X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
אחרי הכינוס המרשים של מנהיגי העולם ביד ושם וערב יום השנה ה-75 לשחרור אושוויץ, חובה לשאול האם השואה עלולה לחזור על עצמה. שורה של גורמים מביאים לכך שהתשובה חיובית, והדבר מחייב לפעול בהתאם
▪  ▪  ▪
תחנת פרידריכשטראסה, ברלין

שימו לב לטיעון
האולם בו התקיימה ועידת ואנזה

יהודים לא יירצחו משום שיהיה להם לאן לברוח – לא משום שלא ייתכן ששוב יהיה רצח עם בכלל ורצח העם היהודי בפרט. כלומר: הטיעון הזה אינו מוסרי אלא עובדתי. ומה יקרה אם ישראל לא תוכל לקלוט אותם? מה יקרה אם ישראל עצמה תהיה נתונה בסכנת השמדה?

האם השואה יכולה להתחולל שוב? מנהיגי העולם, וגם מנהיגי ישראל ואנשי חינוך, מרבים להצהיר: "לעולם לא עוד". שמענו את זה שוב ושוב בכינוס המרשים של פורום השואה ביד ושם (יום ה', 23.1.20). אבל בדיקה מעמיקה יותר של ההצהרות ובעיקר של העובדות, מעלה שממש אסור לנו להיות בטוחים בכך.
הטיעון העיקרי ולפיו השואה אינה יכולה לחזור על עצמה, הוא שמדינת ישראל היא הערובה לכך. כלומר: אם חס וחלילה שוב יעמדו יהודים בפני סכנת כליה, הם תמיד יוכלו לבוא לישראל – בניגוד למצב בו שערי העולם כולו ננעלו בפניהם בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. אך שימו לב שוב לטיעון זה: יהודים לא יירצחו משום שיהיה להם לאן לברוח – לא משום שלא ייתכן ששוב יהיה רצח עם בכלל ורצח העם היהודי בפרט. כלומר: הטיעון הזה אינו מוסרי אלא עובדתי. ומה יקרה אם ישראל לא תוכל לקלוט אותם? מה יקרה אם ישראל עצמה תהיה נתונה בסכנת השמדה?
חוץ מזה, חלק מאותם מנהיגים שמבטיחים לנו "לעולם לא עוד", חתומים על הסכם הגרעין שבפועל מאפשר לאירן להשיג פצצה גרעינית – אז לא מיד, אלא בעוד כמה שנים; ממש תודה רבה מאוד. וחלק מאותם מנהיגים מהססים לפעול נגד האיסלאם הקיצוני, החורת על דגלו מלחמת קודש – דהיינו מלחמה לחיים ולמוות – נגד ישראל והעם היהודי. לדעת חלק מהם, חמאס וחיזבאללה הם ארגונים לגיטימיים, משום שהם רוצים לרצוח "רק" את היהודים ולהשמיד "רק" את ישראל. לדעת חלק מהם, תנועת ה-BDS היא מחאה פוליטית מותרת במסגרת חופש הביטוי.
מעבר לכך, יש הרבה יותר מדי סימנים לכך שהגורמים הבסיסיים שהובילו לשואה – ובראשם האנטישמיות הגסה והמושרשת – עודם נמצאים כאן והם אף הולכים ומתרבים. במקביל, ברחבי העולם מתחוללים מעשים של רצח עם ופשעים נגד האנושות, וידו של העולם קצרה מלהושיע – אם זה בכלל מעניין אותו. ביאפרה, בנגל, בורונדי, קמבודיה, טימור, גואטמלה, בוסניה, רואנדה, דארפור – בכל אלו התחוללו פשעים דמויי שואה לאחר מלחמת העולם השנייה, כולל במאה ה-21, והעולם התערב רק בבוסניה משום שהיא שוכנת במרכז אירופה. כך שהוא ממש לא למד את הלקח.

