X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מאחורי הכותרות

אין ארוחות חינם

טור דעה אישית בשלישי ובשישי שלא דופק חשבון מה התמורה שישראל משלמת עבור שחרורה של עבריינית הסמים נעמה יששכר? הסיפור האמיתי: למה אלוף מתן וילנאי לא מונה לרמטכ"ל, ואיך נולדה השמועה המופרכת לפיה הרמטכ"ל דן שומרון הומו כמה מילים על החורף של שנת 1950 וכמה פעמים הניח הד"ר יוסף בורג תפילין בטיסה מפרנקפורט לטוקיו
▪  ▪  ▪
כמה עולה לנו שחרורה של נעמה יששכר [באדיבות מושיק לין]

1.
2.
3.
4.
  • נעמה יששכר היא עבריינית סמים, שנעצרה משום שבין חפציה נמצאו סמים. היא לא פעלה בשליחות המדינה. האם נכון שהמדינה תיתן תמורה לרוסיה עבור שחרורה?
  • אלוף (מיל') מתן וילנאי פותח הכל בספר החדש "ידעתי את ארצי", וסוגר חשבון עם שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי, שהפר הבטחה ולא מינה אותו לרמטכ"ל.
  • החורף של שנת 1950 היה סוער במיוחד. שלגים ירדו בכל רחבי הארץ. היומון "דבר" מספר איך זה היה אז.
  • כמה פעמים הניח שר הדתות המנוח הד"ר יוסף בורג תפילין כשעלה על טיסה בפרנקפורט, שנחתה לחניית ביניים באלסקה, והמשיכה לנחיתה ביפן, כשעמוד השחר עלה במהלך הטיסה כמה פעמים.

מה המחיר?

