מערכון קומי בצד רגע של תודה ושיר הלל

טקס פרידה מהמנהל מנהל יקר, שש שנים גידלת, טיפחת וקידמת את הקלאב, שהיה הבייבי שלך, בעשר אצבעות. ועתה, כשמלאו לזאטוט שש שנים, אתה נוטש אותו? הבן עוד לא נכנס לכיתה א' וכבר אתה אומר לו 'שלום ולא להתראות'? אבוי, הזאטוט עוד יפַתח טראומת נטישה! לא, לא, לא, אנחנו לא נשקוט ולא נַרפה. הפנייה למועצה לשלום ה... מה? מה? מה? הוי, כבר יש לי טראומת שיכחה... הה כן, לשלום הילד, כבר בדרך... אנחנו נזעיק את כל רשויות המדינה, ואפילו את הנשיא טראמפ מיודענו מאמריקה (אולי הוא יקים שגרירות בקלאב): נפנה למשרד הרווחה שיטפל בך, ולא בכפפות משי, נפנה למשרד הפנים ולמשרד המשפטים שיטילו עליך צו איסור יציאה מן הקלאב! נפנה אפילו לצה"ל שיוציא מיד צו 8 לשירות מילואים (לא, סליחה, שירות קבע) בקלאב! כן, אם תרצה או לא, אתה תהפוך אסיר הקלאב הנצחי! תואר הכבוד הזה ילווה אותך תמיד, לנצח נצחים! אפילו על רבא בבא לא פסחנו, וכמיטב המסורת הפרשנית פסק חד-משמעית: קלאב גימטריא ק' - קלאב לַאב! נוט לִיו! ובעברית צחה: קלאב אהוֹב, קלאב אל תעזוב! אם כבר קלאב ליו במשמעות ב-חיֵה וגור בקלאב! ובינתיים שלום שלום ולוֹ להתראות! טוב, אל תגיד שאני רק טראבל מייקר - עושת צרות מקצועית. ועכשיו גבירותי ורבותי, מהמקל לגזר רגע של רצינות! ותודה אישית! גילוי נאות: שמחתי להשתלב בקהילה החמה והייחודית של הקלאב, שהיה עבורי ועבור החברים קולומבוס, מעבדה לגילוי כישרונות. גיליתי כישרונות חבויים שבי, את עולם הציור בסטודיו קלאב, ולאחרונה גם את עולם התיאטרון הנפלא, ואיך לא את עולם בית המדרש המרתק! ועל כך תודה לך מרסיו היקר ותודה לצוות המופלא ולכל המתנדבים המדהימים שנרתמו למשימה! ולקינוח איך לא שיר הלל למנהל ולקלאב, מפעל של איש אחד וצוות מסור וגם חברים מגויסים - קהילה שהיא בית (במנגינה ההקלאסית המוכרת): שש שנים נפלאות/עברו על הקלאב שלי בכיף המנהל איתגר ולא ויתר: תתמקדו ביכולות ולא בחולשות לקלאב באים לעבוד ולא לנוח - מי במחשוב ומי באמנות מי בקולינריה ומי בתעסוקה. וכך הלובי הפך לחדר עבודה והספה החוצה! והדובדבן שבקצפת קפיטריה לתפארת! לתפארת הקלאב והמנהל היקר שלנו!