דומני שבכל שתי מערכות הבחירות האחרונות, אף מפלגה לא הציגה עמדה סדורה באשר לגישתה כלפי הבעיה של רצועת עזה. אולי אמירות כלליות על "החזרת ההרתעה" וכיוצא באלו אמירות סרק. כך יהיה ככל הנראה גם בבחירות הקרובות. מנגד, דומני שבתחום התקשורתי /אקדמאי הפכה רצועת עזה לאבן שואבת לכוח היצירה הישראלי הפורה. אין ספור הצעות והמלצות "מה לעשות עם עזה". חלק גדול מהן נראה לי מאוד רצוי אך לא ישים, וחלק אחר נראה לי מצחיק.
למשל, אחד המליץ לכנס ועידה בינלאומית ענקית ולהציע לחמאס הון עתק להשקעות בתנאי שיתפרק מנשקו. ומה יקרה אם החמאס יסרב להצעות הנדיבות של הוועידה הבינלאומית? אז צה"ל, משיב בעל המאמר, יצטרך לפרקו מנשקו! על זה נאמר: "חכמים בלילה".
והנה, בראשית השבוע נתקלתי במאמר, המתיימר להציע פתרון חדש לבעיית עזה והחמאס. כותבת אותו הצנזורית לשעבר של צה"ל וחברה כיום בוועד של תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל. עיקריו של הפתרון הם: ראשית, ישראל תקדם הסדר מול הרשות (הפלשתינית) שעיקרו חזרתה המודרגת לניהול הרצועה.
שנית, ההסכם יכלול ביטחונות ישראלים שכל עוד החמאס לא פורק מנשקו והרשות תפעל ביעילות לאכיפת הפסקת אש, צה"ל לא יגיב כלפיה במקרה של הפרתו על-ידי גורם שלישי. שלישית, במקביל יופנו המשאבים הבינלאומיים לשיקום עזה על-ידי מנגנונו הרשות הפלשתינית ובכך היא תפגין לאוכלוסיית הרצועה את יתרונות שלטונה על פני שלטון החמאס.
לקח לבנון
אני מודה על האמת: ההצעה הזאת נפלאה מבינתי הסבירה. מוחי מעלה שורה של שאלות: איך ישראל תכניס את גורמי המנהל של הרשות לרצועת עזה? בכוח? בדרכי נועם? במו"מ עם החמאס, או בתיווך בין החמאס לרשות הפלשתינית? מי יפרק את החמאס מנשקו? אנשי הרשות הפלשתינית, או שתנוח עליו רוח הקודש והוא יתפרק מרצונו? ובכלל, איך הרשות תפעל ביעילות לשמור על הפסקת אש? היא תפעל בנחרצות נגד משגרי הרקטות? איך? סהדי במרומים שאיני מסוגל להתחיל להבין מה קורה כאן ואיך הגיון המציאות פועל במצב בו החמאס יורה, והרשות צריכה למנוע ממנו לירות, והיא האחראית לכך? הזוי ומבולבל. שלוש הערות:
האחת, ביסוד ההצעה עומד הרעיון שישראל מתערבת בסכסוך של גורמים אחרים. הוא לא חדש. הוא הופעל במלחמת האזרחים הלבנונית, לפני מלחמת לבנון השנייה, כאשר התערבנו בסכסוכים הפנימיים של הלבנונים ונקטנו עמדה לטובת צד אחד. "אכלנו אותה" בריבית דריבית. טוב עשתה ממשלת ישראל שלא התערבה במלחמת האזרחים הסורית, למרות שנשמעו קולות פה ושם להתערב. רווחת אצלנו גם גישה שאנחנו צריכים להשתתף "בעיצוב" פני המזרח התיכון (עיין מצע "כחול לבן" מהבחירות הראשונות). לקח לבנון צריך תמיד לעמוד מול עינינו, לדעתי, ועלינו להימנע מכל התערבות בענייני שכנינו, אלא אם כן מדובר במקרה חרום לאומי.
השנייה,גם בעניין הרשות הפלשתינית אין הרבה חדש: בגלריית ההצעות ישנן הצעות ולפיהן צה"ל בדמו יחסל את החמאס, יכבוש הרצועה ויגישה לרשות הפלשתינית.
השלישית, לי עצמי אין פתרונות קסם מעשיים לקוץ העזתי. הייתי מסתפק במשהו משודרג שדומה לשלוש שנות השקט בעקבות "צוק איתן". בו בזמן דעתי המוצקה היא שהאינטרס הישראלי האסטרטגי הוא שבכל מקרה רצועת עזה תישאר נפרדת, מופרדת מיהודה ושומרון, בלא שום חיבור פיזי ביניהם. מעולם לא היה קשר בין הרצועה לבין "האינטרלנד" של יהודה ושומרון. פני הרצועה היו תמיד בכיוון מצרים.