אנטישמיות
השחתת שלט זיכרון ברובע פרנצלאואר ברג

בשנת 2018 נרצחו בתפוצות 13 יהודים בשל היותם יהודים – המספר הגבוה ביותר בשנים האחרונות. מספר התקריות האלימות החמורות עלה ב-13% והגיע ל-387; המדינות המובילות הן ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה. לפחות 138 יהודים הותקפו פיזית, ב-104 מקרים נגרם נזק לרכוש פרטי, נרשמו 216 מקרים של ונדליזם ו-55 של אלימות ללא שימוש בנשק

הכניסה לבית חב"ד במערב ברלין היא דרך תא אבטחה, המוגן בדלתות חסינות ירי. המדרכה ליד בית הכנסת החדש בעיר (כיום מוזאון) חסומה בבלוקדות בטון. שוטרים חמושים ניצבים ליד כל אתר יהודי מרכזי בעיר. כתובות צוירו על שלט הנצחה ליהודים שהתגוררו ברובע פרנצלאואר ברג שבצפון העיר ועל אנדרטה לזכר עובדי הטקסטיל היהודיים בכיכר שקטה במרכז ברלין. את כל זה ראיתי בשבוע שעבר.
נכון, לא הרגשתי שום חוסר נוחות להסתובב ברחבי ברלין כאשר לראשי כיפה סרוגה. העיר מנציחה בצורה מעוררת כבוד את הקהילה היהודית ואת השואה, ועל כך נספר לכם בשבוע הבא. ובכל זאת, מדובר בתחושה מעוררת חשש. ולא רק בברלין: כדי להיכנס לבית הכנסת הקוראלי בבוקרשט צריך להציג דרכון, והכניסה לבית הכנסת הגדול בפריז היא כמו לחנות יהלומים. למרבה האירוניה, דווקא בוורשה – בירתה של אחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה – השמירה הרבה פחות הדוקה והתערוכה על היהדות ליד בית הכנסת נוז'יק אינה זקוקה להגנה כלשהי. הנתונים של מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב מאוששים זאת: מזה מספר שנים שמספר התקריות האנטישמיות האלימות במזרח אירופה נמוך בהרבה מאשר במערבה.
על-פי הדוח האחרון של המרכז, בשנת 2018 נרצחו בתפוצות 13 יהודים בשל היותם יהודים – המספר הגבוה ביותר בשנים האחרונות. מספר התקריות האלימות החמורות עלה ב-13% והגיע ל-387; המדינות המובילות הן ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה. לפחות 138 יהודים הותקפו פיזית, ב-104 מקרים נגרם נזק לרכוש פרטי, נרשמו 216 מקרים של ונדליזם ו-55 של אלימות ללא שימוש בנשק.
המרכז מונה שורה של סיבות לעלייה באנטישמיות: ירידה במחויבות לזכר השואה ולהטמעת לקחיה, עליית כוחם של השמאל הקיצוני והאיסלאם הפנאטי, התחזקות הימין הקיצוני וסיבות פוליטיות פנימיות (כמו האנטישמיות של ג'רמי קורבין ומשבר המהגרים בגרמניה). לאור סיבות אלו, יש בהחלט מקום לחשוש שאם חלילה גורמים אנטישמיים קיצוניים יגיעו לשלטון באחת המדינות – הם עלולים לפגוע בפועל ביהודים באותה מדינה. אולי לא רצח המוני מתועש, אבל כן פגיעות אחרות מבית מדרשם של הנאצים: הגבלות על לימודים ותעסוקה, הגבלות על דת ותרבות, רדיפות כלכליות וכן הלאה. לא יכול להיות? זה מה שכולם אמרו על גרמניה.

מה קורה בארה"ב

כדאי לשים לב במיוחד למה שמתחולל בארה"ב, שכאמור – הפכה להיות המדינה המובילה במספר התקריות האנטישמיות החמורות. ולא ננחם את עצמנו בכך שמדובר בקהילה היהודית הגדולה ביותר בתפוצות ושצריך לראות את הדברים באופן יחסי. זוהי גם הקהילה המתבוללת ביותר בתפוצות, ורבים מדי מבין 5.7 מיליון היהודים שם אינם רואים את עצמם ואינם מציגים את עצמם כיהודים. אך למרות זאת, ולמרות ההפרדה בין דת ומדינה, ולמרות הכוח הרב של הקהילה היהודית בארה"ב – האנטישמיות הפכה לחלק בלתי נפרד מן המציאות, אפילו בניו-יורק.
אי-אפשר לנתק עובדות אלו מהרקע הרחב שלהן, הבא לידי ביטוי במיוחד בשלוש שנותיו של ממשל טראמפ. דונלד טראמפ אינו אנטישמי והוא ידיד אמת של ישראל. אבל הוא כן בעל סממנים גזעניים, במיוחד כלפי אפרו-אמריקנים ולטינים, והוא כן מתייחס בסלחנות יתרה לתנועת "העליונות הלבנה" – כפי שהוכח במספר מקרים. כאשר זהו המסר המגיע מהאדם החשוב ביותר בארה"ב, ההשלכות המעשיות שלו הן ברורות ומיידיות.
הגזענות של אותה תנועה אינה מופנית רק כלפי מי שאינם לבנים בצבע עורם, אלא גם כלפי מי שאינם נתפסים כלבנים בזהותם ובתרבותם – וזה כולל את היהודים. למעשה, זוהי גזענות הדומה למדי לתפישה ה"ארית" של הנאצים – ובה, כידוע, היהודים אפילו לא נחשבו לבני אדם. חוץ מזה, גזענות שמתחילה כלפי שחורים או מוסלמים, תגיע מהר מאוד ליהודים; ככה זה.

