כחול לבן, שחור

קראתי את תגובת כחול-לבן (לפי אתר ynet) ותהיתי אם ארבעת האסים העומדים בראשה הם סוכנים פוליטיים מוסווים של ביבי. בכל אופן הם סוכנים שלו בדיעבד. נאמר שם שהם רוצים לבדוק אם תוכנית השלום של דונלד טראמפ אינה תרגיל בחירות של ביבי. תגובה עלובה של כחול-לבן. אם זו הודעתם כי אז הם אינם מבינים דבר וחצי דבר במדיניות ובתקשורת. ואם נניח שמדובר בתרגיל בחירות אז מה התגובה הרדודה והבכיינית הזאת? זו תגובה זו? מאז הקיץ של 1969 אני עוסק במעקב מדיני במסגרת עבודתי. כיהנתי כסופר המדיני והפרלמנטרי ושליח הארץ בארצות הברית. ראיתי את אבא אבן ומנחם בגין ויוסי ביילין ואהוד ברק ומשה דיין ודן מרידור ושמעון פרס ויצחק רבין ויצחק שמיר עוסקים באורח סזיפי בחומרים מדיניים מורכבים. כצעיר הכתבים המדיניים התבוננתי בעיתונאים בוגרים בהם חגי אשד ויוסף חריף ואריה צימוקי וארי רט וגביראל שטרן מסננים חומר מדיני בעיתוניהם. אלוהים, כמה פחתו הדורות. מה צריכה הייתה להיות תגובת בני גנץ וחבריו, שהוזמנו עם ביבי לאמריקה? כך: תגובה שלילית לפניית ביבי לדחות את הדיון בבקשת החסינות עזת המצח שלו. כמו שנאמר במורשת היהודית "אין מלכות נוגעת בחברתה". מי שנושא על גבו חשדות כה כבדים אינו יכול ליהנות משיהוי.

משא-ומתן זקוף

לעומת זאת בלי להתייחס להצעה האמריקנית ולתוכנה, לגלוי ולנסתר, כחול-לבן מודיעה כי תיאות לדון בכל תוכנית שלום אמריקנית טובה ופחות טובה, ובלבד שהיא עולה ביסודה בקנה אחד עם החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338. בהגיעה לשלטון תדע כחול-לבן לנהל משא-ומתן זקוף ואיתן עם כוונה להגיע להסדר עם הפלשתינים, וברוח חתירתם של מנחם בגין ויצחק רבין להסכמי השלום הראויים שעשו עם מצרים וירדן. עד כאן. ועוד הלילה הייתי מטיס צוות בן 4-3 חברים ובראשו מומחה לענייני המדיניות של ישראל מאז מלחמת ששת הימים ב-67', ומפתח באמצעותו קשר עם הממשל האמריקני למרות שהוא מעדיף את ביבי, ובעיקר פותח קשרים אל מרכזי התקשורת האמריקנית מהטלוויזיה והרשתות החברתיות ועד ל"ניו-יורק טיימס" (מי למשל? דן מרידור. אולי שלמה בן-עמי. אולי ציפי לבני). אבל בכחול-לבן לא נוטים להאזין לדעת אנשים העוסקים יובל שנים בצומת הדרמטי של מדיניות ותקשורת, עיסוק שמצריך מיומנות מיוחדת. אז הטלפון מצלצל ובכחול-לבן לא צריכים הערות, הם יודעים הכי טוב בעיניהם. רק זיכרו שסיפרתי לכם. [פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]