צבועים, נמאסתם!

שני המרכיבים של מחנה השמאל/תקשורת, אשר מנצלים כל במה וכל מיקרופון להעביר את המסר היחיד שלהם, מסר של שנאה - רק לא נתניהו! - לוקים בצביעות רבה בפרשנות הפוליטית שלהם לגבי חיבורים אפשריים במפלגות הלווין של שני הגושים. בעוד שלגבי הקצה הימני של הקשת הפוליטית הם מראים תיעוב ופסילה, הרי שלגבי הקצה השמאלני של אותה קשת עצמה הם מגלים כמיהה לשיתוף. במה דברים אמורים? לגבי הקצה הימני ניכר בפוליטיקאים/פרשנים שהם פוסלים על הסף ועל בסיס ערכי כל רעיון של חבירה עם "הכהניסטים" של עוצמה יהודית, או הישענות של בנימין נתניהו על קולות אלה. לגבי הקצה השמאלני הם מראים שקיקה לכך שיתרחש חיבור בין העבודה-גשר לבין מרצ והמחנה ה(אנטי)-דמוקרטי שלה, ותהיה הישענות של בנימין גנץ על קולות אלה. מה ההבדל? בשני המקרים, במקרה של "הכהניסטים" מימין ובמקרה של "הכהניסטים" משמאל, מדובר בשוליים גזענים וטרנספריסטים, ובשתי תמונות ראי. בשני המקרים מדובר במי שדוגל בגירוש אזרחים מבתיהם, והדבר בולט יותר במחנה של "הכהניסטים" משמאל, אלה ש"השלום" שלהם מבוסס על שלילת זכויות אדם ממאות אלפי יהודים וגירושם מבתיהם. אבל, כאשר מגישים ומגישות, ואפילו של התקשורת "הממלכתית", מתייחסים ומתייחסות לכך, אין הם רואים ורואות שמרצ אינה אלה בבואה של "הכהניסטים". בעיניהם ובעיניהן מרצ כשרה להיות בכנסת וחלילה גם בממשלה. מכיוון שלפני הבחירות הקרובות וגם אחריהן צפוי תיק"ו בין-גושי, רצוי אולי ששני ראשי הגושים, בנימין נתניהו ובנימין גנץ, יסכימו מראש להותיר את "הכהניסטים" מימין ומשמאל מחוץ לזירה הפוליטית, למען כבודם וכבודנו.