יש האומרים כי תוכנית המאה של
דונלד טראמפ נידונה לכישלון מראש. אם היא אכן נועדה לקרוץ יותר עבור הצד הישראלי ומתעלמת לחלוטין מאבו מאזן, באמת לא יהיה לה כל סיכוי להתממש: כל תוכנית מדינית לשלום תצטרך יכולת של הפלשתינים לבלוע אותה בצורה כזו או אחרת ויכולת לשווק אותה לעם - לגדה כמו לרצועה; גם בעקבות לחץ מצד העולם, יהיה צורך בהטבות אידאולוגיות על-מנת לדרבן את הפלשתינים ללכת בעקבותיה.
בשביל להביא את הפלשתינים להסכים לשתף פעולה עם תוכנית שלום, יש צורך גם במקל וגם בגזר. המקל צריך להיות חזק ומאיים; הגזר אמור להיות בשרני ומשביע. בנוגע למקל - תוכנית אמיתית תכלול הסכמה גורפת של ארה"ב, אירופה ומדינות ערב המתונות. לחץ אמיתי ומתמיד שלהם כלפי הפלשתינים ואיום כי יפסיקו כל סיוע כלכלי ואף נקיטת סנקציות כלפיהם, אמורים להניב פירות. הגזר אמור להוות חלק נכבד מהתוכנית - גם להיות בעל יכולת עבור המנהיגים להציג הישגים לעם הפלשתיני, שכן אם לא, יסתכנו עד כדי סכנת התנקשות מבית;
גם לרצות את ההנהגה הפלשתינית, קודם כל אידאולוגית. אחר כך הם ירצו גם להיזכר היסטורית, כך שהבטחה לפרס נובל לשלום תוכל להיות מעשית. וגם לרצותם כלכלית, כך שדאגה לכיסם תיטיב לכל הצדדים; וגם לתת מענה לאיחוד רקמת העם הפלשתיני, שכן קבלת התוכנית רק בגדה תהיה ריקה מתוכן, ואך ורק קבלה של כל הצדדים - הגדה, הרצועה, פתח, חמאס והגי'האד - תוכל להחזיק בפועל. לשם כך יש אינטרס לפעול למען הידוק הקשרים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של הגדה עם הרצועה עד לכדי הפיכתם לישות אחת המופרדת אך ורק טריטוריאלית וקיום בחירות כלליות ומאחדות.
הבעיה הראשונה שאמורה לצוץ היא הבאת הצדדים לשולחן המו"מ. הצד הימני והניצי בישראל אינו מעוניין בשלום. גם אם
בנימין נתניהו מעוניין להגיע להסדר כולל, הגוש שלו יאגף אותו מימין ולא ייתן לו הזדמנות לעשות דבר חוץ מלדבר עם הצד השני; מעשים בשטח לא יהיו. אך ורק ממשלת שמאל-מרכז בראשות
בני גנץ, או ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן, אך ללא נתניהו, שהרי
ממשלה שכזו אינה יכולה לקום איתו, תוכל להישען על קואליציה שתיתן תמיכה ומענה למהלכים הנחוצים לשם עשיית שלום. כעיקרון, למפלגות החרדיות לא תהיה בעיה לפעול יחד עם ממשלה כזו, כל עוד קיימת הסכמת הרבנים והזרמת כספים אליהם. גם החלק הימני בליכוד ירכין ראשו מול חלקו המתון יותר עבור מטרה זו ויוכל להכיל גם ויתורים כואבים.
הסכמות רחבות
כל עוד קיימת מוכנות אמיתית בצד הישראלי, שהיא התנאי הראשוני להגשמת חזון השלום בין העמים, אפשר יהיה להתקדם לעבר המשוכה המשמעותית האמיתית והבעייתית הרבה יותר - הסכמה אמיתית של הפלשתינים לוויתורים מהצד שלהם. והם אינם מעוניינים בצעדים כנים כאלו; ריאליסטית, כוונותיהם לשלום מוטלות בספק עד אינן קיימות. פה מגיעים המקל והגזר עליהם דובר לעיל. אך ורק לחץ מסיבי מצד ארה"ב, אירופה ומדינות ערב המתונות יספקו בסיס יציב ואיתן שיוכל בעתיד להבשיל לכדי וויתורים. וגם אז, תוכנית אמיתית תהיה חייבת להיות בעלת יכולת בליעה אידאולוגית באיזשהו אופן עבור הפלשתינים, על-מנת שלא יתאבדו עד כדי סירוב.
לשם כך, ניתן יהיה להגיע להסכמות רחבות בינלאומיות אך ורק אם הקהילה הבינלאומית המעוניינת בשלום בינינו לבין הפלשתינים תהיה מאוחדת ותחזיק בדעה כי הפלשתינים יוכלו להילחץ בכבוד ולאחר מכן לקבל את התוכנית התיאורטית, ויותר חשוב - שההסכמות הבינלאומיות יכילו את השאיפות והמאוויים של מדינות ערב המתונות, את הצורה שאירופה תופסת את איך שהסכם כולל אמור להיראות, את ריצוי האמריקנים כמתווכים עיקריים, כך שיוכלו לקבל מספיק קרדיט על פריצות הדרך, ובעיקר את התמיכה הכלכלית של כל הצדדים.
חלק הארי של תוכן כל הסכם צריך לשרת חלקיקים מהאינטרסים הישראלים והפלשתינים, לצד אלו של הקהילה הבינלאומית. יותר נכון - צדדי ההסכם צריכים את היכולת לבלוע אותו ולקבל הטבות מפליגות, והצדדים המתווכים צריכים להתרצות בכך שיוכלו לאכוף את ההסכם, ששמם והמוניטין שלהם ישתדרגו משמעותית בעולם, ושיקבלו תמורה מספקת לכספם. כל מרכיב בתוכן הסכם עתידי משמעותי, והיכולת להילחץ עד לכדי הסכמה של שני הצדדים אליו משחקת תפקיד מרכזי. היות שכל זה כנראה לא הולך לקרות בממשל טראמפ, גם בגלל מוכנות הצד הישראלי וגם ביכולת של הפלשתינים להילחץ לכדי הסכמה - נצטרך להמשיך לחכות.
וחשוב שנזכור, כנראה שאין בצד השני מוכנות או רצון כנה ואמיתי לשלום, אך ועוד איך קיימים אצלם אינטרסים שאפשר לנצל עבור מטרה זו, ובעיקר, כל עוד יש מוכנות מהצד שלנו והסכמה רחבה בעולם - ניתן ללחוץ עליהם בעזרת הקהילה הבינלאומית אם יש ידיעה שבסופו של דבר התוכנית תהיה כזאת שתוכל להיבלע באיזשהו אופן על ידם, וללא חשש כי יתנקשו בחייהם בגלל הסכמה לחתום על תוכנית כזו או אחרת. דיל כספי איתם לא יעזור, אלא אך ורק הסכם שיקרוץ להם אידיאולוגית, ואת זה טראמפ אינו מבין. אך ניתן - וצריך - להכריח את הפלשתינים לעשות שלום. השאלה היא איך ובעזרת מי.
