט שלפיו לא תהיה בעצם כדאיות כלכלית בפיתוח המאגרים".
שפירית הביצות
"
קרן נויבך, שתוכניתה ברשת ב' הפכה מטה פעולה יומיומי נגד המתווה, הפצירה במאזיניה "לפנות לעצמכם כמה דקות להקשיב לשר גבאי". פיניתי. השר דאז הזהיר ש"אם מאפשרים (את המתווה) אין תמריץ לפיתוח לוייתן". ונויבך סיכמה: "השתכנעתי מזמן שנושא הגז הוא נושא ביטחוני מהמעלה הראשונה, ביטחון אנרגטי. רק לא השתכנעתי שהמתווה יוביל לכך. להפך". "מסע הצלב של נויבך וחבריה נשען גם על הטיעון שהגז שייך לכולנו, אבל רק מעטים נהנים מרווחיו. אם חושבים על זה לרגע, זו בדיוק הבעיה עם התוכנית של נויבך: היא משתמשת כבר שנים במשאב ציבורי ששייך לכולנו - שעתיים יומיות ברדיו הממשלתי - לקידום עמדותיה".
במהלך הפטפטת הנואלת של רבים ורבות נשמעו גם אמירותיהן של שתי פוליטיקאיות, האחת מ
המחנה הציוני, שהציעה ממרומי ידענותה המופלגת "להשאיר את הגז באדמה" (
שלי יחימוביץ), והשנייה
מיקי חיימוביץ מכחול לבן -שהחרתה החזיקה באותה דעה בדיוק.
במסע האפל ההוא נגד כביש 6 ונגד מתווה הגז, אנו מצווים לזכור לטובה עתונאי אחד ויחיד שהעז להשמיע את קולו -
נחמיה שטרסלר (הארץ). לאמור, יש צדיק בסדום. אני זוכר לו את החסד שעשה עם כולנו, כאשר בזכות ההברקה שלו (שפירית הביצות), בה תקף את הירוקים המוכנים להגן על חרק מיתולוגי, אך לא להגן על חייהם של אזרחים היוצאים לחרף את נפשם בכבישים הצפופים והדחוסים.
מאמרו זה תרם לשינוי באווירה הציבורית, ובכך גם להמשך העבודות בפרויקט התחבורתי הגדול. שוו בנפשכם מה היה מצבנו מבחינה תחבורתית היום, לו היו הירוקים מצליחים בקמפיין האנרכיסטי שלהם נגד הכביש. בפעם השנייה יצא שטרסלר להצדקת מתווה הגז. וגם בנושא זה אמר דברים נכוחים.
ונשאלת שאלה המכוונת גם לאנשי המדיה: מדוע לא נשמעת מהדוברים הנ"ל התנצלות כלשהי. הרי תוחלתם נכזבה, פעמיים, בגדול. כיצד ניבאתם בלשון כה נחרצת על עתידו של מתווה הגז וכיום אינכם מוכנים לומר לנו את המילים המתבקשות: סליחה. טעינו.
