בני גנץ עשה לביבי "תרגיל מהסרטים" כלשון ילדינו ונכדינו, הן והם. הוא חיקה את יעקב אבינו, שנטל במעשיו את הבכורה מעשיו אחיו במחיר של נזיד עדשים. אני מתאר לי שביבי תמה על
דונלד טראמפ, שנענה להצעת כחול-לבן להקדים את המפגש עם גנץ לשיחה איתו. אך השאלה החשובה היא מה צריך גנץ לומר בנאום אשר יש להכינו בקפידה מראש, מילה במילה, מסמך על גבי מסמך.
לדעתי ראוי שיאמר כך: תודה רבה לדונלד טראמפ על הסיוע הביטחוני והמדיני שהוא מעמיד לישראל בהתמדה; ותודה לעם האמריקני בכל מגזריו, רפובליקנים ודמוקרטים, שמעצימים את מסורת "היחסים המיוחדים" בין הדמוקרטיה הגדולה בעולם לבין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
על גנץ לשבח את הגישה הפלוראליסטית של הנשיא, שבהחליטו להציף את תוכנית השלום שלו נפגש עם שני ראשי המפלגות הגדולות בישראל, העומדת בפני מערכת בחירות. סיעת כחול-לבן רואה בחיוב את התוכנית האמריקנית וכשתרכיב ממשלה חדשה בישראל תהא נכונה לנהל עליה משא-ומתן
בתום לב עם כל גורם ערבי מוסמך, שיחתור לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
גם אם יסרבו הפלשתינים ומדינות ערב לקבל את ההצעה של הנשיא טראמפ, שיש בה נדיבות רבה כלפיהם, תפעל הממשלה הבאה לשכנעם לחזור אל שולחן המשא-ומתן. לרוע המזל התגובות של
מלך ירדן וראש אש"ף אינן מבשרות טוב לשלום בעתיד הנראה לעין.
רצוי מאוד שבינתיים תפעל ארצות הברית להשיג גופנקה בינלאומית רחבה ככל האפשר לתוכניתה לבל תיראה כשיח אמריקני-ישראלי המנותק מהעולם (אסביר דעתי זו בהזדמנות קרובה אחרת - ד.מ.). ובצומת זה גם קריאה לאבו מאזן ולמלך ירדן, ולכל גורם ערבי היכול לתרום להשכנת שלום במזרח התיכון, להתחיל במשא-ומתן.
ניסיון של המשיחיים הימניים לממש את תוכנית טראמפ הטובה לישראל בלי הסדר ובאורח חד-צדדי נידון לכישלון ולחידוש שפיכות הדמים (בקרוב פוסט על סוגיית הגושפנקה הבינלאומית).
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]