מה קורה באירופה
אנדרטה לזכר הגירושים מתחנת הרכבת גרינוולד

אכן התכנסות מנהיגי העולם ביד ושם השבוע מרשימה ביותר, אך ללב מתגנבת המחשבה שאיננו רואים תופעה דומה באירועים המציינים את חייהם והישגיהם של העם היהודי ומדינתו. ראינו כזאת רכבת אווירית בהלווייתו של יצחק רבין, לא ביום העצמאות ה-50. וכפי שכתב ניצול השואה אפרים קישון ב-1956: אחרי שהערבים ישמידו אותנו, כולם יזילו עלינו דמעות

על המתרחש במדינות אירופה, ובמיוחד במזרח היבשת, עמד בחודש שעבר הפרופסור יהודה באואר, אחד מחוקרי השואה המובילים בעולם. הבאנו כאן את הדברים ונחזור על עיקריהם. לדברי באואר, מדינות אלו ממציאות "עבר שימושי" לגבי התנהלותן במלחמת העולם השנייה בכלל ובנוגע לשואה בפרט. הדבר נעשה בעיקר על-רקע הלאומנות הגוברת, המחייבת יצירת נרטיב שיעלה בקנה אחד איתה.
באואר הסביר, כי במדינות רבות נרשם שיעור ילודה של כ-1.5 ילדים לאישה, בעוד השיעור המינימלי לצורך קיום האוכלוסייה הוא 2.1 ילדים. מדובר בין היתר בפולין, בליטא, בגרמניה, בצרפת ובארה"ב. הפתרון העיקרי בחלק ממדינות אלו, בהן האוכלוסייה מזדקנת ומתמעטת, הוא הגירה מואצת. ההגירה מצידה גורמת להתגברות הלאומנות - ולכן מנסות מדינות אלו לכתוב-מחדש את עברן בשואה, כך שיעלה בקנה אחד עם רגשות הגאווה הלאומיים.
מה שבאואר מכנה "עבר שימושי" הוא הדגשת הסיוע שלעיתים אכן ניתן ליהודים, אך תוך הוצאתו מפרופורציה, לצד התעלמות מוחלטת מחלקם של תושבי אותן מדינות ברצח היהודים שהתגוררו בהן. "אנחנו מאוד אוהבים יהודים - בתנאי שהם מתים; כאשר הם חיים - לא כל כך", אמר באואר בציניות על קו זה. ואגב, אם יורשה להוסיף: אכן התכנסות מנהיגי העולם ביד ושם השבוע מרשימה ביותר, אך ללב מתגנבת המחשבה שאיננו רואים תופעה דומה באירועים המציינים את חייהם והישגיהם של העם היהודי ומדינתו. ראינו כזאת רכבת אווירית בהלוויתו של יצחק רבין, לא ביום העצמאות ה-50. וכפי שכתב ניצול השואה אפרים קישון ב-1956: אחרי שהערבים ישמידו אותנו, כולם יזילו עלינו דמעות.
נחזור לבאואר. הוא הדגיש, כי המצאתו של נרטיב שקרי אינה רק נחלתן של מדינות שהיו נתונות בכיבוש גרמני. אמריקנים רבים סבורים שארה"ב היא שניצחה במלחמת העולם השנייה: "חוף אומהה, חוף יוטה [בפלישה לנורמדי], שחררנו את צרפת, שחררנו את הולנד, אפשרנו לרוסים לכבוש את ברלין רק כי לא רצינו לריב איתם" - תיאר באואר טענות אלו. "שקר גמור! ארה"ב נגררה למלחמה; גרמניה הכריזה מלחמה עליה, ולא היא על גרמניה. הסובייטים הם שניצחו במלחמה, ומה לעשות - זאת האמת, גם אם היא לא כל כך נעימה".
מה משמעות הדברים? אם משקרים לגבי העבר, אי-אפשר לומר את האמת לגבי ההווה ואי-אפשר לצפות להתמודדות עם העתיד. לכן, חשוב כל כך להיאבק בחוקים כמו זה האוסר לחשוף את חלקם של הפולנים בשואה, ולכן חשוב כל כך להפיץ את האמת בכל דרך אפשרית. כאן יש תפקיד חשוב למורים, אקדמאים ומדריכי נוער – כולל ואולי בעיקר במרחב המקוון. וזה מתחבר לנקודת מבט רחבה יותר, אליה נגיע בסוף הדברים.

