עיתון בריטי דיווח, כי המודיעין הסובייטי העביר לישראל - כנראה, ל׳מוסד׳ - שלושה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים (יום ה-ע׳ פחות שלושה ימים), הסבר אודות פינוי משפחות היועצים הרוסיים ממצרים.
בימים שלפני המלחמה התלבט אמ"ן רק בשאלה מדוע מפנים הסובייטים את המשפחות, והתעלם משאר חלקי התצריף (פאזל) המודיעיני, שנוצר מידיעות, שנאספו מכל המקורות. כלומר, "מפי הסוס" הסובייטי נפתרה, לכאורה החידה: מצרים עומדת לצאת למלחמה, תוך שלושה ימים. את הידיעה על פינוי המשפחות הסובייטיות קלטה יחידה 848 (כיום - 8200) משיחת אקראי של בכיר עירקי (שזכה לשם הקוד, 'יחמור'). אמ"ן התעלם מהעובדה החשובה, שהפינוי היה רועש; והדיווח על ההתרעה הסובייטית מסביר לכאורה מדוע לא הסתירו הרוסים את פינוי המשפחות. כידוע, התרעה זו, אם אכן התקבלה, לא שינתה את הערכת אגף המודיעין (אמ"ן), שהייתה, כידוע, רק סבירות נמוכה למלחמה.
לאמ"ן, המעריך הלאומי, הייתה התרעת המלך חוסין, שבא לישראל בסוף ספטמבר 1973, ובשיחתו עם
גולדה מאיר, ראש הממשלה, הסביר, כי פני מצרים וסוריה למלחמה קרובה. התצפיות בגולן ובקו התעלה דיווחו על היערכות חסרת-תקדים של המצרים ושל הסורים, שאינה תואמת מתווה תרגיל. המודיעין התעלם גם מידיעה, שקלט, כי חטיבת השריון 47 הסורית, שנועדה להגן על המשטר בדמשק, עזבה את בסיסה בחומס, ונמצאת בגולן - ידיעה, שהוגדרה בעבר (בעקבות חקירת הקצינים הסוריים הבכירים, שחטפה סיירת מטכ"ל בעת שסיירו סמוך לגבול ישראל-לבנון, במבצע "ארגז", יוני 1972) כ"סימן מעיד" למלחמה.
בשנת 1968, דרך אגב, בעקבות הפלישה הסובייטית לצ׳כוסלובקיה מתוך תרגיל של ברית וארשה, קבע צבאנו, כי תרגיל ערבי גדול על גבולות ישראל מחייב כוננות ישראלית למלחמה. משום-מה זה לא נעשה בעקבות תרגיל 'תחריר' 41 המצרי, שממנו יצאו המצרים להתקפת-הפתע שלהם.
ההתרעה החשובה ביותר הגיעה מלכידת שני קצינים מגדוד סיור 9 המצרי, שחדרו לגדה המזרחית של התעלה. סיור של חטיבת השריון 14 תפס אותם, והשניים הועברו לחקירת המודיעין והשב"כ. בחקירותיהם הסבירו את משימתם, ופירטו את תוכניות המלחמה המצריות ליום שבת, כולל פרוץ המלחמה בשעה 14.00 (שעת ה-ש׳), שהפתיעה בדיעבד את כוחותינו בשתי החזיתות, שציפו משום-מה למלחמה בשש בערב.
אנשי המודיעין והשב"כ תדרכו את שמואל גונן-גורודיש, אלוף פיקוד הדרום, על חקירת קציני המודיעין, אך גונן התעקש, שלא תהיה כל מלחמה בשבת, יום הכיפורים.
חילוקי-דעות
הצבא הירוק לא היה אחיד בגישתו למלחמה הקר̤בה. בעוד שפיקוד הצפון בראשות אלוף יצחק 'חקה' חופי (וסא"ל חגי מן, קמ"ן הפיקוד, שנתמך על-ידי כמה ראשי ענפים במחלקת המחקר באמ"ן), הוטרד מאוד מההיערכות המתוגברת הסורית, דרש לתגבר את כוח הפיקוד, והורה להכין את חדר המלחמה (חפ"ק) הפיקוד בהר כנען - אלוף גונן היה משוכנע, שלא תפרוץ מלחמה, ונתמך בסא"ל דוד גדליה, הקמ"ן שלו. לסיוע פיקוד הצפון נשלחה בהדרגה חטיבה 7.
חיל-הים בראשות אלוף בנימין 'ביני' תלם חשב, שתפרוץ מלחמה, ונתמך על-ידי אל"ם רמי לונץ, הקמ"ן שלו (ראש מחמ"ן - מחלקת מודיעין ימי). אלוף בני פלד, מפקד חיל-האוויר, תדרך ביום שישי בשדה דב שבצפון תל אביב את מפקדי הבסיסים ואת מפקדי הטייסות, לקראת מלחמה קר̤בה. ביום חמישי החל החיל לגייס את צוותי האוויר ואת צוותי הקרקע במיל׳. אנשי הפיקוד הבכיר של חיל-האוויר שמעו את התדריך של פלד, ועמדו להתפזר, ולחזור לבסיסיהם. בצאתם מהתדריך שמעו היטב את הסתייגות תא"ל רפי הר-לב, קמ"ן החיל (ראש להק מודיעין - למד"ן), מחוץ לאולם, מהתרעת פלד. הר-לב הסתייג בקול רם מדברי מפקד חיל-האוויר, ודחה את הרעיון, שתפרוץ מלחמה. לדברי מפקדים בחיל-האוויר, הצליח הר-לב לפוגג את השפעת דברי פלד בתדריך. אל"ם אביגדור ינוש בן-גל, מפקד חטיבת השריון 7, שהוטסה מסיני כדי לתגבר את קו הגולן, היה משוכנע, שתפרוץ מלחמה (והמשיך בכך גם כשבצפון התכוננו, בטעות, ליום קרב).