נעמה יששכר חוזרת הביתה והמדינה משלמת את המחיר. צריך להודות לנשיא רוסיה פוטין על המחווה האנושית, אבל אסור לשכוח, שיששכר לא הייתה סוכנת של "המוסד" שנתפסה במהלך פעילות מבצעית, והיא גם לא פעלה בשליחות המדינה. יששכר עבריינית סמים. היא נתפסה כשברשותה סמים ב"טרנזיט", בשדה התעופה של מוסקבה כשהייתה בדרכה ליעד מחוץ לרוסיה.
אני יכול רק להעריך שהעובדה שבעוד כחודש אנחנו הולכים לבחירות, הצילה את נעמה יששכר ממאסר ממושך ברוסיה, באחד מבתי הכלא הקשים. ספק אם המסע הציבורי לשחרורה של יששכר, היה מניב את אותה תוצאה לולא היו הבחירות קרובות.
בקרוב נראה כנראה את התמונות הצפויות. נעמה יששכר לצדו של ראש הממשלה, כשבצדו השני של ראש הממשלה האם יפה יששכר, שתודה לראש הממשלה במילים נרגשות. זאת תהיה סיבה להתרגש, אבל חשוב לזכור מדוע עצרו הרוסים את יששכר, ומה התמורה ששולמה תמורת שחרורה.
בליכוד, ייתכן שינצלו את המהלך לטובת מערכת הבחירות. אבל חשוב שמנהלי הקמפיין לא ישכחו שנתניהו לא מצטלם עם לוחמת של "המוסד" ששבה הביתה, וגם לא עם מי שפעלה למען המדינה, אלא עם עבריינית סמים.
למרות שמדובר בהישג יפה של נתניהו, נכון יהיה שראש הממשלה, לא יצטלם עם עבריינית. החוק בישראל קובע עונש על החזקת סמים שאינם לצריכה עצמית שיכול להגיע עד 20 שנות מאסר, ואילו החזקת סם לשימוש עצמי נחשבת קלה יותר, והעונש המקסימלי עליה הוא עד שלוש שנות מאסר. גם במקרה שהמשטרה מחליטה שלא להגיש כתב אישום, נותר מי שנתפס צורך סמים עם רישום פלילי.
מהיכרותי את "העולם הזה" ואת עורכו אורי אבנרי, אני יכול לנחש את שער "העולם הזה", במקרה שראש הממשלה היה בוחר להצטלם עם יששכר, אם העיתון היה קיים. אבנרי היה מזכיר לצופים שמדובר במי שעברה על חוקי המדינה. על השער הייתה מופיעה תמונתם של ראש הממשלה נתניהו ונעמה יששכר, ועליה מרוחה באדום כותרת "מה מחיר השחרור? ראש הממשלה ועבריינית הסמים יששכר". זו כותרת שהייתה מתבקשת, אבל למרות זאת, אני משוכנע שאף לא עיתון אחד יכתיר במקרה כזה את שחרורה של יששכר בכותרת כזאת.
יהודים הם רחמנים בני רחמנים. שחרור מהשבי היא מצווה, אבל כאן לא מדובר בשבי, אלא במעצר של אזרחית ישראלית שעברה על החוק, ולכו גם דינה שונה. זכותה של נעמה יששכר לנהוג כפי שהיא רוצה, וגם לצרוך סמים קלים או קשים, כפי שתמצא לנכון. זכותה גם לקחת אתה סמים אסורים במסעותיה בעולם. אבל למה ראש הממשלה צריך לפעול לשחרורה, ולמה המדינה צריכה לשלם על כך מחיר שיסתכם כנראה במיליוני שקלים?
העונש שהוטל על נעמה יששכר הוא חסר פרופורציה, ונועד מלכתחילה לשמש מנוף כדי לקנות את חרותה. בעניין הזה היה על המדינה לסייע לה ככל שניתן, אבל יש צורך להציב גבולות, עד כמה מתערבת המדינה במעצרם של ישראלים העצורים בחו"ל בגלל מערבות פלילית.
זה סביר, לגיטימי וחברי, שחבריה של נעמה יששכר ביצעו למענה מגבית, כדי לסייע לאמה בהגנתה המשפטית, ובשהות היקרה ברוסיה. אבל מה זה קשור למדינה? שהרי נעמה יששכר לא פעלה לא למען המדינה, לא מטעמה ולא בשליחותה. היא הסתבכה עם שלטונות החוק של רוסיה כאחרונת העברייניות. זה לא חשוב שהסמים שנתפסו ברשותה שימשו לצריכה אישית, כשם שלא חשוב שהיא נעצרה ב"טרנזיט", המשמש למעבר בין מדינות. יששכר נעצרה על אדמת רוסיה, שבה אסור להחזיק ולהשתמש בסמים, וטבעי שעל המעשה שעשתה היא הייתה צריכה לשלם מחיר.
המחיר שתשלם ישראל לרוסיה על שחרורה של נעמה יששכר יתבטא על-פי מה שפורסם, בהעברת נכסים קרקעיים במיליוני שקלים לידיה של רוסיה. בין השאר מדובר על מתחם חצר אלכסנדר בעיר העתיקה, שטח ששייך לכנסיה הרוסית אבל נתון במחלוקת ארוכת שנים, בין פלגים שונים בכנסיה. הקרמלין דרש בעבר מישראל להסדיר את רישום הבעלות, ועכשיו זה יתבצע כנראה. ישראל כבר הודיעה שתשיב כנראה לרוסים את הבעלות על המתחם שבו ממוקם היום בית המעצר של משטרת ישראל, במגרש הרוסים בירושלים. מדובר בנכס שהיה במקורו בבעלות רוסית והועבר לפני עשרות שנים לידיה של ישראל.
איש בישראל לא טרח לעדכן אותנו בכמה יסתכם המחיר, למרות שהתשלום ייעשה מקופת המדינה, או בדרך של ביטול מיסים, אגרות או ארנונה על נכסי הכנסיות הרוסיות או בדרך אחרת. איש גם אינו יודע האם מדובר גם במחיר ביטחוני שלא נדע לעולם.
כשבאמצעי התקשורת יש פטפטת מיותרת, מה הפלא שהרוסים מעלים את המחיר? גורם בכיר התבטא השבוע שרשימת הדרישות שמציגים הרוסים כביכול, שהתפרסמה בכמה מאמצעי התקשורת, גרמה לנזק גדול. אני נוטה להסכים עם הקביעה הזאת.
זה מחירה של עיתונות חופשית.

