כלל הברזל למנהל אמריקני שרצה להתערב בפוליטיקה היה: אל תעשה את זה. לאחרונה הכלל הזה החל להיות מופר, כאשר מנהלים בכירים החלו לדבר על חוסר השוויון, מלחמות התרבות ושינויי האקלים. עד עכשיו זה היה קל: יותר כיף לדבר על חזון כלל-אנושי מאשר על שולי הרווח. אבל בשנת 2020 ייתקלו מנהלים אלו בבעיות שפוליטיקאים מכירים היטב: האשמות בצביעות, סכנת המיתון ושינויי אידיאולוגיה הגורמים לחוסר יציבות.
פטריק פוליס, עורך לענייני עסקים באקונומיסט, מסביר ב-"The World in 2020", כי אמריקה בע"מ נכנסה לזירה הפוליטית אחרי המשבר הפיננסי של 2009-2008, בעקבות הביקורת הקשה על המגזר העסקי והתרחבות הפערים החברתיים. המנהלים החלו להגיב. ג'יימי דימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, מפרסם מכתבים בני 50 עמודים לבעלי המניות, שהאחרון בהם עסק בין היתר בחינוך. 180 מנכ"לים חתמו על הצהרה, לפיה מטרתה של החברה היא לשרת גם את לקוחותיה ועובדיה, ולא רק את בעליה.
אנשי עסקים פועלים מתוך אידיאלים וגם מתוך אינטרסים מחושבים, אך עד כה סייעה להם העובדה שמעורבות זו באה חינם. כמו כמה פוליטיקאים, יש מנהלים הנוטלים לעצמם את הקרדיט על נושאים שאינם בשליטתם. למשל: רוב המנהלים שהתחייבו להילחם בפליטת גזי חממה, עומדים בראש חברות שממילא אין להן נגיעה לנושא. וכמו כמה פוליטיקאים, יש מנהלים המפזרים הבטחות שאינם מקיימים. למשל: למרות אותה הצהרה שהזכרנו, שכר המנהלים ממשיך לעלות ואין כל סימן לשינוי אופן חלוקת הרווחים בין בעלי המניות לבין העובדים.
אך כאמור, פוליס צופה שהשנה הקרובה תביא לשינוי. לא קשה למצוא ראיות לצביעות. נייק, אשר הכריזה על "מיתוג ערכי", מעורבת בשערוריית סימום. קרן ההשקעות בלאק-רוק, אשר קראה לחברות אחרות להשקיע יותר, הוציאה בשנה האחרונה למעלה מ-100% מתזרים המזומנים שלה על רכישת מניותיה. ויזה חתמה על הצהרת ערכי החברות, אך היא חלק ממונופול האשראי. אם הפער בין המילים למעשים יהיה גדול מדי, המוניטין יינזקו - כפי שלמד מארק צוקרברג.
אם יהיה מיתון, יתקשו המנכ"לים למכור לבעלי המניות את דאגתם לעובדים ולרווחה. בשני המיתונים האחרונים הורידו החברות האמריקניות את השכר ב-6%, ואלמלא עשו זאת - רווחיהן היו נמוכים ב-24%. הגמישות הזאת היא אבן יסוד בקפיטליזם האמריקני. אבל קחו לדוגמה את מנכ"ל ג'נרל מוטורס, מרי ברה, אחת החתומות על הצהרת החברות: בחודש ספטמבר שבתו 46,000 עובדי החברה במחאה על תנאי העסקתם.
ולבסוף, הקרקע האידיאולוגית עשויה להשתנות במהירות. מנכ"לים מקווים שעל-ידי אימוץ מטרות חברתיות ופוליטיות, הם יוכלו להתחמק מתחושות קיצוניות יותר. חלומות פז, מגיב פוליס בציניות. מסע הבחירות לנשיאות יניב ביקורת רבה על העסקים הגדולים, חלקה מוצדקת.
בסוף 2020 יבינו ראשי אמריקה בע"מ, שלהתעסקות בפוליטיקה יש מחיר. רבים מהם יחששו שמדובר בגימיק מזיק. חלק מן החברות יאמצו טיעון פשוט יותר: תפקידה של הממשלה לקבוע את החוקים, ותפקידם של העסקים למקסם את הרווחים במסגרת החוקים. זה אומר: להשביע את רצון הלקוחות (כולל בעלי הרגישות החברתית), להשקיע במיזמים רווחיים (כולל טכנולוגיות ירוקות) ולמשוך עובדים (לעיתים באמצעות שכר גבוה יותר). זה לא אומר לחטוף ביקורת; זה תפקידם של הפוליטיקאים.