הכנסייה
אנדרטת המראות, ברלין

הקתוליות מיוצגת, לטוב ולרע, בידי האפיפיור. פיוס ה-12 שתק אל מול רצח היהודים וסירב לסייע בהחזרת הילדים שניצלו במנזרים. יוחנן פאולוס השני ביקש מחילה מן העם היהודי. אבל הוותיקן עדיין לא פתח את כל הארכיונים מתקופת השואה, ובעיקר נמנע מהצעדים המכריעים

האנטישמיות המודרנית יונקת משנאת ישראל הנוצרית ולא הייתה באה לעולם בלעדיה. הדת המטיפה לכך ש"היהודים הרגו את בן האלוהים" ושבשל כך נגזר עליהם להיות מושפלים ונרדפים לעולמים, יצרה במישרין את האידיאולוגיה המציגה אותם כמי שכלל אינם ראויים לחיות. ובהקשר הזה חשוב מאוד לשים לב הן לקתוליות והן לפרוטסטנטיות.
הקתוליות מיוצגת, לטוב ולרע, בידי האפיפיור. פיוס ה-12 שתק אל מול רצח היהודים וסירב לסייע בהחזרת הילדים שניצלו במנזרים. יוחנן פאולוס השני ביקש מחילה מן העם היהודי. אבל הוותיקן עדיין לא פתח את כל הארכיונים מתקופת השואה, ובעיקר נמנע מהצעדים המכריעים: טיהור העם היהודי מ"רצח" ישו וההשלכות הנובעות מכך, התנצלות על רדיפת היהודים לאורך הדורות והטמעה נמרצת של האמת בקרב הכמרים, המאמינים והמורים. תרשו לי להניח, שזה גם לא יקרה – משום שמדובר ביסודות האמונה הנוצרית. לכן, עם כל החשיבות של הצעדים בעשורים האחרונים, הכנסייה הקתולית עדיין עלולה להיות מקור של רעל קטלני.
הדברים בעייתיים עוד יותר בכנסייה הפרוטסטנטית, כי שם אין מנהיג אחד שיכול להביע רגשות ולכוון את הדרך. ובעוד האנטישמיות הקתולית התפתחה לאורך הדרך, הרי שמייסד הפרוטסטנטיות, מרטין לותר, היה שונא יהודים מובהק. יש לזכור, כי שליש הגרמנים הם פרוטסטנטים – שיעור דומה לזה של הקתולים – ואין במדינה זו רוב קתולי מובהק כמו במדינות אנטישמיות "קלאסיות" דוגמת אוסטריה ופולין. חוץ מזה, קיימות כנסיות רבות נוספות – כמו היוונית-אורתודוקסית והרוסית – שככל הידוע אינן מתמודדות עם חלקן בשואה.
למרות היחלשותה של הדת בדורות האחרונים, עדיין יש לה משמעות רבה – ודאי מבחינה תרבותית. ראו איזה עניין התעורר בעולם כאשר האפיפיור פרנציסקוס סטר לידה של מאמינה שתפסה אותו בחוזקה (וגם התנצל בצורה נאה). לכן, כל עוד הכנסיות לזרמיהן השונים אינן מכירות באחריותה של הנצרות לשואה ובחובתה למנוע את הישנותה, הסכנות נותרות בעינן.

הדור הבא
חומת הזיכרון על אתר בית הכנסת

המסר העיקרי של "לעולם לא עוד" צריך להיות, שהשואה התחוללה משום שהייתה יכולה להתחולל, בגלל שהיו מספיק בני אדם שרצו לחסל עם שלם – ולכן היא יכולה להתחולל שוב. ומשום כך, "לעולם לא עוד" איננו הצהרה התלויה באוויר, אלא הבטחה שיש לעמול על מנת לקיים