סוגר חשבון. מתן וילנאי בספר חדש

תככים במטכ"ל

מתן וילנאי הוא מנהיג, איש הגון וישר דרך. זאת פתיחה לא שגרתית לטור עיתונאי אבל זאת עובדה.
וילנאי, שהיה סגן הרמטכ"ל, מפקד בה"ד 1, קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי, מפקד עוצבת האש, מפקד פיקוד הדרום, ראש אכ"א וראש אגף המבצעים בצה"ל, ושימש בעוד כמה תפקידים בכירים, מנקה את השולחן, ויורה לכל הכיוונים. הוא עושה זאת בספר חדש "ידעתי את ארצי", שבאמצעותו הוא גם סוגר חשבונות עם כמה מאלופי המטה הכללי, שלא רק שלא פרגנו לו אלא פגעו בקידומו.
בקיץ 1998, כשהוא שלוש שנים סגן רמטכ"ל, נקרא וילנאי לשיחה בלשכתו של שר הביטחון איציק מרדכי בתל אביב. "ידעתי שרגשותיו של (איציק) מרדכי כלפיי טעונים ורווים שנאה אישית, בגלל העיכוב בפיקוד על גדוד 890 ועל כך שקיבלתי את הפיקוד על חטיבת הצנחנים. ואוגדה 36 שבהם חשק. ובעיקר כי הועדפתי על פניו לתפקיד סגן הרמטכ"ל. החלטה שהביאה לסיום דרכו הארוכה בצה"ל", כותב וילנאי בספרו.
וילנאי בוחר לתאר לפרטי פרטים את תוכן השיחה. כששר הביטחון מרדכי פונה אליו ואומר לו במתק שפתיים או כפי שווילנאי כותב בספרו: "שכחנו מה שהיה הוא אמר בטון מפויס, והניף ידיו הצידה במעין תנועת ביטול, מבחינתי, מעולם לא היה דבר". ככשר הביטחון מרדכי משמיע את הדברים, הוא יודע שזאת צפירת הרגעה ביחסיו המתוחים עם וילנאי, שידעו בעיקר מורדות. הפעם הם נפגשים כיוון שאלוף וילנאי שהוא גם סגן הרמטכ"ל, רואה עצמו מועמד לתפקיד הרמטכ"ל. שר הביטחון מרדכי הוא זה שאמור להמליץ על המינוי, ואין מחלוקת שווילנאי הוא הראוי ביותר לתפקיד, כפי שהתבטא מרדכי בעצמו.
מרדכי לא משאיר דברים פתוחים ומבהיר לוילנאי:" ברור לך מי המועמדים לרמטכלות – רק אתה. אין אחד שמשתווה לך מבחינת ותק וניסיון". מתן כותב בספרו כי דבריו של מרדכי נראו לו הגיוניים ונכונים וכי חש הקלה, כשהוא מגלה שמרדכי מתנהג כשר ביטחון אחראי. "בדיעבד הסתבר לי כי קצין החבלה לשעבר הניח בדרכי מטען", כותב וילנאי, שלא חסך את שבטו מהשר שסיכל את בחירתו.
כמה חודשים לאחר השיחה שהייתה לו עם שר הביטחון, חוזר וילנאי מלימודים בוושינגטון, נכנס ללשכת ראש הממשלה כדי לפגוש את שר הביטחון. בדרך הוא הוא פוגש את ראש הממשלה נתניהו שמסמן לו לסור לחדרו, ואז מתברר לו לראשונה ששר הביטחון מרדכי לא שוכח ולא סולח: "מתן, רציתי מאוד שתהיה הרמטכ"ל, אני מאוד מצטער, אבל לא הייתה ברירה, איציק התעקש", מבהיר לו נתניהו את כללי המשחק החדשים.
לאחר השיחה עם נתניהו, נכנס וילנאי ללשכת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שם הוא פוגש את איציק מרדכי, שנראה לו "ערמומי מתמיד, והתפתל בהסבריו כמו נחש". מרדכי פותח ללא הקדמות: "גיליתי שמופז הוא איש מצוין בעבודת מטה, והחלטתי שהוא יהיה הרמטכ"ל. יש לו יכולות מצוינות בעבודת מטה".
ואיך מגיב על כך אלוף וילנאי? "התקשיתי לשאת את מראה פרצופו" כתב וילנאי, "קמתי ועזבתי את החדר מבלי להפנות אליו מבט".
