27 במארס 1945. הצבא האדום ניצב בפאתי ברלין. לאדולף היטלר נותרו פחות מחמישה שבועות של חיים. כניעתה של גרמניה נמצאת במרחק של חודש וחצי. ובכל זאת, 18 יהודים מגורשים ביום זה מברלין לגטו טרזין. הם היו האחרונים מבין 50,000 יהודים שגורשו מבירת גרמניה ב-180 משלוחים - 35,000 לגטאות במזרח ולמחנות ההשמדה, 15,000 לטרזין. בעיר נותרו 4,700 יהודים שהיו נשואים לבני זוג "ארים" ו-1,400 יהודים שהצליחו להסתתר; מבין המגורשים חזרו 1,900. הגירוש הזה, ועשרות נוספים, מונצחים ברציף 17 של תחנת הרכבת גרינוולד שבמערב העיר, בדרך לוואנזה. רציף המטענים של התחנה הזאת היה אחד משני מוקדי השילוחים ברכבות, לצד תחנת מוֹאָבּית (כיום - תחנת הרכבת Putlitzbrücke שבצפון העיר). המשלוח הראשון יצא ב-18.10.1941 לגטו לודז', והיו בו 1,251 בני אדם. המשלוחים הבאים היו לגטאות קובנה, ורשה, ריגה ולמחוז לובלין, והחל מיוני 1942 - לגטו טרזין, שנועד בחלקו ליהודי גרמניה ובחלקו ליהודי צ'כוסלובקיה. כמו בהרבה מקומות אחרים בברלין, גם בגרינוולד נדרשו עשרות שנים להנצחת האירועים. היוזמות הראשונות היו פרטיות - של תושבים מן האזור - ורק בשנת 1998 נחנכה האנדרטה הנוכחית, במימונה של הרכבת הגרמנית (דויטשה-באן) שלא הכירה עד אז בתפקידה האפל באותן שנים. האנדרטה תוכננה בידי האדריכלים ניקולאוס הירש, וולפגנג לורך ואנדריאה ונדל, והיא כוללת לוחות ובהם תאריך כל משלוח, יעדו ומספר היהודים שנכללו בו. הסדר הגרמני הידוע היטב, ניכר כאן בצורה מצמררת: הגירושים לטרזין היו כמעט תמיד בני 100 איש בדיוק - כשם שהגירושים מרחבי אירופה למחנות כללו במקרים רבים בדיוק 1,000 בני אדם. ומה שעוד יותר מצמררת, הוא הטוטליות והדבקות במטרה: הגירושים נמשכו ממש עד הרגע האחרון. מבחינת הנאצים, השמדת היהודים הייתה חיונית בדיוק כמו המאמץ המלחמתי, ואולי אף יותר ממנו - כי בחזית הזאת היא יכלו לרשום לעצמם נצחונות משמעותיים.