אלוף אברהם אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני 252, שהייתה אוגדת הקו בתעלה, היה אמור להתחלף ביום ראשון (יום ה-ע' ועוד יום) בבוקר עם תא"ל קלמן מגן, ולעבור לפקד על גיסות השריון. אוגדתו הייתה עסוקה במסיבות הפרידה ממנו, כמיטב המסורת הצה"לית. לאור ההיערכות המצרית, צפה מנדלר, שהטקס לא יתקיים, אך לא עסק בבדיקת כוננות יחידותיו (חטיבת השריון 14, חטיבת השריון 401 וחטיבה מרחבית 275), למרות בשביום חמישי (יום ה-ע׳ פחות יומיים) הכריז המטכ"ל על כוננות ג׳ - הגבוהה ביותר - בכל הצבא (כוננות ג׳ פיקודית הכריז אלוף גונן עם כניסתו לתפקידו, בחודש יולי). למרות זאת, מנע מנדלר בצוהרי שבת (יום ה-ע') היערכות של גדוד השריון 9 ליד המעוזים, לפי התוכנית.
ולא פחות חמור הייתה העובדה, שבצוהרי יום שישי (יום ה-ע׳ פחות יום) היו חילופי מפקדים בחטיבה מרחבית 820, חטיבת הקו בגולן, ואל"ם
צבי בר-ברזני החליף את אל"ם צורי שגיא - למרות כוננות ג׳. זאת על-רקע העובדה, שבמחצית השנייה של 1973 היו הרבה חילופין בצמרת - כולל
אריאל שרון, אלוף פיקוד הדרום. כמה חודשים לפני המלחמה מונו כמה מח"טים חדשים, שזה היה המינוי הראשון שלהם בתפקיד (ביניהם - אוֹרי אור,
יוסי פלד,
חיים ארז).
כלומר, למרות כוננות ג׳, המשיך הצבא להיות שאנן - אולי ברוח ה"סבירות הנמוכה" של אמ"ן. למשל - חטיבת גולני המשיכה בהכנותיה לעצרת חטיבתית לרגל 25 שנה להקמתה בפארק הירקון בתל אביב. מרגיז ביותר, שעד לשעת ה-ש׳ התעלם אמ"ן מדיווחי התצפיות, מידיעות, שהגיעו מסוכנויות מודיעין זרות, ומהתרעת ד"ר אשרף מרוואן, הסוכן הבכיר של 'המוסד' במצרים, כי עומדת לפרוץ מלחמה - בזבוז מוחלט של מקורות. דרך אגב, גם כשהתקבל המברק, ששלח
צבי זמיר, ראש ׳המוסד׳, לסיכום פגישתו עם הסוכן המצרי בלונדון - השכם בבוקר יום הכיפורים עצמו - המשיך צה"ל להתנהל בכבדות, כאילו אין מלחמה בשערנו; ובדרום התעשת בהדרגה תוך עשרה ימים-שבועיים, בסביבות שמחת תורה.
ביום חמישי, או שישי, תדרך ראש אגף כוח-אדם (אכ"א), את הרב הראשי לצה"ל, כי עומדת לפרוץ מלחמה, ועל הרב להעמיד את החברה קדישא הצבאית בכוננות. בנוסף, תדרך ראש אכ"א את קצין החינוך הראשי לאפשר לאנשי
גלי צה"ל, כפיפיו, לצאת לחופשת החג (למרות כוננות ג'), בתנאי, שיהיו צמודים לטלפון - כיוון שגל"ץ הייתה אמורה לשדר את ססמאות הגיוס למילואים.
כמה הערות לסיכום
א. הדיווח הבריטי אודות ההתרעה הסובייטית מחזק מאוד, לדעתי, את מצדדי השערת הקונספירציה המושמצת. הצטברות הידיעות, שאמ"ן התעלם מהן, אומרת דרשני.
ב. מאז אוקטובר 1973 נוספו ידיעות ותובנות, שפרסמו גורמים זרים (ביניהם - ד"ר הנרי א' קיסינג'ר עצמו, ולדימיר וינוגרדוב, שהיה שגריר ברית-המועצות בקאהיר במלחמה, העיתונאי אריק רולו, נציג 'לה מונד' בקאהיר, וארנוֹ דה-בוֹרגרייב, נציג 'ניוזוויק' בקהיר). קשה להתעלם מגוף המידע הנוסף אודות המלחמה, שמעשיר את תפיסתנו אותה ואת הבנתנו.
ג. מחקר מלחמת יום הכיפורים חיוני. כעת יש לנו תמונה חלקית בלבד של המלחמה - גם כתוצאת גחמה של רא"ל מוטה גור, הרמטכ"ל הנכנס ב-1974, הופסקה באִבּה התארגנות מחלקת היסטוריה במה"ד לחקור את המלחמה - עניין חמור ביותר, שבכינו אין בידינו גרסה רשמית של מלחמת יום הכיפורים - כנהוג בכל צבא.
לכן, גם אחרי כמעט חמישים שנה, יש להוסיף לחקור את המלחמה, לנבור בארכיונים בארץ ובחו"ל, לאסוף מסמכים וראיונות, כדי לפצח את החידה הבלתי-פתורה: כיצד הופתענו? התקרבות לפתרונה תחזק את ביטחון ישראל באשר תוכל למנוע הישנות התקפת-פתע עלינו.