לסגן הרמטכ"ל לשעבר וילנאי, יש גם חשבון פתוח עם אלוף (מיל') שאול מופז, שמרדכי בחר בו במקומו לרמטכ"ל, ולימים מונה כשר ביטחון. "גם עם הרמטכ"ל מופז הקפדתי שלא לבוא בדברים. בעת היה מוזמן באופן תדיר לדבר בפני הקבינט שהייתי חבר בו (בעת שווילנאי כיהן כשר בממשלה). מעולם לא הגבתי לדבריו. הייתה לכך גם סיבה פרקטית יותר. לאור כל פרשת מינוי הרמטכ"ל, הבנתי שכל דבר ביקורת שאגיד בתגובה לדבריו, ייתפס מיד בעיני הנוכחים והתקשורת ככזה הנובע ממניעים אישים".
למרות זאת לקראת סיום שנתו השלישית של מופז כרמטכ"ל, תמך בו השר וילנאי לשנה נוספת, מה שכנראה הפתיע מאוד את מופז, שלא האמין שהשר וילנאי ירים את ידו בישיבת הממשלה, כדי לתמוך בהארכת כהונתו.
באותו ערב היה וילנאי הצגה בבית לסין כשהטלפון שלו צלצל. על הקו הייתה מזכירתו של הרמטכ"ל. "הרמטכ"ל רוצה לדבר איתך", אמרה לו המזכירה. והנה מופז היה על הקו: "רציתי להודות לך שהצבעת בעד הארכת כהונתי", הודה לוילנאי.
וילנאי כותב בספרו, כי אולי חוץ מלומר תודה קיווה מופז להתפייס איתו. "אבל לי לא היה רצון כזה. השבתי לו: "שאול, אני לא השתניתי ואני לא חושב עליך, אלא על מדינת ישראל, ולכן הצבעתי כפי שהצבעתי".
וילנאי ממשיך וכותב: "אולי הוא הצטער על שפגע ותחמן. הוא ניסה לחזר אחריי כמה פעמים ללא הצלחה. הוא עשה מעשה מכוער מנוגד לערכי הצבא עליהם התחנכנו. אלא שמופז ניסה מדי פעם להתקרב ולהתפייס. "בהלווית בנו של אלוף (מיל') יצחק בריק, הוא אף הצליח לרגע. בתום ההלוויה ניגשו אלי כמה קצינים כדי ללחוץ את ידי, וביניהם גם מופז, בחוסר תשומת לב לחצתי את ידו. מעודד מהצלחתו הוא פנה אל ענת שעמדה לידי והושיט גם אליה את ידו. ענת שילבה את ידיה לאחור ואמרה לו: "אני לא יכולה ללחוץ את ידך". בלי לומר דבר מופז הסתובב והלך".
עוד הוא מגלה בספרו כי המקרה החריף ביותר בפוליטיקה הפנימית שבה הוא נתקל באותן שנים, היה סביב סיום כהונתו של משה וחצי כרמטכ"ל. כשהחלה הסאגה הרגילה על זהותו של הרמטכ"ל הבא. סגנו של רא"ל משה לוי הרמטכ"ל היה אמיר דרורי, אלוף ותיק ומנוסה, ו"משה וחצי" תמך בו. אבל המועמד הטבעי היה דן שומרון, אשר כיהן לפני דרורי כסגן רמטכ"ל. באחד הערבים, כשווילנאי שב לביתו מוקדם מהרגיל, צלצל הטלפון ועל הקו היה המזכיר הצבאי של שר הביטחון חגי רגב, שאמר לווילנאי שרבין, מבקש להתייעץ איתו בדחיפות לגבי זהות הרמטכ"ל הבא. וילנאי התפלא על כך שראש הממשלה בחר להתייעץ עם אלוף על מינוי רמטכ"ל, ומיהר להגיע ללשכת שר הביטחון.
עד לפגישה הנוכחית בין השניים, הקפיד רבין לקרוא למתן "ראש אכ"א", הפעם הוא בחר לפנות אליו לראשונה בשמו הפרטי וניגש ישר לעניין. "מתן, דן שומרון הומו?", שאל ראש הממשלה רבין את אלוף וילנאי. "הבנתי את המקור לכעסו. רבין אהב את דן והעריך אותו, עוד לפני מבצע אנטבה ובוודאי שלאחריו. הכרתי את השמועות וגם את מקורן: שומרון גר במשך שנים עם חבר מהצנחנים, הייתה זו דירת רווקים מן המניין, אבל לא היה לזה דבר וחצי דבר עם השמועה שנועדה לסלק אותו מהדרך, ולסלול אותה עבור אחרים. זאת ועוד, גם אם השמועות היו נכונות, לא הייתה סיבה שלא למנות אותו לתפקיד", כתב וילנאי בספרו.
"רבין כעס, כך נדמה, בעיקר הוא תיעב תרגילים מלוכלכים מעין אלה", מסכם וילנאי את הפרשה שעליה הוא כותב באומץ בספרו, וחושף בפעם הראשונה את מה שהיה עד כה בגדר רכילות.

