תגלית מרגשת בעולם התורה אחרי מאות שנים: הוספות ותיקונים בכתב יד קודשו של רבינו המהר"ל מפראג על ספרו גבורות ה'. ספר גבורות ה', כנגד חג הפסח - על יציאת מצרים והניסים. (והגדה של פסח), ספרו המפורסם של המהר"ל מפראג. קראקא, שמ"ב [1582].
מהדורה ראשונה. נדפס בחיי המחבר, עם הוספות ותיקונים בכתב יד קודשו של המהר"ל מפראג.
הפריט המרגש עומד כעת למכירה פומבית בבית המכירות צ'ולמנס בירושלים ביום שני 20.1.20 בשעה 19.30.
בין דפי הספר מספר תיקונים והגהות, שהושוו על-ידי מומחה לכתבי-יד רבניים, לכתב יד המהר"ל ב'דרוש נאה' וזוהו בוודאות ככתב יד קדשו של המהר"ל (מצורף אישור הרב יצחק ישעיה וויס). מתוכן ההגהות ניתן לראות כי המגיה הינו מחבר הספר. למשל: בפרק י"ט (דף כו.), לגבי ציפורה אשת משה, במקור נכתב:
"והייתה ראויה למשה שלא היה גוף קדוש ונקי כמו שהיה למשה". מגיה המהר"ל, ומעביר קו מחיקה על המילה
"שלא" ומוסיף את האות
"ש" לפני המילה
"היה" ומוסיף את המילה
"לה", ובזה הופך המהר"ל את כל המשמעות לחלוטין:
"שהיה לה גוף קדוש ונקי כמו שהיה למשה".
ראוי ספר זה להקרא גבורות ה' כמו שכותב המהר"ל בהקדמתו השלישית לספר, על-פי הגמרא שדורשת את המילה גבורה בפסוק "לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ", על יציאת מצרים. ביאור בחינת גבורה ביציאת מצרים, היא שגבורה היא עליית האחד ונפילת השני, וזה מה שהיה במצרים (שנתגברו ישראל על מצרים, ומצרים ירדו), ועל כן
המהר"ל מסיים שלכל הדעות ראוי שיציאת מצרים תיקרא "גבורות ה'".
הספר מכיל שלוש הקדמות: עניין הנבואה, עניין הניסים, ועניין הגבורה, שהם השער להבנת תוכן הספר. גוף הספר מקיף את ענייני פסח ויציאת מצרים: סיפור יציאת מצרים, שעבוד מצרים, ברית בין הבתרים, מכירת יוסף, הירידה למצרים, הפריה והרבייה במצרים, המלך החדש, גזירת היילודים, לידת משה רבנו והצלתו, בריחתו למדיין, נישואיו לציפורה, הסנה, התנבאותו, עשר המכות, קרבן פסח וברית מילה.
כידוע הספר 'גבורות ה" במהדורתו השנייה נדפס, אחרי למעלה ממאתיים שנה מהמהדורה הראשונה, (נובי דבור, תקנ"ו-1896),
והתיקונים המופיעים לפנינו, שכתב המהר"ל בכתב יד קדשו, לא היו בפני המדפיסים ההם ולכן לא תוקנו [כך גם במהדורות שלאחר מכן], לפיכך ככל שהתיקונים אף משנים את משמעות הכתוב, מעבר לנדירות עצמה, הרי זו זכות וסגולה עצומה, לקיים רצון צדיק, ולהוציא לאור את הספר ולסיימו במהדורה מתוקנת, ואין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!
רבינו יהודא ליווא בן בצלאל - (ר"פ - שס"ט 1520-1609),
'המהר"ל מפראג'. נולד לאביו הגאון רבי בצלאל מוורמיזא בעיצומו של ליל הסדר, קיימת מסורת שלפיה המהר"ל היה צאצא של ראשי הגולה ובפרט של בוסתנאי בן חנינאי (618-670), ודרכם גם צאצא של דוד המלך שהיה מצאצאיו. היה מגדולי הדורות ומענקי הרוח שקמו לעם היהודי. גאון בנגלה ובנסתר, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות. הגותו משלבת בין הפילוסופיה, לבין תורת הקבלה.
כיהן כרבה של ניקלשבורג ממנה עבר לכהן כראש ישיבה בפראג ומשם עקר לפוזן בה היה רב ואב"ד, בעת ההיא אף נבחר לכהן כרב על כל גלילות פולין. בשנת שנ"ט שב לפראג, שמו יצא לשם ותהילה אף בין שאינם בני ברית והללו נזהרו בגין כן מלפגוע ביהודים. נפטר בשנת שס"ט ומנוחתו כבוד בעיר פראג.
אישיותו המיוחדת, אשר רב בה הנסתר על הנגלה שימשה כר פורה לסיפורים ואגדות על מעשיו למען יהודי פראג כגון זו על הגולם שיצר. האגדה מספרת שיצר את הגולם בעל הכוחות העל-אנושיים, כדי להגן על הקהילה היהודית מרדיפות. הסטייפלער בספרו חיי עולם (פרק ל') כותב:
וידוע דגם המהר"ל מפראג ז"ל עשה גולם למען הצלת ישראל, יש שמצאו מקור לכך בכתבי
האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב בעל ה'בני יששכר', שכתב על המהר"ל:
"שהיה ידוע כעוסק בספר יצירה, וזוכה לרוח הקודש". האדמו"ר רבי יצחק מוורקא
השווה את תורתו לתורת האר"י. המגיד מקוז'ניץ היה הוגה כל ימיו בספרי המהר"ל.
וכן בעל 'השפת אמת' מגור, שיש המייחסים אליו את האמרה ש
"על אדם למכור את טליתו ולקנות את ספרי המהר"ל". האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה,
השווה בין כתבי מהר"ל לספר הזוהר. ותלמידו הרבי מקוצק עודד
ללמוד את כתבי המהר"ל כדי לקבל "שכל של גמרא", וציווה:
"לא ללמוד בשום ספרי חסידים. רק בספרי מהר"ל". הזיקה בין תורת חב"ד למהר"ל הינה מן המפורסמות.
ידועים דברי האדמו"ר הזקן ב'עמוד השער' של ספר התניא כי הוא כתב את ספר התניא
"מפי ספרים ומפי סופרים", ובין החסידים מקובל כי כוונתו הייתה למהר"ל מפראג. ה'צמח צדק' בספרו 'דרך מצוותך' כותב
"איש האלקים קדוש הוא הר"י ליוא מפראג". בלוח 'היום היום' ב'שלשלת היחס' העוסק בתולדות נשיאי חב"ד, מציין הרבי הרמ"מ מליובאוויטש את
"הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זצ"ל - מהר"ל מפראג - מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי", אשר רבינו הזקן מתייחס אליו בן אחר בן, והרבי מפרט שם את סדר היחס. הרב יוסף שאול נתנזון בעל ה'שואל ומשיב' כתב כי המהר"ל
"היה מפורסם כבעל רוח הקודש".
בספרו גבורות ה' שלפנינו הוא ממצה את הגותו הפילוסופית-קבלית:
"מפני כי הוא יתברך פשוט ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו ואם כן הוא יודע הכל והוא יכול הכל, וכל זה מפני שאין לו גדר יוגדר בדבר מיוחד, ובשביל זה הכל נמצא מאתו גם כן".