התופעות הללו אינן אומרות שצריך להרים ידיים, אלא להפך – שחייבים לעשות הרבה יותר כדי להנציח את השואה ובמיוחד את לקחיה, הן אלו הייחודיים לעם היהודי והן אלו האוניברסליים. גם כאן ניתן למצוא דוגמאות בברלין – והפעם לחיוב. תלמידי כיתה ו' בבית ספר הניצב על מקומו של בית כנסת בונים מזה שנים חומת זיכרון, שכל לבנה בה נושאת את שמו של אחד מקורבנות השואה בשכונה. באותו רובע מפוזרים 80 שלטי רחוב המתעדים את הגזירות נגד היהודים. אנדרטת השואה בלב-ליבה של העיר מושכת מאות אלפי תיירים. רבבות בני נוער מבקרים מדי שנה בבית ועידת ואנזה.
המשימה העיקרית היא לחבר את הדורות הבאים, והיא קשה. "צרות אחרונות משכחות את הראשונות", לימדונו חז"ל – וכך טבע האדם. מי מדבר היום על המגיפה השחורה (1351-1347), על מלחמות נפוליאון (1815-1799) או אפילו על מלחמת העולם הראשונה (1.19-1914)? וכמה בני נוער ישראלים לומדים לעומק על רצח העם הארמני או אפילו על רצח העם בדרפור ומפנימים את לקחיהם?
הדרך לעשות זאת היא כפולה. האחת: "פרסונליזציה" של השואה. כמעט בלתי אפשרי להתחבר למספר שישה מיליון; הרבה יותר קל ואנושי להתחבר לאדם אחד, לסיפור אחד. ואכן, זוהי הדרך בה הולכת הנצחת השואה בשנים האחרונות, במוזאונים ובאתרים בכל העולם. השנייה: ניצול התקשורת המודרנית. האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט הם המקום המרכזי בו עוברים דברי בלע ושטנה – ולכן חייבים להיות גם המקום המרכזי להפצת העובדות והאמת. אפשר גם לנצל לטובה דווקא את טווח תשומת הלב הקצר של בני הנוער המחוברים לעולם המקוון, ולהעביר להם מסרים מהירים וחדים – גם עקרוניים וגם אותם סיפורים אישיים עליהם דיברנו.
המסר העיקרי של "לעולם לא עוד" צריך להיות, שהשואה התחוללה משום שהייתה יכולה להתחולל, בגלל שהיו מספיק בני אדם שרצו לחסל עם שלם – ולכן היא יכולה להתחולל שוב. ומשום כך, "לעולם לא עוד" איננו הצהרה התלויה באוויר, אלא הבטחה שיש לעמול על-מנת לקיים. פורום השואה השבוע היה מלא בהצהרות כאלו; הבה ונראה האם הן יהפכו למעשים.

תאריך:  24/01/2020   |   עודכן:  24/01/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האמנם "לעולם לא עוד"?
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
בכל חברה בעלת מאפיינים ייחודים
בן נאמן  |  24/01/20 14:01
2
בהמשך לאיתמר לוין...
כולא ברק  |  24/01/20 16:03
3
הבעיה אינה רק "האחרים"
ארי כספי  |  24/01/20 17:03
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
ראובן ריבלין
נאום נשיא המדינה בטקס המרכזי לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ ב"יד ושם" [כ"ו בטבת תש"ף, 23.01.2020]
איתמר לוין
ריבלין: אף מדינה אינה חסינה מאנטישמיות וגזענות    נתניהו: מודאג מהעדר עמדה עולמית אחידה נגד אירן    פוטין יוצא נגד פוליטיזציה של זכרון השואה    פנס: על העולם לעמוד בעוצמה נגד אירן    מקרון מאמץ את יוזמת פוטין    הנסיך צ'רלס: להילחם ללא חת נגד אלימות מילולית ופיזית    נשיא גרמניה: קיימת אנטישמיות גסה במסווה של ביקורת על ישראל
בעז שפירא
התקשורת הישראלית אשר כהרגלה המגונה עטה על סיפור אמתי ואנושי ועושה ממנו מטעמים, כאלה שבפניהם אפילו הנהגת המדינה אינה מוצאת כוחות לעמוד, עד כי היא נכנעת באופן מביש לכוחנות המופעלת עליה וכמוה כסחיטה מכוערת ונצלנית
אברהם בנמלך
הנסיך צ'רלס בורח מהסקנדלים במשפחה    מהאמא הזקנה שלו מהבנים שלא מפסיקים למרר את החיים שלו
מירב ארד
נשיא רוסיה השתתף בטקס הסרת הלוט מעל אנדרטה להרוגי המצור על לנינגרד בגן סאקר בבירה    הנשיא ריבלין: "יום הסרת המצור על לנינגרד הוא תאריך משותף בהיסטוריה שלנו"    ראש העיר של ירושלים: "המלחמה קשרה קשר עמוק והדוק בין שני העמים שלנו"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il