חורף מושלג, 1950 [באדיבות עיתון לכל מועד]

חורף קשה

זקני צפת. מי זוכר את צמד המילים הזה? פעם נעשה בו שימוש נרחב באמצעי התקשורת, כשהעיתונאים ביקשו לתאר עד כמה החורף הוא קשה. המשפט המקורי שבו נעשה שימוש היה "חורף כזה לא זוכרים אפילו זקני צפת". זקני צפת הלכו כנראה מזמן לעולמם, ואיתם נקבר כנראה גם מטבע הלשון השחוק.
גיליון של העיתון "דבר" מחודש פברואר 1950, מלמד שלפני שבעים שנה הארץ סערה ושלגים ירדו במשך יומיים. מהדיווח בעיתון "דבר" של אותם ימים מתברר כי ארבעה עולים נספו במחנה העולים בעין שמר וחמישה אחרים נפצעו.
בשנים ההן נהגו גם עיתון הארץ וגם העיתון דבר, לכנות את כתבי העיתון בשם סופרים. המונח "סופר דבר" או "סופר הארץ" היו קרדיטים מקובלים שהופיעו בראש כל ידיעה לצד שמו של הכותב.
בסופה של הידיעה על השלג הכבד, שמפרסם העיתונאי זאב פרי בדף הפייסבוק "עיתון לכל מועד", תוכלו לקרוא: "להלן מובאים דוחות. שנתקבלו מאת סופרי דבר למקומותיהם". פעם כל עיתונאי בעיתון בוקר היה סופר. היום נותר עיתון בוקר אחד, ולא מעט משוררים.

שאלה לרב

הד"ר יוסף בורג ז"ל, היה יהודי מאמין שהקפיד על קיום מצוות וכמובן על הנחת תפילין. ארכיון המדינה מפרסם מכתב ששלח השר המנוח, אל מי שהיו הרבנים הראשיים לישראל, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו הראשון לציון, ובו הוא פונה אליהם לא כשר הדתות אלא כיהודי, שכלשונו לא היה יום בחייו שהוא חייב בהנחת תפילין - והוא לא הניח.
השר בורג היפנה לשני הרבנים הראשיים שאלה לא פשוטה:
  • "ביום ג' י"ט באדר תשמ"ה (12.3.85) עזבתי את פרנקפורט בשעה 12.50 בצהריים ונסעתי דרך אלסקה (שעה אחת שהייה ביניים) לטוקיו בירת יפן. עם הגעתי ביום ד' כ' אדר (13.3.1985) בשעה 15.45 אחר-הצהריים.
    מפרנקפורט ועד טוקיו היה אור היום או השמש, וכמובן הנחתי תפילין בפרנקפורט. ברם היה נראה לי כמוזר שאעבור מיום ג' צהריים ליום ד' צהריים בלי הנחת תפילין. ולכן הנחתי עוד פעם תפילין וגם קראתי קריאת שמע וגם אמרתי תפילת שמונה עשרה בשעה אשר בה הייתי מניח תפילין אילו הייתי בירושלים.
    העניין לא היה בעיני עניין של פסק ברכות להקל, כי הגדר של תפילין הוא גדר של מעשה אשר קשור בברכות. והנה אני בדרך חזרה עזבתי את טוקיו ביום ב' ג' בניסן (25.3.85) בשעה 22.30 אחרי שלוש שעות טיסה עלה עמוד השחר והנחתי תפילין.
    הטיסה הזאת שיצאה מטוקיו ביום שני בלילה, הגיעה לאלסקה לשהיית ביניים של שעה. ביום שני בשעה 12.00 בצהריים. עזבנו את אלסקה ושוב לילה. ולפני הגיענו ללונדון שוב עלה עמוד השחר, ושוב הנחתי תפילין. הגענו ללונדון ביום ג' בשעה 06.00.
    פירוש הדבר שבשבוע של נסיעתי ליפן הייתי מניח תפילין רק ב-5 ימים (אלמלא התוספת שהוספתי ביום שמש של 20 שעות) לילה "דה פקטו", היא על-פי דין. השאלה מה עם יומא אריכתא של 29 שעות.
    אין כוונתי לעורר מחלוקת, ואם כבוד הרבנים רוצים למסור את השאלה לאחד המומחים בבעיה, זה כמובן מקובל עלי.
    ד"ר יוסף בורג
לא ברור מה השיבו הרבנים לבורג. שהיה ממנהיגי תנועת המזרחי והמפד"ל, ושר בממשלות ישראל במשך 40 שנותיה הראשונות של המדינה. הד"ר בורג ז"ל שימש שר הבריאות, שר הדואר, שר הסעד, שר הפנים, השר לענייני דתות ובתפקידו האחרון כשר, היה שר בלי תיק.

שר הדתות הד״ר יוסף בורג מפנה שאלה לרבנים הראשיים

הכותב הוא משפטן שהיה מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל", וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו דעת "יושרה לישראל".
תאריך:  24/01/2020   |   עודכן:  24/01/2020
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות משה נסטלבאום לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אין ארוחות חינם
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב הודעה 
1
היכן נמצא המכתב?
יוא"ב  |  24/01/20 11:55
2
כתיבה מיוחדת . תודה
מורי  |  26/01/20 19:32
3
כתיבה מיוחדת . תודה
מורי  |  26/01/20 19:32
4
עלות שחרור נעמה גדולה יותר
לוגי  |  27/01/20 22:26
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
בעז שפירא
התקשורת הישראלית אשר כהרגלה המגונה עטה על סיפור אמתי ואנושי ועושה ממנו מטעמים, כאלה שבפניהם אפילו הנהגת המדינה אינה מוצאת כוחות לעמוד, עד כי היא נכנעת באופן מביש לכוחנות המופעלת עליה וכמוה כסחיטה מכוערת ונצלנית
עומר מואב
גם אם הממשלה תגדיל מאוד את ההשקעה בתחבורה ציבורית, ותסלול שבילי אופניים, ותאפשר תחבורה שיתופית, ותעניק תמריצים כספיים נדיבים למעסיקים שיאפשרו עבודה מהבית/יפעילו שאטלים, יתאמו קארפולים, וכל רעיון נוסף לגזרים, ללא מקלות הפקקים לא יצומצמו כלל
אברהם בנמלך
הנסיך צ'רלס בורח מהסקנדלים במשפחה    מהאמא הזקנה שלו מהבנים שלא מפסיקים למרר את החיים שלו
ארי בוסל
(חלק ראשון)    "שניים שניים באו אל נח, אל התבה, זכר ונקבה, כאשר ציוה אלוהים את נח" [בראשית ז:9]
דן מרגלית
עכשיו הוא רקם עם דונלד טראמפ מיזם להציג בשבוע הבא את תוכנית השלום שלו שנושאת את שם ה-100    אז היכן האופוזיציה-נומי-נומי?
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il